אילו היה לי כובע, הייתי מסיר אותו בפניו של יואל מרשק, ראש אגף המשימות בתנועה הקיבוצית, האיש אשר נכון להחיל עליו את המילים –
לפקודה תמיד אתה. בכל מקום ובכל זמן שבהם הוא מזהה עוול או קיפוח, מצוקה מכל סוג שהוא, הוא מתייצב, ראש וראשון, לפקודת מצפונו, נכון להתגייס, לגייס, להניע, להוביל.
גם התגייסותו לשורות הנאבקים על שחרורו של גלעד שליט ראויה לכל שבח והוקרה, להצדעה. לכן, צר היה לי לקרוא אותו מצוטט כמי שאמר, ביום הרביעי למסעה של משפחת שליט, העולה, יחד עם אלפי התומכים בה, לרגל לירושלים את המילים האלה:
"המטרה שלנו היא לסתום את המדינה, ושראש הממשלה יתעורר ויבין עד כמה גדולה העוצמה מאחורי משפחת שליט".
עם כל הכבוד, יואל, סתימת המדינה ופקיקת כבישיה בנתיב שבו עוברת הצעדה החשובה ורמת התהודה, אינה אמורה ולא צריכה להיות מטרתה. ככל שזו המטרה – היא תעצבן נהגים עצבניים, חרף המיזוג, שאינם יכולים להיחלץ מפקקי-התנועה ומהזחילה האיטית שיגרום העומס הבלתי-נמנע בכבישים, לאורך נתיב הצעדה. אם זו המטרה – היא אינה מקדשת כל אמצעי, ודאי לא את האמצעי הננקט. מצטער.
אף שמזה שנים אני תובע, שקט בפינתי, מיצוי כל מאמץ נדרש ואפשרי לשחרור של שליט, ובכלל זה תשלום מלוא ה"מחיר" הנדרש למען שחרורו, תשלום שיאפשר אותו לאלתר, אני חש וחושב שהדבר הגרוע ביותר שעלולים לעורר משפחת שליט והמון תומכיה (המחממים את הלב הנכמר), הוא לשבש את התנועה בכבישים. יש מעט דברים העלולים להרגיז את נהגי המכוניות והנוסעים בהן יותר מאשר סתימת עורקי התנועה והאטתה.
אני מתאר לעצמי את ההולכים שרים בלבם שורה מ"שיר הפרטיזנים" - "ומצעדנו עוד ירעים אנחנו כאן" בעודם מזיעים בשמש הקופחת על ראשיהם בשעות הצעדה הארוכות, בחום הקיץ. אני מזדהה עם הכאב ועוגמת הנפש, מהמועקה, מהמצוקה, מהייסורים.
ובהינתן כל אלה - שום מאבק שכלל שיבושי תנועה חמורים לא עורר את אהדת הציבור לאורך זמן. גם מי שתמכו עקרונית במאבק, אשר חלק מהאמצעים שננקטו במהלכו כלל הפגנות-שבת על צירי תנועה, חסימת צמתים וכיוצאים באלה (ואחרים) שיבושי תנועה יזומים ומכוונים בכוונת-מכוונים, הפכו, בהדרגה, מתומכים למתנגדים.
סתימת המדינה לעולם לא יכולה להיות מטרה של שום מאבק – צודק ומוצדק ככל שיהיה. לכל היותר היא יכולה להיות רע הכרחי, יגונה או בל יגונה, אמצעי שהוא בבחינת ברירת מחדל, דרך נואשת – תרתי משמע - במסע השחרור המיוחל, אשר שום דבר אחר, חלופי, לא הועיל להשגת מטרתו.
הצעדה היא אמצעי חשוב ואולי אף יעיל (ימים יגידו) להאצת המשא-ומתן על שחרורו של גלעד שליט משבי החמאס, אבל ספק אם האמצעי - סתימת המדינה באמצעות פקיקת עורקי תחבורה ראשיים שבה - שאותו מקדש יואל מרשק כמטרה, משפר ומאיץ את הסיכוי, או, חלילה, ההפך.
כך או כך – המטרה אינה אמורה להיות סתימת המדינה אלא הרעדתה וגיוס כל אזרח בה להעצמת הקול הקורא לממשלת ישראל –
שחררו את גלעד מהשבי! רק אתם מסוגלים לכך.
