אחד מהמחדלים המודיעיניים הגדולים בישראל היה במלחמת יום הכיפורים ב-1973 כשמערכת המודיעין הישראלית על כל שלוחותיה חייתה בקונספציה כי צבאות מצרים וסוריה לא ייתקפו את ישראל וכי התנועות הצבאיות הגדולות שעשו לעבר החזית היו במסגרת תמרון צבאי בלבד, הסוף הלא נעים ידוע לכולנו.
מאז הפך המונח "קונספציה" למילה מגונה בחיל המודיעין. במסגרת הרענון שעבר החיל לאחר המלחמה הוזהרו דורות שלמים של קציני מודיעין צעירים שלא להיכנס ל"קונספציה" בניתוח תמונת המודיעין, הובהר להם באופן חד-משמעי כי אסור להם להיכנס לקיבעון מחשבתי.
יתר על כן, לאחר שהשלימו את ניתוח תמונת המודיעין הוטל עליהם לנתח אותה באופן הפוך לחלוטין ועל-ידי כך לבדוק אם הידיעות הגולמיות שקיבלו יכולות לבסס גם תמונת מודיעין אחרת שונה לגמרי מהתמונה הראשונה.השיטה הזו של ניתוח המידע כונתה "היפכא מסתברא". הכל נעשה כדי להימנע מקונספציה נוספת.
והנה, נראה כי מערכת המודיעין הישראלית נכנסה הפעם לקונספציה נוספת בעת שהעריכה את המצב בפני הקברניטים ובפני לוחמי שייטת 13. הקונספציה הייתה כי האנשים הנמצאים על סיפונה של הספינה הטורקית "מרמרה" הינם פעילי שלום ופעילים של ארגונים הומניטריים וכי האלימות שהם עלולים לנקוט לא תחרוג "מכמה בעיטות ויריקות לעבר חיילי צה"ל" כפי שבישרו לנו מפקד
חיל הים האלוף אלי מרום (צ'ייני) ודובר צה"ל תת-אלוף אבי בניהו.
קצין מודיעין ותיק ומנוסה אמר לי פעם, כי המונח "חומר סודי ביותר" הוא מגוחך. לדבריו אפשר למצוא יותר מ-95% מהחומר המוגדר כ"סודי ביותר" בחומר הגלוי המתפרסם באמצעי התקשורת השונים, פשוט צריך לדעת לקרוא באופן יסודי את החומר הגלוי ולהצליבו ואז אפשר להרכיב את תמונת המודיעין המדויקת לא פחות טוב ממי שהרכיב אותה בהתבססו על החומר "הסודי ביותר".
ואכן הוא צדק.
מספיק לבחון את החומר הגלוי שהתפרסם באתר האינטרנט של ארגון IHH הטורקי לפני המשט כדי להבין שאם מערכת המודיעין הישראלית לא הייתה שרויה באותו קיבעון מחשבתי היא הייתה מזהה בגלוי את כוונת הארגון להתעמת באופן אלים עם חיילי צה"ל ברגע שיעלו על סיפונה של הספינה "מרמרה". הנה שתי דוגמאות:
א. בולנט ילדרים העומד בראש ה-IHH התבטא במסיבת עיתונאים שערך (ב-7 באפריל 2010) כי המשט ישמש "מבחן" עבור ישראל. הוא הדגיש כי במידה וישראל תתנגד למשט הדבר ייחשב כ"הכרזת מלחמה" על המדינות מהן הגיעו הפעילים שעל סיפון הספינות.
ב. בלילה שלפני הפעולה (ב-30 במאי 2010) אמר בולנט ילדרים לערוץ הממלכתי הטורקי 1 TRT, כי אם חיילי צה"ל יעלו על הספינה הם צפויים לעימות חזיתי. הוא הוסיף: "נראה להם מה זה לעלות על הספינה. אם ישראל רוצה לעלות על הספינה הזו היא תיתקל בהתנגדות עזה".
הנה, אין צורך בשום מודיעין מיוחד, אין צורך בסוכן ישראלי על סיפון הספינה או בהאזנה למכשירי הטלפון הסלולריים של הפעילים שהיו על הספינה כדי לדעת מה היו כוונותיהם. הדברים נאמרו בגלוי ובאופן ברור לפני הפלגת הספינה לעבר רצועת עזה. אני בטוח שקציני המודיעין של ישראל קראו אותם, אם כך נשאלת השאלה מדוע לא תודרכו והוכנו לוחמי שייטת 13 בהתאם?
לדעתי התשובה היא ברורה, קציני המודיעין והקברניטים שלנו היו שרויים שוב בקונספציה כי לא יקרה שום דבר חריג, השאננות הזו היא שגרמה להם להתעלם מהעובדות ולדבוק בתוכנית מבצעית שלא לקחה בחשבון גם את האפשרויות האחרות הפחות נעימות. כמובן שאם נוסיף למידע הגלוי הזה גם את האינפורמציה האחרת שהייתה כבר בידי המודיעין כי מדובר בארגון בעל אוריינטציה איסלאמית רדיקלית וקשרים הדוקים עם החמאס ותנועת הג'האד העולמי, בולט הכישלון המודיעיני עוד יותר.
מושג נוסף הנהוג במערכת המודיעין הישראלית הינו הצי"ח (ציון ידיעות חשובות), יחידות האיסוף השונות מתודרכות מעת לעת להביא בעדיפות מידע על נושאים ספציפיים על-פי דרישות הדרג המדיני.
אחד התירוצים הנפוצים כעת שמשמיעים אלה שהיו שותפים לכשל המודיעיני בעניין המשט הוא כי איסוף המידע המודיעיני על גופים המוגדרים כ "ארגוני שלום" לא היה כלול בצי"ח וכי חלוקת המשאבים של מדינת ישראל מתרכזת באיסוף מידע על אירן, החיזבאללה, סוריה והחמאס. מדובר בתירוץ לא משכנע. מסתבר שצריך היה בסך-הכל לגלוש ולקרוא את הפרסומים באתר האינטרנט של ארגון ה-IHH או לצפות בשידורי הטלוויזיה הטורקית כדי לדעת מה צפוי במשט.
מה שחשוב עכשיו הוא שמערכת המודיעין הישראלית תבין, כי טורקיה משנה כיוון ומצטרפת ל"ציר הרשע" הכולל את אירן, סוריה, חמאס והחיזבאללה. לכן טורקיה חייבת להיות מעתה כלולה באותו הצי"ח (ציון ידיעות חשובות). ישראל צריכה לאסוף עליה מידע רב בדיוק כפי שהיא עושה ביחס לשאר המדינות הכלולות בציר הזה.
הפקת הלקחים המודיעיניים צריכה להיות מהירה שכן קצב ההתפתחויות המדיניות והביטחוניות הינו מהיר. לישראל יש את היכולת לפרוס במהירות תשתית מודיעינית בתוך טורקיה וכדאי שהדבר ייעשה מהר ככל האפשר. היה לנו די בכשל מודיעיני אחד שעלה לנו ביוקר, אנו לא צריכים כשלים נוספים.
