וכך יש כיום בכפר בית-בד, ובו מתקן-ריסוק ומסחטה לשמן; יש בית-מגורים עם גג מקורה במרישי-עץ ולצידו סוכת-גפנים; יש דיר-צאן, בור-מים, בית-טבון, כוורת ושומרה; ויש אפילו בית-כנסת, נוסח הימים ההם.
כמו באותם ימים היסטוריים שוקק גם כיום הכפר החשמונאי כרמי ענבים וזיתים, רימונים, תמרים ותאנים. תלמידי בתי הספר הנקלעים לכפר יכולים למסוק בו זיתים, מייצרים במו ידיהם שמן-זית על-ידי דריכת הזיתים וסחיטתם, דורכים ענבים בגת ומפיקים מהם תירוש, ממש באותן שיטות שבהן נהגו לעשות זאת בימי קדם.
בשדות גדושים בחיטים ובשעורים חורשים הילדים במחרשה רתומה לחמור וקוצרים יבול במגל, בהגיע עת קציר. לילדים גם ניתנת הזדמנות חווייתית לעסוק, בסוכות מוצלות, במלאכות עתיקות. כך, למשל, הם יכולים לפקוד את בית חרש הברזל ולצפות בהדגמה של טביעת מטבעות או חישול-פרסה.
כדי להמחיש את אורח-חייו של הכפר דאז, רכש ברעם כלי-עבודה אותנטיים, עשויים מעץ וברזל, ששמרו על צורתם העתיקה. אלה נרכשו מפלחים בכפרים ערביים הסמוכים למודיעין ומאספנים קשישים, שהחליטו להיפטר מרכושם מעלה העובש. כלים אלה מאוחסנים בשלושה בתי-מלאכה מסורתיים.
הכפר החשמונאי משמש בימים אלה אתר מבוקש להסרטת סרטים היסטוריים. חברות ידיעות מרחבי תבל מסריטות בו סרטים על ימי בית שני ועל ראשית הנצרות, כשהמבנים והאביזרים נראים לאנשי המחקר שלהם אותנטיים לחלוטין.
