"זהו מסוג אותם מקרים שאם תותר חשיפת הגולשים - לא נמצא אותם עוד במקומותינו שכן אם אדם יידע שזהותו תיחשף, הוא יימנע מחשיפת הפרטים מחשש שיבולע לו בעקבות כך". כך קבעה (יום ב', 15.12.09) שופטת בית משפט השלום בתל אביב, חדה וינבאום וולצקי, בבקשה שהגיש מכון התקנים לחשיפת זהותו של גולש, ככל הנראה עובד של המכון, אשר בעקבות פרסום ב-ynet על חריגות השכר במכון התקנים, כתב את התגובית הבאה:
- "זה ידוע שהבכירים גונבים במכון אבל יתר 600 העובדים מרוויחים משכורות פחות מהממוצע במשק. מומלץ להתמקד בשמות כמו ....(ביהמ"ש לא ראה לנכון לשוב ולחזור על השמות) מומלץ לבדוק איך הגיעו למה שהגיעו שכר תפקיד אם לקחו דברים ללא רשות וכד' לפעמים לקחו דברים עם רשות אבל זה לא שלהם" .
השופטת וילצקי קבעה כי במקרה שבו בעניין ציבורי עסקינן (בניגוד לתגובית משמיצה אשר עוסקת בצנעת הפרט של המושמץ) - יש לבכר את אינטרס חשיפת השחיתויות ו
חופש הביטוי על פני האינטרס של הנפגע 'לבוא בחשבון עם הפוגע', אינטרס שלא יוכל להתקיים לו המגיבים ידעו שהם עלולים להיחשף. על רצונו של 'מכון התקנים', 'לבוא חשבון' עם הגולש ניתן ללמוד מתשאול שערך המכון בקרב עובדיו, לברר מי כתב את התגובית. השופטת וולצקי לא אהבה, בלשון המעטה, את "נוהל העובד" של 'מכון התקנים' וקבעה כי:
- "אין בפניית 'מכון התקנים' אל עובדיו לבוא ולהיחשף בעקבות אותו פרסום, משום פתרון שכן זהו בדיוק החשש שמביא אנשים לומר דברים רק תחת מעטה האנונימיות או לשומרם קרוב לחזה כאשר זהותם גלויה".
מכון התקנים ניסה להטיל את אשמת חוסר המוסריות דווקא ב ynet, אשר לטענתו, חופש הביטוי וחירות עובדי המכון להתבטא אינם בראש מעייניה, אלא האינטרסים המסחריים שלה, אולם השופטת וולצקי לא התרשמה וקבעה כי אין נפקא מינה אם ל-ynet מניעים מסחריים או מהותיים, עדיין אין לחשוף את זהותו של הגולש.
למותר לציין כי מאז פסיקה זו כבר ניתנה
פסיקת בית המשפט העליון אשר אימצה את העמדה המבכרת את האנונימיות על פני 'זכותו' של הנפגע לבוא-חשבון עם הפוגע.