|
ארה"ב היא שותפה אסטרטגית עם חשיבות עצומה לישראל. כל מי שעיניו בראשו מבין שהן כדי להתמודד בצורה נכונה ויעילה עם האתגרים שהצבעתי עליהם קודם לכן, להבטיח את העליונות האיכותית של צה"ל מול כל השכנים, כדי להבטיח את המוכנות לתסריטי חירום ולהידרדרויות, וכמובן כדי לנוע בשדה המדיני קדימה. בכל המקרים האלה אנחנו נדרשים לארה"ב. אני הייתי בשבוע שעבר בביקור בארה"ב, פגשתי את כל השרשרת מהנשיא ושר ההגנה ועד הסנאט, במרכז השיחות שלי שם, עמדו נושא הביטחון כמובן, מה שקורה לנו בצפון ובדרום, האיום האירני, ההיערכויות לקראת תרחישים ביטחוניים, ושמירת העליונות האיכותית שלנו. זאת לצד, קידום נושאים כמו ה"חץ" ונושאי פיתוח אחרים שאנחנו שותפים בהם עם האמריקנים. אבל, באופן טבעי, השיחות התגלגלו גם לתוך התחום המדיני, אל הצורך בתיאום מדיני, ואני אומר לכם, שאני יצאתי עם הרגשה ברורה משם, שגם כאשר יש לנו פה ושם מחלוקות עם ארה"ב, ויכולות להיות לנו מחלוקות על נושא כזה או אחר, גם עם הממשל הזה, שאיננו דומה בעמדותיו היסודיות לא לממשל בוש, ואפילו לא לממשל קלינטון, גם עם הממשל הזה עומדת מתחת לכל השיח תשתית עמוקה של ערכים משותפים ושל עמדות או גיבוי, שבתחום הביטחוני הוא חזק מאוד, הוא יציב מאוד, ואני חושב שאם אנחנו נשכיל לפעול נכון אנחנו יכולים להוביל לפעולה מתואמת עם הממשל הזה גם בתחום המדיני. אני יצאתי מארה"ב יותר אופטימי ממה שהגעתי לשם, אופטימיות זהירה, אבל אופטימיות.
|
|
אנחנו לא בפוזיציה לומר לאמריקנים לעשות או לא לעשות ניסיון להגיע לשיח, עם האירנים, אבל אנחנו בשיח איתם, עומדים על כך שהדיאלוג הזה יהיה קצר, יהיה תחום בזמן, יהיה מלווה, לבטח כשאנחנו רואים ברקע מה קרה בימים האחרונים בצפון קוריאה, בתחושה בהירה אצל האירנים שמדובר פה בדיבור שיש מאחוריו גם נחישות לנקוט צעדים נוספים במידה שהדיבור לא יספיק. אנחנו חושבים שזה צריך להיות מוגבל בזמן, מלווה בסנקציות רכות כבר מראש, עם הכנת התשתית, ביחד עם הרוסים והסינים, שהם השותפים גם להתמודדות עם צפון קוריאה. להכנת התשתית לסנקציות חריפות בהרבה תחת "פרק 7" של אמנת האו"ם, שמאפשר גם סנקציות יותר חריפות וגם נקיטת פעולות, מעבר לסנקציות, במידה שהסנקציות אינן פועלות.
אנחנו חוזרים ואומרים גם לידידינו בעולם, ויריבינו שומעים את הדברים, שישראל איננה מורידה, בהקשר האירני, שום אופציה מהשולחן. אנחנו ממליצים לאחרים לנהוג באותו אופן, ואנחנו מתכוונים למה שאנחנו אומרים.
|
|
הסדר אזורי כולל לשלום ושיתוף פעולה, שעומד במרכז המדיניות של נשיא ארה"ב, הוא מעלה אפשרות לשיתוף יסודי בין רבים שמעוניין בהם העולם החופשי, בהנהגת ארה"ב, מעוניינות בהם ההנהגות הערביות המתונות באזור, ואנחנו מעוניינים בהם. אני מאמין שאנחנו צריכים להשתתף, ובכל לב לברך ולקדם את הרעיון של הסדר אזורי כולל. כאשר מתבוננים על הסכסוך במזרח התיכון בתוך המשקפיים של הפלשתינים וישראל בלבד, הפלשתינים הם תמיד האנדרדוג, הם באופן טבעי הצד החלש, אנחנו באופן טבעי הצד היחידי שיכול לתת משהו, והמשוואה היא באופן בסיסי בלתי נוחה לנו בשיח הבינלאומי.
