במאמרם ב'הארץ', מביעים (יום א', 23.5.10) ידידיה שטרן ושי פירון את עמדתם ולפיה הגם שיש מקום ללימודי ליבה, יש לעשות כן 'הסכמה לאומית'/'דמוקרטית'/'קואלציונית' ולא דרך אמצעי הכפייה של בג"צ. את טענתם מייסדים הכותבים על מספר אדנים וביניהם - הטענה ולפיה - פנייה לבג"צ אינה אלא האמצעי של המיעוט להגן על עצמו מפני הרוב, ולא האמצעי של הרוב לכפות את עמדתו על המיעוט. טענה זו נוגעת ללב, אך דומני כי יש כאן בלבול בשאלה מיהו הרוב ומיהו המיעוט. נניח לרגע בצד את העובדה שכעת, מספרית, החרדים עדיין מיעוט, בקצב המדהים של עשרה ילדים לזוג, החל מגיל 19, הם בדרך להיותם הרוב, והיותנו, החילונים החפצי חיים דמוקרטיים - "רוב", אינה אלא פטה-מורגנה זמנית אשר תיעלם בקרוב. אבל מתוך הנחה שכיום החילונים הם ה"רוב", אני עדיין סבורה שהבג"צ שהוגש מבקש להגן על המיעוט -
מיעוט החרדים בתוך החברה החרדית, אותם צעירים חסרי-אונים - אשר גם אם הם חפצים לצאת מן החברה החרדית, הם אינם יכולים.
גם ככה, שוק התעסוקה בישראל הוא שוק קשה. בוגרי תואר ראשון ושני מתקשים למצוא בו עבודה. כיצד יוצא ישיבה חרדית, אשר אינו יודע חשבון בסיסי או אנגלית יוכל לחלום בכלל על השתלבות בשוק עבודה זה, אשר משכילים ומנוסים ממנו נדחקים ממנו כל הזמן? כתבה שפורסמה ב'
ידיעות אחרונות' לפני כשבועיים לערך, תיארה את מסלול חייהם הבלתי אפשרי של יוצאים-בשאלה, אשר מצאו את עצמם - בשנות העשרים המאוחרות של חייהם, עדיין נאבקים עם א'-ב' בסיסי של אנגלית. הכתבה, אשר תיארה את הקשיים העצומים שנגרמו ליוצאים בשאלה בניסיונם להשתלב בשוק העבודה, תיארה כיצד כל אחד משלושת המרואיינים שבר את שיניו ואכל חצץ, פשוטו כמשמעו - בניסיונו ללמוד חשבון פשוט ואנגלית בגיל מאוחר מאוד, וכיצד תואר שברגיל ניתן לסיימו בארבע שנים - בוגר הישיבה סיים אותו בשמונה שנים בערך, עקב "היתקעותו" בשלב האנגלית. לשני הצעירים יוצאי-המגזר החרדי שרואיינו היה מזל גדול - שבכלל הצליחו לסיים את הבגרות. אחד הצעירים - בן 29 כיום,
לא סיים כלל את הבגרות, שכן חרף ניסיונותיו, לאחר שנמלט מן העולם החרדי, ללמוד אנגלית, הוא לא צלח בכך, וכל ניסיונותיו, שוב ושוב ושוב, להתמודד עם החומר המסובך (מנקודת מבטו של יוצא-ישיבה), עלו בתוהו. הנה, אדם בן 29, אשר חפץ ללמוד, אינו אוחז בתעודת בגרות אשר תאפשר לו להשתלב בשוק העבודה.
מדוע? מפני שהמגזר החרדי, אותו מגזר אשר מבקש מן המדינה שתאפשר לו "רב תרבותיות" ו"חופש בחירה", מבקש זאת אך ורק בכדי לשלול מבניו את הזכות לבחור את דרכם, את חופש הבחירה
שלהם.
