כדי להבין את הפגישה החשאית של עבריין המין
חיים רמון עם סאאב עריקאת, צריך לחשוב הפוך: מה יקרה לקדימה אם
בנימין נתניהו יצליח באותו מקום שהם כשלו? במקרה כזה, הפופולריות שלו תנסוק על-חשבון
ציפי לבני. אין לאנשי קדימה סיוט פוליטי גדול מזה.
חיים רמון יודע: אופוזיציה לא מנצחת בחירות - השלטון מפסיד אותן. מאחר שכך, הוא אומר לעצמו, אם חפצי שלטון אנחנו, אסור לשבת בחיבוק-ידיים. חייבים להפשיל שרוולים ולעשות הכל כדי למנוע מנתניהו הצלחות. אומנם זה נוגד את האינטרס הציבורי, אבל כשנחזור לשלטון, נפצה את הציבור.
המסר שהעביר רמון לעריקאת חורג מכללי המשחק. יש המגדירים אותו על גבול הבגידה. אל תיכנסו לשיחות ישירות עם ראש הממשלה נתניהו, הוא ביקש, ואנחנו נאשים אותו בקיפאון. (כמעט) כל ערוצי התקשורת יעזרו לנו להדביק בו את האשמה. השיחות הישירות עלולות להסתיים באסון: חתימה על הסכם.
העובדות מוכיחות שאסור לזלזל בנתניהו. הוא המנהיג הישראלי האחרון שחתם הסכם (וואי) עם מנהיג פלשתיני (
יאסר ערפאת). מאז, למרות הפרת הנדרים המדיניים,
אהוד ברק נכשל,
אריאל שרון לא ניסה, ו
אהוד אולמרט התבזה. עריקאת יודע את זה, כמו שהוא יודע שהשמאל הישראלי שותף פעיל ונאמן של הפלשתינים במלחמה נגד המתנחלים.
חיים רמון, כמו אולמרט ולבני, חסר-בושה. הכישלון המחפיר של קדימה עם הפלשתינים היה צריך לגרום לו ולציפורה לשבת בשקט, ולאפשר לשלטון שהחליף אותם לנסות את כוחו. לא להפריע! בראיון שנתן ל
ארי שביט [ראה מטה], יומיים לפני "פרשת הנשיקה" (10.7.06) אמר חיים רמון: "תזת המו"מ המדיני התנפצה לחלוטין. עם מי אתה רוצה לעשות שלום, עם אבו-מאזן, שלא מסוגל להשתלט על ארגונו שלו"?...
באותו ראיון הוא בישר לאומה [ראה מטה] כי "המילה שלום נמחקה מהלקסיקון", ו"החמאס חלש כמו שלא היה מעודו". ההסבר הזה ניתן כדי לגייס תמיכה ציבורית לעקירת ישובים נוספים (התכנסות). אלא שהפלשתינים, כמו פלשתינים, שיבשו לעוקרים את התוכנית, עם הפיכת עזה לחמאסטן, אלפי קסאמים על ישובי הדרום וחטיפת גלעד שליט. הרייטינג של ההתכנסות צנח, ופנטזיית הגירוש התפוגגה.
חיים רמון משחק מלוכלך. הוא יודע בדיוק מי טיפס על עץ גבוה ומערים קשיים: הפלשתינים, לא נתניהו.
מאסנו בתחמן הזה. הרזומה שלו עתיר טעויות. רק אלוהים יודע מדוע אוזנה של לבני כרויה לעצותיו של מי שנחום ברנע הגדיר "קל דעת". במדינה מתוקנת, פוליטיקאי לשעבר שטעה כל-כך הרבה, היה מתקשה לשוטט במרחב הציבורי/פוליטי.
במיוחד אם הוא עבריין מין מורשע...
