כאשר אל מול עינינו הלכה וגדלה קופת השרצים התלויה מאחורי דורסו למוות של בנו, ז"ל, של השופט חשין, הפטיר באינטרנט מגיב מיואש: "מעניין מתי כבר יבוא ויספר לנו עורך דינו של הדורס כי מרשו הוא בעצם אדם נורמטיבי"... אבל בישראל המבחילה של היום, הדורס, עם כל קופת שרציו, הוא אכן האדם הנורמטיבי. כי הוא, ולא אני, ה"נורמה".
כאשר הן מן העיתונות והן מהתבוננות סביבי נראה לי בצמרמורת כאילו מכרזים תפורים, הרי זו פשוט העברת כספי ציבור לידי מי שאינו זכאי להם - אם מכרזים לזכייה במשרות נפלאות, ואם מכרזים לזכייה בעבודות עירוניות (לא פעם לגמרי מיותרות) בסכומים אשר לא ייאמנו, סכומי-עתק אשר עוד תופחים כשמרים במהלך ביצוע העבודות פי שניים וגם פי שלושה באין עוצר, באין בודק ובאין מפריע - מכרזים שכאלה, הם ה"נורמה". זהו ה"מקובל". כאשר - גם אם לא באמת כך הוא - לכאורה נראה כי הדרך האחת והיחידה לסגור היום בישראל עסקה עם שליחי ציבור ועם עובדי ציבור, היא לתת שוחד ולקבל שוחד, ולעזאזל טובת המדינה ולעזאזל טובת הציבור, למה מי זה בכלל הציבור, למה מי בכלל סופר אותו?
כאשר העיתונים מעלים היום בשיא הטבעיות וברצינות גמורה את האפשרות כי קבלן גדול וידוע, אשר הורשע במספר מקרים של מתן שוחד ואשר נראה כי בדרך זו הרוויח מאות מיליונים(!), אולי לא יישב כלל בכלא - זוהי הנורמה המסריחה במדינת ישראל. ממש כמו שזו הייתה הנורמה בסדום ועמורה. החוק בישראל הוא המלצה. הפשע בישראל מאוד-מאוד-מאוד משתלם. ועד שלא תאמץ המדינה באחת ובזעם את שיטת החלונות השבורים של ג'וליאני, ועד שלא כל מי שייתפש נוהג ללא רישיון יידון מיידית לעשר שנים לכלא, וכל ראש עיר שהוציא אפילו מכרז אחד תפור, ששילם אפילו שקל אחד מכספי הציבור למען טובתו האישית שלו, יוטל מיידית לכלא, לכלא אמיתי - לא הקייטנה של היום, לכלא אמיתי לפחות לעשרים שנה - זו לא מדינה.
מה שיש לנו היום זה גוף זמני רקוב, מסריח ואכול סרטן קטלני וממאיר. ובשל היותנו מדינה שהחוק, האכיפה והענישה בה הם בדיחה, בשל כך נהרג בנו המנוח של השופט חשין. בשל כך אולי רבבות או מיליונים ייהרגו ברעידת האדמה הצפויה, ודווקא בבניינים חדשים, כשאולי יסתבר כי מישהו - כמקובל בישראל - גם בענייני כמויות מלט וכמויות ברזל קצת עיגל פינות. ואולי זה יקרה רק במלחמה הקרובה, כשאולי יסתבר כי מישהו בחר לנו ספק רכיבים חיוניים למערכות חיוניות, לא כי הם באמת טובים, אלא כי יצרנם נתן לו הכי הרבה שוחד.
גוף רקוב, מסריח ואכול סרטן אנחנו. גוף רקוב ומתפורר אשר בו, השד יודע למה, לחולירות יש שפע של זכויות, ולטובים אין. ואולי יהיה המוות של מר שניאור חשין ז"ל הטלטלה הנמרצת, סטירת הלחי העזה, החיונית, למערכת המשפט שלנו ולכולנו. לא עוד קריצות בישראל. לא עוד משיכת-כתפיים. ואולי בעתיד נזכור כולנו את יום מותו בטרם עת של שניאור חשין ז"ל כיום בו מדינת ישראל התעשתה ושינתה באחת את פניה. וניצלה.
