הציבור הישראלי הפך להיות מאוד סקפטי לגבי מה שהוא קורא בעיתונים הישראלים, ואם להיות כנה יש סיבה טובה לסקפטיות הזאת, מאחר שהעיתונות הישראלית נשלטת על-ידי גורמים בעלי אינטרסים פוליטיים ואינטרסים כלכליים.
בעידן שבו העיתונות הכתובה עוברת שינויים מבניים מהותיים, אסור להתעלם מהשינויים שמתרחשים גם בהתנהלות ובבחירת התכנים שמתפרסמים בעיתונות זו. מקורות המימון של העיתונות הכתובה והאלקטרונית השתנו לחלוטין, ולכן גם האופן שבו נבחרים התכנים שמפורסמים בעיתונים השתנה.
היום העיתונים כבר לא ממומנים על-ידי הקוראים כפי שהיה בעבר, ולכן גם הנאמנות של בעלי העיתון היא לא לקוראים. הגורמים הממנים הם מגוונים והם יכולים להיות פילנטרופים עשירים שמנסים לקדם אידיאולוגיה פוליטית ואינטרסים כלכליים, בעלי חברות כלכליות שמנסים לקדם את עסקיהם, או גופים אחרים בעלי אינטרסים, כאשר העיתונות שבויה באינטרסים של גורמים אלה.
בעולם כולו העיתונות נמצאת במשבר, וגם בארץ ניתן לראות את אי היכולת של הענף להתקיים באופן עצמאי ולהיות רווחי. מסיבה זאת העיתונים בארץ ברובם ממונים על-ידי בעלי ההון בצורה עקיפה או ישירה, ואסור להתעלם מהעובדה שללא תמיכה זאת של בעלי ההון, רוב העיתונים בארץ לא היו שורדים.
מעבר לכך שבעלי העיתונים עצמם הם בעלי הון שיש להם אינטרסים פוליטיים וכלליים מובהקים כמו במקרה של עיתון "ישראל היום" ו
ידיעות אחרונות, הפרסום הוא אחד ממקורות המימון המרכזיים של העיתונות הכתובה והאלקטרונית, ולעובדה זו ישנה השפעה גדולה על מאפייני הסיקור העיתונאי.
העיתונים השונים בארץ חשופים ללחץ גדול מהגורמים המפרסמים, ולמרות הניסיון לשמור על הפרדה בין תכני העיתונים למודעות הפרסום, קשה להתעלם מכך שלגורמים הממנים יש גם השפעה על התכנים הכתובים. בעלי עסקים, עמותות, ובעלי ממון אחרים, שמשקיעים מיליונים בפרסום בעיתונות, מצליחים גם להשפיע על התכנים, וקובעים הרבה פעמים את התכנים שיפורסמו.
התוצאה היא שהעיתונים לא ימהרו לפרסם כתבות שעלולות לפגוע במפרסמים שמשקיעים כספים בפרסומות, כי בעלי העיתון מודעים לכך שיהיה לכך משמעות ישירה על ההכנסות שלהם. בעלי העיתון למשל לא יפרסמו כתבות שעלולות לפגוע בבעלי תפקידים בחברות ציבוריות או בעמותות שמפרסמים בעיתונים שלהם, ימנעו מפגיעה באנשי ציבור וארגונים שמקדמים את העיתון שלהם, וכמובן לא יפעלו בניגוד לאינטרסים הכלכליים של בעלי העיתון, שבמקרים רבים מממן את העיתון.
לדוגמה איך ניתן לצפות מעיתון שבוא הסתדרות המורים משקיעה מיליוני שקלים בפרסומים שונים, לפרסם מידע שעלול לפגוע במנהיגות של ההסתדרות, ברור שהעיתון ובעיקר העורכים נמצאים פה בניגוד אינטרסים, כאשר לרוב טובת הציבור מוכפפת לאינטרסים הכלכליים והפוליטיים של בעלי העיתון. באותו אופן שעיתון ישראל היום לא יפרסם כתבות שמתפרשות ככתבות שמנגחות את ביבי וידיעות אחרונות לא יפרסם כתבות כנגד
סילבן שלום, כך גם סביר להניח שהעיתונים בארץ לא יפגעו במקורות המימון שלהם ויפרסמו כתבות כנגד ארגונים גדולים ובעלי עסקים שמפרסמים בעיתון שלהם במיליוני שקלים, גם אם המידע חשוב עבור ציבור הקוראים של העיתון.
מכאן שצודקים אלה שאומרים שהתקשורת מוטה, וכדאי לזכור שלא ניתן ממש לסמוך על העיתונות בארץ שתתן לנו מידע אמין ומהימן על האירועים שמתרחשים פה. דווקא בלוגים ומקורות מידע קטנים יותר, שאינם תלויים בפטרונים כאלה או אחרים, הם אלה שצפויים לתת את המידע האמין יותר, ולכן סביר שנמצא בהם מידע חשוב שאותו לא נמצא בעיתונות הגדולה. הציבור חייב לדעת ששום דבר לא ניתן בחינם והעובדה שאנחנו לא משלמים כיום על המידע שאנחנו צורכים, גורמת לירידה באיכות המידע ולהטיה שבסופו של דבר פוגעת בדמוקרטיה שבה אנחנו חיים.
