האמיתות מאת אורי מילשטיין

אורי מילשטיין: "אביו של יצחק רבין היה מאנשי תנועת העבודה, שדגלה בא"י השלמה, ורבין היה חלק מזה. גם תוכנית אלון הייתה מקובלת על רוב אנשי הצבא. "במלחמת יום הכיפורים, הבין משה דיין שצה"ל נמצא ברמה נמוכה, ואינו יכול לגבות מטרות לאומיות. לכן יזם את החזרת כל סיני, והתפטר כשראש הממשלה בגין סירב להחזיר את יהודה ושומרון בשנות ה-70'. "האינתיפאדה הראשונה הביאה את רבין להבין שצה"ל לא יכול לגבות מטרות לאומיות, והקש ששבר אותו היה ב-19.8.93, כשנהרגו שבעה לוחמי גולני, גשש ומפנה פצצות. וכך, באותו יום, חתם על הסכם אוסלו. הוא החליט לעשות את מה שדיין דרש ובגין נמנע - להחזיר הכל בהסכם אוסלו. זאת - לא משום שאיפתו לשלום עם הפלשתינים והעולם הערבי, ולו במחיר ויתור על שטחי ארץ ישראל, שמחירם הביטחוני היה כבד, אלא כתוצאה מקריסת מערכת הביטחון שהוא עמד בראשה, ומחוסר יכולתה לתמוך במטרות לאומיות. מכאן, שמטרתו האמיתית הייתה ויתור על השטחים. וזאת - בניגוד לתורת הביטחון שלו. כי השלום היה בשביל רבין יעד משני. ואני חזיתי כי רבין ייכשל בכל אשר יעשה, עד כדי סיכון עצם קיומה של מדינת ישראל. "לאחר אינתיפאדת אל-אקצה, הבין אריאל שרון שצה"ל לא יכול לספק את הסחורה, וברח מגוש קטיף. "אני מאשים את שלושתם שהלכו בדרך הקלה, ונמנעו מלחולל מהפכה הכרחית במערכת הביטחון (המהפכה שהוא מתכוון אליה, היא אינטלקטואליזציה של צמרת הפיקוד בצה"ל - ע.ב.). התברר, שמסירת השטחים לא רק שלא הביאה לשלום, אלא הגדילה את התיאבון של הערבים. "רבין שינה את עמדותיו לא בגלל סיבות הומניסטיות, אלא משום שלא רצה להודות שהצבא, שהוא היה מבוניו העיקריים - הינו ברמה נמוכה. בספר הקודם, לא תיארתי את אישפוזו של רבין במחלקות פסיכיאטריות, כי עדיין לא היו בידי עדויות של אנשים שקבילות בבית המשפט. במשך הזמן, קיבלתי אותן מאנשים שראו אותו בשלבים הראשונים של אישפוזו, והבראתו. אם הייתי נתבע על הוצאת דיבה - הם היו מעידים ושוברים את התביעה. "לקראת הספר החדש, קיבלתי את הפרוטוקולים של דיוני המטכ"ל מתקופת ההמתנה של ששת הימים. על-פי אלה, ברור שרבין נעדר מהמטכ"ל לא יום אחד כפי שפורסם על ידו, על-ידי אשתו ופרופ' יוסי גולדשטיין, אלא חמישה ימים!!! אלה היו הימים שבהם קיבל שוקים חשמליים במחלקה הפסיכיאטרית. "על-פי דיוני המטכ"ל מתברר, שכל ההיסטוריונים והעיתונאים, לרבות שגריר ישראל הנוכחי באו"ם, כתבו כולם שטענת ברית המועצות שישראל מתכוונת לתקוף את סוריה לפני ששת הימים אינה נכונה. אבל, על-פי הפרוטוקולים של המטכ"ל מהחודשים שקדמו לששת הימים - מסתבר שרבין דחף את המטכ"ל להחליט על התקפה את סוריה. זה מעלה אפשרות שלברית