"ערב הבחירות הגיע אדלסון לישראל, שכר סוויטה מפוארת במלון המלך דוד, ולמחרת הניצחון אירח בה את ראש הממשלה הנבחר נתניהו. נתניהו בא כדי להודות לו על העזרה ועל התמיכה הכספית ושהה בחדרו כחצי שעה. הוא הסביר לו שלשכתו תהיה מעכשיו פתוחה בפניו, הקפיד לשמור איתו על קשר טלפוני ולא שכח, כמובן, להזמין אותו לטקס הניצחון של 'היידה שרה'. זוג כסאות נשמרו לו ולאשתו בקדמת בנייני-האומה".
טרגדיה? פארסה? על כך ניתן להתווכח. מה שברור הוא שההיסטוריה חוזרת על עצמה. השורות שלעיל נכתבו ביחס למסע הבחירות הראשון שבו ניצח
בנימין נתניהו, בשנת 1996. גם אז היה אדלסון התומך הנדיב, גם אז היו הקשרים בין לשכת נתניהו למיליארדר חמימים, גם אז נשמרו לאדלסון ולאשתו שני מקומות בחגיגות הניצחון (את בנייני-האומה החליף בפעם האחרונה משכן הכנסת, שאירח את אדלסון ואשתו בטקס השבעת הממשלה). הבדל אחד בכל זאת ניכר - את התיאור שלעיל כתב
מרדכי גילת. כשעשה זאת היה עדיין תחקירן
ידיעות אחרונות; כיום הוא כותב בחינמון שבבעלות אדלסון, "ישראל היום", שאליו הצטרף לפני שנתיים.
בספטמבר 2001 פירסם גילת, יחד עם מיכל גרייבסקי ומלי קמפנר-קריץ, כתבת תחקיר במוסף "7 ימים" של העיתון תחת הכותרת "שני ז'יטונים על פרס, חמישה על נתניהו". הכתבה תיארה את מסע השתדלנות של אדלסון למען הכשרת הימורים בישראל. "אדלסון, 67, הוא מיליארדר יהודי ציוני, תומך ימין מוצהר, שבמשך שנים אהב את הארץ מרחוק", כתב עליו גילת. "הביקור הראשון [של אדלסון] בישראל לא הוקדש לעסקים, אבל אדלסון ביקש לדעת אם יש כאן בכלל בתי-הימורים. אין, השיבו לו ידידים, כאן זה לא אמריקה. לא נותנים לזה רישיון. הוא צחק, אמר שאינו מבין מדוע, ופלט שלכל בעיה אפשר למצוא פתרון".
בכתבה מתאר גילת בפירוט את ניסיונות השכנוע להקמת קזינו באילת, בים המלח או בשיתוף עם ירדן. כיצד שכר אדלסון יועצי תקשורת, נפגש עם חברי-כנסת ושרים בכירים, ופגש אפילו את הרב עובדיה במסגרת נסיונו לשכנע את ש"ס לתמוך בשינוי החוק במדינה. גילת מספר גם על "איש סודו" של אדלסון, עו"ד
יעקב נאמן, ועל התרומות בסך כמיליון דולר שהעביר אדלסון למען מסע הבחירות שערך בנימין נתניהו ב-1996.
"כשניצח נתניהו את פרס בהפרש זעום, ובעיתונות קצר המיליונר גוטניק את תהילת הניצחון, גיחך אדלסון בקול רם", כותב גילת, "שיחשבו כולם שזה הוא, אמר, זה עושה לי רק טוב [...] אדלסון קרן אז מאושר ולא הפסיק להרעיף שבחים על חברו [נתניהו]. הוא האמין באמת שנתניהו יעשה טוב למדינה וגם לחוק הקזינו. [...] הוא הסביר למקורביו שבזמן שנתניהו ראש הממשלה ונאמן שר האוצר, יש לו גישה ישירה למלכות".
בסופו של דבר החברות עם נתניהו לא הועילה, וחוק המכשיר הימורים בישראל, "המפעל הציוני המפוקפק הזה", לשון הכתבה, טרם נחקק. אולי בקדנציה הנוכחית.
כיצד חש מוטי גילת כיום, כשהוא מועסק בעיתון שמממן מושא הסיקור הביקורתי שלו לפני תשע שנים? גילת סירב להגיב.
עוד בנושא:
