במסגרת ההליך המשפטי, רשאים הצדדים להשיג על חוות דעתו של מומחה בית המשפט באמצעות "שאלות הבהרה" וחקירת המומחה על חוות דעתו.
הפסיקה הבחינה בין מטרתן של "שאלות ההבהרה" לבין מטרתה של ה"חקירה הנגדית" וקבעה כי בעוד ששאלות ההבהרה נועדו להבהיר את חוות דעתו של המומחה, הרי שחקירת המומחה על חוות דעתו נועדה לסתור את חוות הדעת.
עוד קבעה הפסיקה באופן חד-משמעי, כי אין להתנות חקירה נגדית במשלוח שאלות הבהרה. לאמור, ניתן לשאול שאלות הבהרה ולחקור את המומחה, ניתן לשאול שאלות הבהרה ולהסתפק בתשובות המומחה, וניתן לדלג על שאלות ההבהרה ולחקור את המומחה. (ראה לעניין זה ע"א 107/88
רז נ' לאף פ"ד מד [1] 857.
לפעמים תשובות מומחה לשאלות הבהרה יכולות לייתר את חקירתו ולקצר הליכים בבית המשפט. במקרה זה - יעדיפו הצדדים להסתפק בשאלות הבהרה. ואולם לפעמים דווקא תשובות המומחה לשאלות ההבהרה יחייבו את חקירתו. כך למשל קורה כאשר מומחה מתחמק מלהשיב לשאלות, או קובע כי לא מדובר בשאלות הבהרה אלא בשאלות חקירה ומסרב להשיב אל שאלות שנשאל.
לאחרונה, נתן בית משפט מחוזי חיפה [כבוד השופט
מנחם רניאל] פסק דין המוסיף נדבך חשוב ומעניין לזכויותיהם של דיירים רוכשי דירות בקובעו כי במכלול השיקולים של צד לדיון, אם לשאול שאלות הבהרה או לוותר עליהן ולגשת ישירות לחקירת המומחה - השיקול הכספי - הוא לגיטימי.
להלן ציטוט מתוך פסק הדין:
"השיקול הכספי, לפיו המשיבים אינם שואלים שאלות הבהרה עקב העובדה שמומחה זה נוהג לגבות שכר על מתן תשובות לשאלות הבהרה, הוא שיקול לגיטימי, ואני דוחה את טענת המבקשת שהוא ניהול הדיון בחוסר תום לב". (ראה רע"א 14283-10-10
אופק בטאן בנייה וייזום [1998] בע"מ נ' בסטקאר ואח')
יצוין כי בפסק דין זה מובלעת ביקורת עדינה [ומבורכת] כלפי אותם מומחים הנוהגים לגבות תשלום עבור הבהרות, אותן הם נדרשים לעשות, לחוות דעת חסרות ושגויות.
ובמה דברים אמורים?
ישנם מומחים הנוהגים נוהג פסול, לגבות תשלום על שאלות הבהרה.
למרבה הצער, נוהג זה נעשה בחסות ובגיבוי בית המשפט.
לאחרונה נתקלתי במומחה אשר דרש 200 ש"ח לכל שאלת הבהרה שנשאל!
לו היה בית המשפט נעתר לדרישתו זו - היה על השואלים להוציא מכיסם עוד 2,000 ש"ח עבור 10 שאלות הבהרה, אותן ביקשו לשאול את המומחה וזאת במצב בו הם כבר שילמו למומחה עבור חוות הדעת 2,500 ש"ח. וכל זאת - רק בגלל שחוות דעתו של המומחה הייתה מלכתחילה שגויה ובלתי מושלמת.
לו היה בית המשפט נעתר לבקשת המומחה - היו הדיירים מוותרים על שאלות ההבהרה ונשארים עם חוות דעת חד-צדדית, לקויה, חסרה ומגמתית.
פסול הדבר במיוחד נוכח העובדה שהצורך לשאול את המומחה שאלות הבהרה נובע מכך שהוא זה אשר מלכתחילה לא עשה את עבודתו נאמנה, והוציא תחת ידו חוות דעת חלקית, חסרה, לא ברורה ולא נכונה.