השולל חופש משולל חופש - פטור
אומרים שהגונב מגנב פטור, ובאותה נשימה - השולל חופש משולל חופש - פטור. רעיונות של מתן חופש בחירה ו"רב תרבותיות" רחוקים כרחוק מזרח ממערב מן העולם החרדי. אין להם עניין - כפי שיש להורים במגזר החילוני - שהילד "יטעם את הכל ויבחר את דרכו" (נכון שגם בציבור החילוני יש הורים נוקשים אשר פונים, בעקבות רעיונות עוועים לשיטות חינוך נוקשה, בהשראת שולמית בלנק ושאר מטורפי "חינוך קשוח", אבל היריעה קצרה...), אלא יש להם עניין - באמצעות שורה של מנגנוני פיקוח וכפייה, לכרוך את הילדים, מרגע היוולדם, לסד של מסלול נוקשה ש"אין דרך יחידה בלתו". שלילת החינוך החילוני - לימודי חשבון, אנגלית וכדומה, לא נועדה לממש את החופש של הילדים הרכים בשנים האלו, שאינם יודעים מה נגזר עליהם בגיל כה רך.
היא נועדה לשלול את החופש שלהם ולכלוא אותם בעדה החרדית לנצח נצחים.
נכון, תמיד אפשר להצביע על יחידי סגולה אשר הצליחו להשלים את הבגרות בגיל 27, לסיים תואר ראשון בגיל שלושים ומשהו, ו"להשתלב בחברה החילונית".
אך דומני שהאדם הממוצע, אשר לא נחשף עד לגיל מאוחר - כגון 18 או 20, ללימודי ליבה, יתקשה מאוד להשלים את הבגרות ללא עזרה חיצונית, ואולי גם עם עזרה כזו. באותה מידה ולפיה מנגנון שלילת לימודי הליבה משמש את המגזר החרדי לכליאת בניו ובנותיו בסד של העולם החרדי - כך גם החובה להביא ילדים לעולם בגיל מוקדם. איזו אישה - מדוכאת ככל שתהיה בעולם החרדי, תהא מסוגלת - אם בכלל, לעזוב את העולם הזה כשהיא בשלב ההנקה של תינוק שזה עתה נולד? והרי כל שנה היא נכנסת להריון מחדש, שהרי נטילת אמצעי מניעה מותנית באישור הרב. איזו אישה תוכל להימלט מן העולם החרדי בעוד היא בהריון? זה קשה מאוד, פיזית, ונפשית. איזו אישה תוכל להימלט מן העולם החרדי בשבועות שלאחר הלידה, כשבידה תינוק רך בשנים וגופה תשוש מן הלידה שאולי היא העשירית במספר? איזו אישה תוכל להימלט מן העולם החרדי ברגע ששבעה, שמונה, עשרה ילדים תלויים בה, פיזית ונפשית? בלתי אפשרי! העולם החרדי - אם כן - יוצר בציניות רבה מנגנונים אשר לא יאפשרו לבניו ולבנותיו להימלט ממנו בבוא היום. מי שיצא, יחווה קשיי הסתגלות עצומים.
לתת לאחר חופש לדכא את הפרטים שבתוכו???
דוגלי ה"רב תרבותיות" לוקים בכשל לוגי, שכן לפעמים עבורם "רב תרבותיות" אינה אלא ניסיון לחזק - לא את התרבות - אלא את עסקניה של תרבות מסוימת אשר נוקטים אמצעי דיכוי בל יתוארו לחוליות החלשות של אותה תרבות - הנשים והילדים. דוגמה מובהקת היא המילה הנשית בארצות האיסלאם. רבים מדוגלי ה"רב תרבותיות" לא יתערבו בנעשה בארצות האיסלאם - משום ש"זוהי תרבותם". למעשה חובה להתערב בנעשה שם, בשל ההגנה על הנשים, הילדים ובעיקר הילדות, אשר שהות בתרבות ובחברה זו היא להם כשבי מתמשך. מומלץ לקרוא, לעניין זה, את "בנות למכירה" אשר מתאר את אשר אירע לילדה אנגלית שאביה - תימני מוסלמי - מכר אותה לנישואין בתימן וכיצד חייה הפכו חיי עבדות, אונס, חשיפות לאיומים ולאלימות - ומחלות איומות כתוצאה מההזנחה במדבר.
