עשבים שוטים גדלים בערוגות האקדמיה. אין כל כוונה לפגוע בחופש דעות והבעתן בציבור, כמו גם בחופש הבעת הדעה לציבור בכלל. חופש הביטוי אינו חופש השיסוי. יש להגביל חופש ביטוי, כאשר הוא גורם מסית ומטרתו גורמת לקעקוע אושיות מדינה וחברה.
דוגמה לכך מהווה מסע הדה-לגיטימציה שבו נוקטים חברים מן האקדמיה. בחסות עלה תאנה אקדמי, מרשים לעצמם אנשי אקדמיה (מסוימים) ישראלים, הפועלים במסגרות אקדמיות בישראל, להסית נגד המדינה. יש לזכור שמסגרות אלה מתקיימות (בעיקר) מתקציבי מדינה - המאפשרים תשלום שכרם. והנה אנו עדים להשתלחותם במדינתם, המפרנסת אותם ומפיה הם אוכלים לחם.
תחת כל מכון עוין וכל פקולטה רעננה המסובסדת על-ידי ערב הסעודית, הם מטיפים ברחבי העולם, וקוראים להטיל חרם אקדמי (ולא רק) על ישראל הגזענית. דָּמו לעצמכם, מנהל מפעל, המטיף לציבור השכם והערב, להחרים את תוצרת מפעלו - שייסגר לאלתר כתוצאה מנטישת לקוחותיו. הרי מיד יוקע על-ידי עובדיו ואף ייחשף למעשי נקם מהעובדים שהם הם אלה אשר ישלמו את מחיר "רעיונותיו".
באם יש לאנשי האקדמיה שארית של יושרה, הם מתבקשים בשם ההיגיון הפשוט, להראות דוגמה אישית ולהתפטר מיידית ממשרותיהם במוסדות אותם הם ממליצים להחרים.
יש גופים ישראלים נוספים, אשר נוקטים ביוזמות נלוזות דומות, בכך שמספקות נתונים לגורמים בחו"ל העוינים את מדינת ישראל, ואף משמשים מסד נתונים לתביעות נגד פוליטיקאים (ציפי לבני), ואנשי צבא (בוגי יעלון, דורון אלמוג ועוד). אולם, במקרה שלהם לפחות, אין הם נהנים מתקציב המדינה.