המועצות היה סוכן במטה הכללי. ייתכן, שאחת הסיבות שקיבל תסמונת פוסט-טראומטית היא שחירחור המלחמה שלו תמרן את ישראל למצב שבו היה אפשר להשמיד אותה. "במהדורה השנייה של תיק רבין, יש בנוסף, טיפול במחלקת ההיסטוריה של צה"ל. אחרי הספר הראשון של "תיק רבין", פרסם פרופ' אלון קדיש, שהוא ראש מחלקת היסטוריה של צה"ל, ספר על מבצע "יבוסי", שעיקרו קרב נבי סמואל וקרב סן סימון. מתברר שהפרק בספרו על נבי סמואל, זו עבודה שעשה תלמידו, שכמעט כולה נלקחה מספרי, בלא לתת לי קרדיט. הוא לא מזכיר דברים שליליים חס וחלילה על רבין, רק מעתיק את המהלכים שאני הזכרתי. ואם זו דרכו של פרופ' באוניברסיטה העברית וראש מדור היסטוריה בצה"ל, זה מסביר מדוע הרמה של החשיבה והניתוח בצה"ל נמוכות כל-כך. הבעיה של אנשים אלה - שאינם מסוגלים לחשיבה משל עצמם". עליס בליטנטל: מה מחדש הספר החדש שלך? "מה שחדש ומעניין בספר זו מורשתו של רבין. והמטרה שלי ושל חברי בפורום לאיזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים - היא להראות שהמורשת האמיתית של רבין היא התפקוד הלקוי של צה"ל לאחר מלחמת ששת הימים. "יש בספר פרק על מלחמת ההתשה, אותו כתב ד"ר מיכאל ברונשטיין. יש פרק חדש שכתב ד"ר עמיקם צור על מערכת החווה הסינית. יש פרק שכתב אביתר בן צדף, על מניפולציות הצל"שים. ויש פרק סנסציוני שכתב ויקטור סובורוב, ההיסטוריון הרוסי מלונדון שפרסם את הספר "בוקע הקרח", על כוונת ברית המועצות להשמיד את ישראל גם במלחמת ששת הימים וגם במלחמת יום הכיפורים. "במבוא לספר אני מביא את כל הממצאים של הוועדה ע"ש אדיר זיק שחוקרת במשך שנים את רצח רבין. הממצא העיקרי שלה הוא שההתנקשות ברבין הייתה מבוימת, ותוכננה מספר חודשים קודם לכן (כרך א', עמ' 36). כמו-כן, אני מביא את הממצאים של ד"ר יוסי כהן (כרך א', עמ' 37), שחקר באופן עצמאי את האספקטים הרפואיים של הרצח, והגיע למסקנה, שרבין הובא למיון באיכילוב כפצוע אלמוני. רק לאחר 40 דקות של החייאה נקבע מותו, ואחר-כך הוחזרו הרופאים לחדר הטראומה. הם נאלצו לחדש את הטיפול, ומצאו שני פצעי ירי חדשים בחזית גופו. זאת אומרת שירו בו בתוך בית החולים. זה לא הופיע בספרי הקודם. בראש הוועדה החוקרת עומד פרופ' אריה זריצקי, וכן הרופא ד"ר יוסי כהן, רופא חדר מיון. הוועדה ממשיכה את חקירתה עד היום". זה אחד הסקופים שהבטחתי לספר בביקורת על הספר "דרך רבין ומורשתו", בו ישנם גם גילויים על ההלם שלקה בו רבין במלחמת העצמאות, בעטיו נטש את פיקודיו בחטיבת הראל באמצע הקרב המכריע על ירושלים, ולא קיבל טיפול. תוצאות הפוסט-טראומה ניכרו בו בהמשך. ספרו המרתק של ד"ר אורי מילשטיין מיועד למי שמתעניין לגלות אמת, נוקבת ככל שתהיה.