אם נשוב ל"רב תרבותיות" שלנו - איני חושבת שה"תרבות" החרדית ראויה להגנה כל עוד במסגרת תרבות זו הפרטים שבתוכה מדוכאים.
מי שמדכא את הפרטים שבתוכו - על-ידי מניעת אמצעי יציאה מן התרבות הזו כך שכל מי שמצוי שם - אינו מצוי מבחירה אמיתית, ועל-ידי נקיטת חרמות ופקשווילים מופצים כלפי מי ש"סטה מן הדרך", אינו ראוי שיכבדו את "רב התרבותיות" שלו.
דמוקרטיה דמיקולו
המחברים מציעים כי הפתרון לכך ייעשה ב"דיון מדיני" בקואליציה, גם אם הוא "מכוער". נו, באמת. הדמוקרטיה הישראלית כבר מזמן אינה דמוקרטיה אמיתית אשר קולות שונים - לרבות מיעוטים מסוגים שונים, זוכים שקולם יישמע בה. ה"דמוקרטיה" הישראלית, בייחוד ככל שהדבר נוגע להסכמים קואלציונים, אינה אלא "סחר מכר" מן הסוג הבזוי ביותר - שהסחר המכוער בשוק השחור מלבין לעומתו - דמוקרטיה אמורה לבטא את הרצון של העם, אולם האתננים שמחלקים ראשי הממשלות לדורותיהם למגזרים בעלי כוח סחיטה אינם ביטוי ל"הקצאת משאבים למגוון אוכלוסיות" אלא להיסחטות של ראשי ממשלות, מחד-גיסא, ולסחיטה מצד עסקני המגזר החרדי - מאידך-גיסא. לו הייתה בישראל אכפתיות אמיתית לרב תרבותיות ולטובת המגזרים - באשר הם - הערבים, הבדווים והדרוזים היו זוכים לנתחים מכובדים מעוגת התקציב ותרבותם הייתה מכובדת. אם נוציא לרגע את הערבים מן המשוואה, בטענה (שאיני מסכימה לה, אך לצורך הדיון), הם מהווים איום ביטחוני - מה עם הדרוזים והבדווים? מדוע אינם זוכים לנתחים ראויים מן העוגה כאשר בניהם משרתים לדורותיהם בצה"ל חרף הדילמה הקשה של מאבק אל מול ערבים - שכמותם - מעבר לקו? אם יש כבוד כה גדול לתרבותם של מגזרים אחרים, מדוע מצעד הגאווה צריך בכל פעם להסתתר ברחובות צדדיים בירושלים ומדוע לערבים אין את הזכות לציין בטקסים כי מנקודת מבטם הנכבה היא אסון? האתנן המחזורי לחרדים - כל שנתיים שלוש - בהתקיים בחירות (שאמורות להתקיים אחת לארבע שנים, אבל עקב אי-המשילות זה מתרחש אחת לשנתיים שלוש) - אינו ביטוי לדמוקרטיה אלא לסחטנות מכוערת. לראש ה
ממשלה לא אכפת מתרבויות שונות ולראיה - במקום לנסות להביא אנשים קשי-יום להתפרנס בדרכי נועם אשר תואמות את אורחות חייהם - הוא שיסה בהם את תוכנית '
ויסקונסין' הארורה אשר כופה על אדם עבודה בחינם בלא כל קשר לאורח חייו, העובדה שיש לו את ילדיו, הרגליו ותרבותו - תוכנית ויסקונסין לדוגמה - כפתה על נשים מוסלמיות להאזין לשיעור על מין, מפי מדריכת-ויסקונסין אידיוטית שזו הייתה גחמתה התורנית.
"רב תרבותיות" דמיקולו
כך שאת ביבי ואת ראשי הממשלה לדורותיהם ממש לא מעניין שאנשים שונים באים מתרבות שונה ומאורח חיים שונה. לו היה אכפת להם - תוכנית ויסקונסין, אשר מבוססת על ניפוץ אורח החיים הקודם של הנכפה-לתוכנית, ועל כפיית אורח
חיים חדש על חורבותיו - שכמו נלקח ממחנה עבודה ל"חינוך מחדש" מתקופתו של מאו-טסה-טונג או מקביליו הסטליניסטיים - לא הייתה באה לעולם.
לנתניהו לא ממש אכפת מתרבותם של אנשים שונים ממנו. להפך, הוא מנסה לכפות על אנשים מרקע שונה ממנו - כאלו שלא התחנכו במיטב האוניברסיטות בארצות הברית - יציאה לעבודה, תוך אי-הבנה לקשיים אשר עומדים בפניהם ואשר מעולם לא היו מנת חלקו. ביבי הוא האחרון שאכפת לו מרב תרבותיות או מאנשים אשר שונים ממנו ברקעם התרבותי, בהשכלתם, בעולם ממנו באו. ביטול תוכנית הליבה אינה מהווה ביטוי לאכפתיות של ביבי מ"אחרים", שכן - ניאו-קפיטליסט-צר אופקים שכמותו, אצלו אין כל הכרה ב"אחרים". האנשים שמוכרים לו הם פעילי מרכז הליכוד, שרה והבן שכמעט זכה בחידון התנ"ך. הוא אינו מכיר בזרות, בשונות, ברב תרבותיות, שכן לו היה מכיר בכך - לא היה סונט בעניים שעליהם "לצאת לעבוד" אלא היה מנסה לקרוא, לדוגמה, את ספרו של יובל אלבשן, "זרים למשפט" ולנסות להבין מאיזה עולם תרבותי/השכלתי, ומאיזה ניסיון חיים באו העניים טרם הוא צורח באוזניהם, כמו מפקד מחנה שבויים לשבויים במסדר הבוקר, כי "אף אחד לא יתחמק מעבודה". זהו אותו הביבי שלאחר ששלל מילדים חרדים רכים בשנים את הזכות ללמוד חשבון ואנגלית בכדי שתהא להם
בחירה אמיתית בעולם הזה, יכפה על אותם ילדים רכים בשנים - לכשיגיעו לגיל עשרים - להשתתף בתוכנית הויסקונסין החדשה שהוא מתכנן כעת, תוך שלא יהא אכפת לו שבוגרים אלו - שפעם היו ילדים שנשללה מהם הזכות ללימודי ליבה - הם חסרי כישורים ל"עולם האמיתי". ביבי הוא ה
אחרון שאכפת לו מרב תרבותיות. לא ביבי. הפטור מלימודי הליבה אינו - כלל וכלל - ביטוי להשקפת עולם "הומניטרית" או "רב תרבותית" מצד ביבי.
הפטור מלימודי הליבה אינו אלא עוד תרגיל ציני, אחד מיני רבים, בהישרדות.
"רב תרבותיות" כמסווה לסחיטה קואליציונית
לביבי - שלא כמו ענקים מימים עברו - בן-גוריון, הרצל,
יצחק רבין, זאב ז'בוטינסקי או מנחם בגין - לא ממש אכפת מגורל האומה ומעתידו של עם ישראל. אכפת לו להישרד בקואליציה, ואם ניתן להרוס את עתידו של עם ישראל על-ידי אתנן לחרדים - אבל להישאר בקואליציה, ביבי יעשה זאת, ואחריו המבול, אחריו הפצצה הגרעינית. כן, עולם שבו 75% מהבוגרים אינם עובדים או משרתים בצבא, ו-25% הנותרים נושאים על כתפיהם את הנטל, הוא עולם שבו לא יהיו די מדענים לפתח טכנולוגיות-נגד נגד הגרעין האירני, עולם שבו לא יהיו מספיק טייסי קרב ליירט את האיום האירני, עולם שבו לא יהיו די כלכלנים בכדי לתכנן את כלכלת ישראל בדגש על היערכות לאיום אירני. לביבי לא אכפת ממדינת ישראל, מעם ישראל, מן העולם היהודי שמצבו נשען במידה רבה על מצבה של מדינת ישראל - אכפת לו להישרד בקואליציה.
כך שטיעונם של המחברים, שאחד מהם, ידידיה שטרן, הוא מן הטובים שידעה העיתונות הפובליציסטית (את השני איני מכירה, שכן זה לו מאמר ראשון ב'הארץ') אינו יכול לעמוד. זו לא "דמוקרטיה". זו היסחטות במיטבה, וסחטנות במיטבה.
שוחד קואליציוני במסווה "דמוקרטיה"
בדיני החוזים - כאשר צד אחד מפעיל על השני כפייה כלכלית - החוזה אינו תקף.
אני חושבת שבכלל, יש לבטל את תוקפם של הסכמים קואליציונים אשר קובעים כי תמורת תיקים, משרות, שרים ואתננים - יערכו ויתורים ברמה המדינית והחברתית. זה לא ייתכן - כפי שלא ייתכן לקבל שוחד, שראש ממשלה חדש, בבואו להרכיב קואליציה, ייתן שוחד (משרות, תקציבים, כסאות לשרים) בתמורה לוויתורים מהותיים ברמה העקרונית - זה שוחד לכל דבר ובדמוקרטיה מתוקנת זה אמור להיות
פסול - כפי שראש ממשלה לא יכול לתת שוחד כספי לאדם, בכדי שאותו אדם יסייע לו במימוש מדיניות, לטעמי, כך זה פסול לתת שוחד לסיעה - תקציבים, פטור מלימודי ליבה, כסאות, אתננים, תפקידים, משרות שר חסרות ערך ("שרים לכלום וסגני שרים לשום דבר" כפי שאמרה לבני).
אגב, בטעות מכנים את לבני "כישלונרית" כי לא הצליחה להרכיב קואליציה.
לבני לא הסכימה להיסחט - ובניגוד לביבי - הדימוי העצמי שלה לא פגוע עד כדי כך שתציב את כס ראשות הממשלה לפני האינטרסים של האומה, העם היהודי ומדינת ישראל.
שיטת הבחירות שלנו מושתתת על סיאוב ועל שוחד. אם המגזר החרדי סבור שיש ליתן פטור ללימודי הליבה, עליו להסביר מדוע לטעמו זה ראוי. הוא לא יצליח להסביר, שכן לעסקני המגזר החרדי אין סיבה אחרת להותיר את ההמונים החרדים בבורות, ובמצב שלא יאפשר להם לצאת מן העולם החרדי - אלא טעם אחד - הרצון להשתית את כוחם הקואליציוני המופלג על בורותם של חרדים. אם אישה חרדית תלד עשרה ילדים עד לגיל 30 - יתווספו עוד קולות רבים למגזר החרדי. עשר לידות עד גיל 30 מזיקות לבריאות האישה? מתישות אותה נפשית ופיזית? למי בכלל אכפת???
אם החרדים סבורים כי מדיניותו של ביבי ראויה, שיצטרפו. אם הם סבורים שממשלה שבראשותה עומד איש ימין ראויה - שיצטרפו. אם הם סבורים מנגד שמדיניותו של ביבי אינה ראויה או שהימין אינו ראוי לנהל את המדינה - שלא יצטרפו.
קואליציה עכשיו, ואחרינו המבול
החרדים מצטרפים לכל ממשלה - ימין, שמאל, מרצ, ליברמן - העיקר שיקבלו מן ה"אדום האדום הזה", מליטרת הבשר שלהם, העיקר שיקבלו את השוחד שלהם, תקציבים שיאפשרו להם להרוס את המדינה לטווח הארוך. תתעוררו, קוראים! עוד עשרים שנה יהיה פה רוב חרדי ומיעוט חילוני. מה יהא אז אחוז המס שייאלץ לשלם אדם חילוני בכדי לממן את הילדים של החרדים ואת הישיבות החרדיות? 70%? במקרה הטוב. בכדי לממן את העולם החרדי אשר תופח בממדים לא טבעיים ואינו נוטל חלק בבנייתה של החברה - באמצעות השתתפות בשוק העבודה או בשירות הצבאי - החילונים יצטרכו לעבוד יומם ולילה ולא לישון, ולהשתכר אל צרור נקוב, הכל בכדי שהחרדים יוכלו לזרוק עליהם אבנים בשבת משום שהם עובדים בשבת, עבודה שהחילונים יאלצו לבצע בכדי להשלים הכנסה לאור נטל המיסים הגדול.