כאשר "פותחים את הזום" ומתבוננים עם המזרח התיכון, בין תוניס לטהרן, למשל, אי-אפשר לטעות בעובדה שישראל היא היישות המבודדת, ישראל היא היישות המאוימת, זה נכון שהיא שולטת כרגע בפלשתינים, אבל מהקהילה של המדינות הללו, בין תוניס למפרץ הפרסי, יש לישראל הרבה מה לקבל ולא רק מה לתת, והשיח יהיה שיח שמכיל פוטנציאל של התגברות על חלק מהנושאים, שהם קשים מאוד לפיתרון כאשר השיח אך ורק במעגל שבינינו לבין הפלשתינים. אם לתת דוגמאות, בתוך ארכיטקטורה של הסדר אזורי, קל מאוד לדון בשיתופי פעולה והחלפת אינפורמציה בקשר למאבק בטרור המוסלמי הרדיקלי, פרויקטים כלכליים משותפים, שיהוו "אזיקי שלום", וכל אחד מכם יכול לחשוב על דברים נוספים.
|
|
התוצאות של הבחירות נראות לי בסופו של דבר בכיוון חיובי, בניגוד לתחזיות שרווחו בהרבה בירות, כולל אצל רבים בתוכנו, שהחיזבאללה ייצאו כשידם על העליונה. נראה שבכל זאת הכוחות של חרירי, בגיבוי של חלק מן הנוצרים, הצליחו לנצח בבחירות. לא צריך להשלות את עצמנו, החיזבאללה עדיין פעיל, אני לא רואה עדיין את הממשלה החדשה שתקום מרסנת אותו כפי שהיה דרוש. אנחנו כולנו ותיקי התנסות עם לבנון, רצוי לא לשגות באשליות. בכל הקשור ללבנון, מתחייבת אחריות ושיקול דעת. אנחנו לא מאוד אוהבים את אספקת הנשק האמריקנית ללבנון בחודשים האחרונים, אנחנו עדיין חוששים וחושבים שחלק מהאמצעים האלה יכולים להגיע בסופו של דבר לידי החיזבאללה, אבל צריך בפירוש לעשות את ההבחנה הנכונה, צריך לאפשר את ההזדמנות המדינית לממשלת לבנון החדשה, צריך להעמיד מחדש את הדרישה הבינלאומית, כמובן שאנחנו נגבה אותה, לפעול ברוח ההסכמים הקודמים, מההחלטות שליוו אותנו ביציאה מלבנון בשנת 2000, דרך החלטת מועצת הביטחון בסיומה של מלחמת לבנון השנייה, ואת הדרישות הבינלאומיות האחרות. ללבנון יש פוטנציאל להפוך למקום שקט, אבל הדבר הזה דורש הוכחה, ורק ימים יגידו אם זה אכן מתקיים...
|
|
הנאום של אובמה נאום חשוב מאוד. אני חושב שאת המשמעויות האופרטיביות שהיו בתוכו, אפשר וצריך למנף בהידברות ובתיאום עם ארה"ב. זה נאום שהיה מכוון אל העולם המוסלמי, לסוג של שיח הרבה יותר ישיר, מעל הראש של ממשלות ושל מערכות שלטון, ישירות אל אזרחים מוסלמיים. אבל גם אוזניים ישראליות שהקשיבו, מצאו שם לא מעט ישירות וחדות בתיאור הצדדים שקשורים אלינו, גם אם כל אחד מאיתנו היה מנסח חלק מהקישורים, או חלק מהמשפטים שם, בצורה אחרת.
אנחנו מוכרחים להבין כאשר אנחנו משוחחים עם האמריקנים, שבעיניהם יש להם אינטרסים רחבים מאוד בעולם המוסלמי כולו, לא רק במזרח התיכון, אלא ממרקש ועד בנגלדש, ועד אינדונזיה, והם פועלים מכוח קביעתם את האינטרסים הללו בשלמותם.
|
|
