יעקב נאמן:
"להחזיר עטרה ליושנה - שמשפט התורה יהיה המשפט המחייב במדינת ישראל - היא באמת הדרך הראויה להנחיל לנו את משפט התורה בצעדים, צעד אחר צעד" (
News1 ,8.12.2009).
כותרת מדאיגה זו הופיעה באתרי החדשות השונים ודווחה בהרחבה גם במדיות אחרות. כמובן שמיד באה ההכחשה מצדו של שר המשפטים, אך אסור להאמין להכחשה זו. נראה כי ההכחשה באה לאחר התגובות הרבות בגנות הדברים, אך למה יש צורך בהכחשה? - האם לא יותר פשוט שדברים מסוג זה לא ייאמרו (ובוודאי שלא ייעשו)? לא מדובר במילה אחת או שתיים, שלעתים קורה שמילים אלו יוצאות מהקשרן, אלא באמירה ברורה ביותר.
לו כוחם של הדתיים, על הגוונים השונים הקיימים בישראל, היה ביחס ישר לחלקם באוכלוסיה - מילא. סביר שמערכת החקיקה הקיימת הייתה נשארת לעד או לפחות לטווח הנראה לעין. המציאות שונה בתכלית וכוחם של דתיים וחרדים, בשל שיטת המשטר הקיימת אצלנו, לצד תוצאות בחירות שאינן נותנות כוח מספיק למפלגה זו או אחרת ומצריכות את המפלגה המרכיבה את הממשלה "לשלם" למגזרים שונים, בתוכם גם דתיים, עבור הצטרפותם לקואליציה.
על-מנת שלא נגיע למצב של חיים במדינה חרדית כנהוג אצל חלק משכנינו, יש צורך מיידי להפריד את הדת מהמדינה, כנהוג במדינות הנאורות אליהן רובנו רוצים להידמות. עדיין ניתן לעשות זאת אם יחברו יחדיו כל המפלגות שאינן מוגדרות כדתיות או כחרדיות ויתגברו חבריהן על הפחד הקיים, שאולי יהיה להם צורך במפלגות אלו על-מנת להישאר בשלטון. אם הם לא יתגברו על הפחד הזה, הם ממילא לא ימצאו עצמם בשלטון, שכן משפט התורה שבדרך לשמש את מערכת המשפט שלנו, לא יתיר למפלגה חילונית למשול - זה רק עניין של זמן. באותה הזדמנות של הפרדת הדת מהמדינה, ניתן גם, בנוסף או כחלק מהמהלך, לגמור את עניין החוקה הלא קיימת ואם גם יהיה לנו סוף-סוף גבול מוכר על-ידי אומות העולם, אולי יגיעו ימות המשיח.
יש הסוברים כי במקום איחוד למטרה מוגדרת של המפלגות החילוניות ניתן להגיע לפתרון דומה באמצעות שלטון הכולל סמכויות יתר לעומד בראש המדינה ("חצי דיקטטורה"). אכן, יש היגיון מסוים בטענה זו פרט לבעיה אחת "קטנה" - דיקטטור (או דיקטטור למחצה) יודעים מתי הוא עולה לשלטון, אך אין שליטה על המועד בו הוא יורד מהבמה. ואם חלילה הבחירה לא הייתה מוצלחת, היא תהיה בכי לדורות.
ולסיכום -
קריאה לרוב החילוני:
דברי השר נאמן הם אות אזהרה, אחד מיני רבים, על הצפוי לנו בתחום התנהלותנו היומיומית העתידית. אם לא נעשה מאומה, נתעורר מאוחר מדי.