יש מי שיתריס בי כי אני "אנטי חרדית" באופן קיצוני. הכתבה שפורסמה לפני שבועיים ב'ידיעות אחרונות' - מספרת שהחרדים מלגלגים על החילונים ורואים בהם "חמורים" שנועדו לשרת את החרדים. גם בתקופה הפיאודלית האיכרים הצמיתים היו ה"רוב" והאצילים המשעבדים היו ה"מיעוט" מבחינה מספרית, אך בל תטעו מי דפק את מי. החילונים הם אולי רוב מספרי - אך כמו רוב ה"איכרים הצמיתים" אשר שירתו את המיעוט השולט בימי הביניים, הם משרתים את החרדים - וזאת לפי תפישת החרדים.
ואין בי כל הטלת אשמה כלפי הצעירים החרדים - ובעיקר כלפי האישה החרדית אשר נושאת בעול של אסיר אשר נידון לעבודות פרך. לא בצעירים האשמה - העסקנים של המגזר דואגים מראש שלא יהא להם מסלול אחר זולת מסלול אחד - וזאת בעצם מניעת לימודי הליבה. זה יפה שצעיר אחד או שניים הצליחו לצאת משם ולהשתלב בעולם החילוני - אבל אם אדם לא ניחן בשכל מבריק, אלא פשוט בשכל ממוצע - יקשה עליו מאוד להשתלב בעולם החילוני לאחר שגדל בעולם החרדי.
שטטעל מודרני
ישנה סוגייה נוספת - החרדים בארצות הברית מקיימים את חיי הקודש ועם זאת, משתתפים בנטל העבודה והכלכלה, כי שם אין להם ברירה. עד לפני מספר עשורים למשפחה חרדית ממוצעת היו שלושה או ארבעה ילדים (ראה את ספרו של משה פרל "בעיניים פקוחות" - ספר הדן בהרס הכלכלה בישראל). החרדים יכולים לקיים את אורח חייהם החרדי - שלא על גב החילונים - ולראיה - הם עשו כן עד שהחלה בישראל תרבות הקצבאות (תרבות שהיא ראויה בכדי להגן על מי שאינו יכול לעבוד ולא על מגזרים שלמים שאינם רוצים לעבוד), והם יכולים לשלב עבודה ותורה - וראה קהילות חרדיות באנגליה, בארצות הברית, בקנדה, באוסטרליה וכולי. הבעיה בעסקני המגזר החרדי - שגם כאשר יצאו מן הגלות, הגלות לא יצאה מהם ומדינת ישראל עבורם אינה המדינה שלהם, לה הם צריכים לתרום ולא רק להיתרם ממנה. עבורם ישראל אינה אלא עוד "מלכות זרה" שיש להערים על שליטה, כפי שמערימים על השליטים האכזריים של מדינות אירופה בתקופת הגלות. "יחי ההבדל הקטן". החרדים "שוכחים" שעכשיו ה"שליט" הוא אחד מהם, ואנו במדינה ריבונית ולא בגלות שבה ההערמה על הפריץ, וחליבתו, הן כורח קיום ומצווה. העצוב הוא שבתקופת השואה המנהיגות החרדית ביקשה מצאן מרעיתה - הקהל החרדי - שלא להתנגד, שכן תבוא "ישועה משמים". אותה מנהיגות חרדית, אשר בארצות המערב, משתתפת בכוח העבודה ואינה חיה על-חשבון משלמי המיסים, אותה מנהיגות חרדית אשר בתקופת השואה עודדה את בניה שלא לנקוט כל פעולה כי "תבוא ישועה משמים" - אותה מנהיגות שמסכינה עם כללי המקום בכל מקום שהיא נמצאת, רואה דווקא במדינת ישראל אובייקט לחליבה, לסחיטה, להערמה ולניצול.
במקום להבין שמדינת ישראל היא מדינתם הריבונית, רואים עסקני המגזר החרדי במדינת ישראל יצור כלאיים - פריץ מן הגולה שיש להערים עליו - אולם מכיוון שהפריץ הזה נעתר לתרגילי הסחטנות, יש לרמוס אותו ולדרוך עליו "ככל יכולתך" - תוך שתוצאות החליבה הן תקציבי הישיבות המוגדלים.
