כבר בעתיד הקרוב עשוי יום ראשון בשבוע להפוך לשבתון כללי במשק הישראלי. זה נשמע, בינתיים, כמו חלום באספמיא, ובכל זאת קורם עור וגידים.
כדי להאמין צריך, אולי, לשפשף את העיניים, אבל הרעיון צובר בהחלט תאוצה. בימים אלה הוא נבחן בכובד-ראש על-ידי הגופים המרכזיים במשק, בהם בנק ישראל, ההסתדרות, איגוד לשכות המסחר וגופים נוספים. כולם, מסתבר, תומכים ביישומו.
גם הציבור אינו טומן את ראשו בצלחת. על-פי סקרי דעת הקהל מגיב מרביתו באהדה לרעיון, שאותו הגה, לראשונה, עוד לפני ארבע שנים, מי שהיה אז יו"ר המפד"ל, ח"כ
זבולון אורלב. עכשיו הוא מורץ, בתנופה רבה, על-ידי המשנה לראש הממשלה,
סילבן שלום, כשרבים סיכוייו להפוך מהלכה למעשה.
בעולם הנוצרי הפך יום א' בשבוע לשבתון של ממש. אלא שגם לישראל היהודית יש סיבות טובות למדי לקפוץ על העגלה הזאת. אם אכן היא תצא לדרכה, ניתן יהיה ליהנות בה משניים וחצי ימי-חופשה מעבודה ומלימודים, שתחילתם תהיה ביום שישי בצהריים ואחריתם במוצאי יום ראשון.
עוז לתמורה
עם יד על הלב, יש להודות כי יישום התוכנית כרוך בלא מעט כאב-ראש. הוא יחייב תזוזה בשעות העבודה המקובלות, שיהיה בהן כדי להשפיע על מיליוני עובדים במשק. בין היתר אמורים הדברים בפתיחת הסכמי-עבודה קיימים ובמשא-ומתן מול מעסיקים על שכר ותנאי-עבודה חדשים. גם מערכת החינוך תצטרך להיערך ולהתאים את עצמה אליו.
על-פי התוכנית, יתווספו לימות החול של השבוע אותם הפרשים של שעות-עבודה ש"ייגזלו" מיום ראשון, בעוד יום שישי, שהיה עד כה יום של חופש מקובל, יהפוך ליום-עבודה מקוצר, עד לשעת הצהריים.
במידה מסוימת תהיה זו, אומנם, אבן-נגף לציבור הדתי, שייאלץ להתכונן בדוחק רב לקראת בואה של שבת-קודש; אלא שיחד עם זאת הוא ייצא נשכר מהעניין, כאשר גם לו יהיה יום-חול של חופש מלא. את היום הזה יוכלו שומרי הדת והמסורת להקדיש לענייני-חולין שבשיגרה, כמו נסיעות ובילויים עם הילדים.
וחוץ מזה, מרקיז, הגיע הזמן שגם ישראל, כמדינה נאורה, תיישר קו עם העולם הרחב, ביום שמושבתת בו, בלאו הכי, הפעילות הכלכלית, המסחרית והלימודית. בסופו של דבר היא רק תצא נשכרת ממנו!