יש להדגיש כי חוסר תום הלב העומד בבסיס הדרישה לתשלום נוסף בעבור תשובות לשאלות הבהרה, פועל לרעת הצד החלש מבחינה כלכלית ; מומחים יכולים לכתוב את חוות הדעת באופן אשר לא יותיר למתדיינים ברירה אלה להוציא מכיסם סכום נוסף לסכום שכבר שולם - כדי לקבל "מוצר" גמור ושלם.
כך יוצא, כי במקום לקבל תמורה מלאה עבור מה שהוגדר מראש כ"חוות דעת", נאלצים צדדים לדיון [בדרך כלל - הדיירים התובעים] "לקנות" את חוות הדעת בחלקים ובתשלומים.
ראשית ישלמו המתדיינים למומחה בעבור ביקורו ובדיקתו.
שנית ישלמו למומחה בעבור הבהרת חוות דעתו (דבר אשר ניתן למנוע באמצעות חוות דעת ברורה מקיפה ומלאה מראש).
שלישית - ישלמו למומחה בעבור חקירתו על חוות הדעת, ככל שהיא אינה נכונה.
סחטנות זו, המנצלת את מצוקתם הכלכלית של המתדיינים, מתבצעת בתוך כתלי בית המשפט האמון על הצדק ועל זכויות בעלי הדין - ובחסות בית המשפט.
בפסק דינו של בית המשפט מחוזי חיפה הנ"ל, באה לידי ביטוי ערנות בית המשפט לזכותם של התובעים (הדיירים רוכשי הדירות) לנהל את הדיון במינימום הוצאות ניהול.
יתרה מכך, התובעים אשר נמנעו מלשאול את המומחה שאלות הבהרה על חוות דעתו, בין היתר משום שהמומחה נוהג לגבות כסף על שאלות אלה, לא הסתירו מבית המשפט את שיקולם הכספי ואף הצהירו על כך בריש גלי.
בית המשפט לא קיבל את טענת החברה הקבלנית כי בכך נוהגים התובעים בחוסר תום לב, אלא הכיר במצוקתם הכלכלית מול החברה הקבלנית אשר הכוח הכלכלי מצוי אצלה.
יתרה מכך, בית המשפט קבע כי חוסר תום הלב מצוי דווקא אצל החברה הקבלנית אשר ניסתה לפגוע בזכויות התובעים ולמנוע מהם מלחקור את המומחה בטענה כי היה עליהם לשאול שאלות הבהרה, הכרוכות בתשלום כתנאי לחקירת המומחה (הכרוכה אף היא בתשלום). וכך הוסיף ופסק השופט מ' רניאל:
"אציין, כי לא נסתרה טענת המשיבים שהמבקשת לא שילמה הוצאות שחויבה בהן, והמבקשת גם לא הציעה לממן מכיסה את מתן התשובות של המומחה לשאלות ההבהרה, על-מנת להשיג את ייעול הדיון שהיא טורחת עליו. בנסיבות אלה, מובן מדוע מתפרשת עמדת המשיבים, כניסיון לנצל את כוחה הכלכלי העדיף על-מנת למנוע מהמשיבים זכויות הנתונות להם בדין. בנסיבות אלה, נימוק זה אינו חסר תום לב".
לשון אחר, בית המשפט אשר זיהה את חוסר תום הלב של החברה הקבלנית שהתעקשה להכניס את הדיירים להוצאות כספיות נוספות בכך שביקשה לכפות עליהם שאלות הבהרה (בידיעה שהן כרוכות בתשלום), וזאת - בטענה לא נכונה מבחינה משפטית ששאלות ההבהרה הן תנאי לחקירת המומחה (הכרוכה אף היא בתשלום) - קבע כי לו הייתה החברה הקבלנית תמת לב בטענתה - היה עליה להציע לתובעים כי מימון שאלות ההבהרה ייעשה על ידה.