הגיע הזמן שהחרדים יתנערו מתפישתם את המדינה ככלי שרת - אמצעי שבאמצעותו משיגים מטרות מגזריות, ויראו את התמונה הכוללת - אשר כוללת את זכות החילונים שלא לכרוע תחת הנטל, את זכותם של מגזרים חלשים באמת לזכות בנתחים מעוגת התקציב (לו התקציבים שהולכים לישיבות היו הולכים לבתי החולים, לסל התרופות, חייהם של רבים היו ניצלים והחולים המאושפזים היו מקבלים טיפול רפואי טוב יותר), את זכותם של בני המגזר החרדי לבחור בבוא היום את דרכם בחיים.
סחטנות קואליציונית אינה "דמוקרטיה"
אז לו הייתה דמוקרטיה טהורה, החרדים היו מצטרפים אך ורק לקואליציה אשר תואמת את ה'אני מאמין' המדיני שלהם - או ימין, או שמאל, אך לא "גם וגם כל עוד יש אתנן" (ושוחד). לו הייתה דמוקרטיה טהורה ואמיתית - ראשי ממשלות לדורותיהם היו אומרים לחרדים: "אתם מאמינים בדרכנו, תצטרפו, אתם לא מאמינים, אל תצטרפו" - ולא מקבלים "תנאים" כגון פטור מלימודי ליבה - תנאים שבטווח הארוך מכרסמים בחוסנה של אומה. חוסנו של העם היהודי בעבר נבע בין היתר מן ה"מוח היהודי" - כל אותם יהודים מקבלי פרס נובל ומשיגי הישגים בתרבות ובמדע, יהודים אשר האדירו ופיארו את שמו של העם היהודי בהישגיהם הכבירים בתחומי המדע והתרבות השונים. אחת הסיבות, למעשה, שאמריקה היא (עדיין) פרו ישראלית - היא עקב השתלבותם הטובה של יהודים בצמרת הממשל, הכלכלה והתרבות האמריקנית, השתלבות אשר יש לה יד במדיניות הפרו ישראלית האמריקנית (אמנם הדברים משתנים כעת, אך היריעה קצרה). אלמלא היהודים באמריקה היו משתלבים בתרבות המקום ומשיגים הישגים לפי מדדי תרבות המקום, ספק אם היינו זוכים לנשיאים אמריקנים אוהדי ישראל דוגמת בוש (אי-העתרות מדינת ישראל ליוזמות מדיניות בתקופת בוש היא החמצה, שראויה למאמר נפרד).
אז בניגוד לעמדת המחברים, אשר את כתיבתם אני מאוד מעריכה - "משא-ומתן קואליציוני" אינו ביטוי לדמוקרטיה - זו צורה מעודנת של מתן ולקיחת שוחד, וצורה פרלמנטרית של כפייה חוזית וכלכלית ובינה לבין "שיח דמוקרטי" אין ולא כלום - שכן לו היה שיח דמוקרטי אמיתי - כל מיעוט באשר הוא היה זוכה לנתח השווה שלו בעוגת המשאבים, ולא כך היא.
לסיכום - בניגוד לעמדת המחברים - החרדים אינם "מיעוט" הזקוק להגנה, אלא הפרטים בתוכם אשר כלואים בחברה החרדית, בין היתר משום שלא למדו לימודי ליבה, הם הם הם ה"מיעוט" שעליו בג"צ
חייב להגן, ובניגוד לעמדת המחברים - השוחד התלת שנתי שמקבלים החרדים, בכל מערכת בחירות, אינו ביטוי ל"דמוקרטיה" אלא ביטוי לשיבוש מערכות דמוקרטי, שבו לא מצטרפים לקואליציה בשל שותפות ערכית ורעיונית, אלא בשל סחר-מכר מן הבזויים ביותר, תוך שמי שמצטרף לקואליציה, בלא קשר לעמדותיו המקוריות, מקבל שוחד, שלעיתים כרוך בהקרבת עתיד המדינה.
