הטור של פריצי

תשעה עובדים באגף לחינוך חרדי בעירית ירושלים נתפשו כשהם מזייפים דוחות עבודה ונוכחות. מנכ"ל העירייה הזמינם והציע להם להתפטר ולפרוש מהעירייה, או שיוגשו נגדם כחוק כתבי אישום משמעתיים שעתידים להתסיים בפיטוריהם. מיד נזעקה סיעת יהדות התורה להגן על הזייפנים הללו והודיעה כי המנכ"ל הוא "איש חסר ניסיון" וכי מדובר בסתם התנכלות נגד החרדים. מאחר שהסיכוי שהחילונים בירושלים ינסו להתנכל לחרדים דומה לסיכוי שהנוצרים בקולוסיאום ניסו להתנכל לאריות, כדאי לשים לב לדברים, וכל מי שמכיר מה מתפתח בירושלים מבין כבר את התסריט: אם המנכ"ל יתעקש לקיים את החוק אז בהחלט יהיה הליך משמעתי נגד תשעת הרמאים, ובסיומו ודאי יוחלט, כמתחייב, על הפיטורים של המנכ"ל.

משרד מבקר המדינה הוציא מכרז לבחירת שירותי שמירה בכל סניפיו. אם בסתם משרד ממשלתי עוסקים ומזיעים חצי שנה על הכנת כל מכרז (שבסוף ממילא הוא נכשל), אתם מבינים שאצל מבקר המדינה בוודאי עבדו בהקפדה עילאית וכפולה על כשרות המכרז ועל תקינות ההליך. ליתר זהירות הם אפילו החליטו לעשות השוואה איכותית בין החברות המתמודדות, וקבעו שהאיכות תהיה קודמת למחיר. אני לא יודע איך בודקים "איכות" של חברת שמירה, וכנראה שגם מבקר המדינה לא יודע. אז הם שאלו כמה אקדחים חדשים יש לכל חברה שהתמודדה במכרז, בדקו כמה מגנטומטרים, משרוקיות ואזיקים יש לה בכל סניף, ואפילו ספרו כמה שוקרים ואקדחי הלם יש במחסנים של כל חברה שהתמודדה במכרז. בסוף הם חיברו הכל יחד ויצא להם "מדד האיכות" שהביא לבחירת החברה הזוכה במכרז. זה שהחוק במדינת ישראל אוסר לחלוטין שימוש באקדחי הלם ושוקרים בודאי המם את הגאונים ממשרד מבקר המדינה שזה היה קריטריון "האיכות" שלהם. אבל את השוק האמיתי הם קיבלו בבית המשפט המחוזי, אצל השופט משה סובל, שבפניו הביא עו"ד גלעד ברנע (זה מבג"ץ קצבאות האברכים) לביטול המכרז ההזוי הזה של מבקר המדינה. מזל שאף אחד לא כותב דוחות ביקורת על משרד מבקר המדינה ועל תבונת ואיכות מכרזיו. אבל לפחות על איכות ותבונת אנשיו, למדתם כאן עכשיו.

ועדת השרים של ממשלת ישראל אישרה חמישה מיליון שקלים כתקציב שנתי שיעניק סיוע של 500 שקלים לחודש לסטודנטים שיעברו לגור בעיר העתיקה בבאר שבע. בכך חוזרת הממשלה על הטיפשות של עיריית ירושלים, שב-6 השנים האחרונות סיבסדה לסטודנטים מגורים במרכז העיר, מה שהביא ליקור מחירי השכירות בעיר ושיכנע את הסטודנטים, ברגע שסיימו לימודיהם (והפסיקו לקבל סיבסוד) לעזוב מייד את העיר ולעבור לתל אביב, היכן שלפחות יש גם פרנסה. הטיפשות בירושלים הופסקה השנה ועכשו היא עוברת לבאר שבע, כי ממשלת ישראל חייבת להתנסות בעצמה בכל טימטום. והנה גם לעיריית ת"א נשתבשה הדעת והיא שוקלת להתחיל לתת לסטודנטים שיהיו מוכנים לגור בדרום העיר סיבסוד של 600-700 שקלים לחודש. מכיוון שבדרום ת"א הדירות להשכרה ממילא נחטפות לאור הביקוש הגובר של גל המהגרים מאפריקה, הרי מרגע שיתחיל סיבסוד עירוני לסטודנטים צפויה עליית מחירים בשכונה, מה שיביא בעוד שנה את מחלקת הרווחה של עיריית ת"א לבקש מהמועצה תוספת תקציב כדי להתחיל לסבסד גם את העולים הדשים מאפריקה, שלא יעמדו במחירים. יש הטוענים שהמיסוי הממשלתי והארנונות העירוניות בישראל הם כבר הרבה מעל לנדרש. זה רק נדמה לכם. תנו למימסד הציבורי להמציא עוד 2-3 יוזמות מוזרות כאלה, ובקרוב תראו שגם המיסים הנוכחיים לא יספיקו לכלום.

למרות שבג"ץ כבר הבהיר למדינה עוד קודם לכן, בפרשה קודמת, שזה אסור, שרי ממשלת ישראל אישרו לקיים האזנות סתר לשיחות של עו"ד עם לקוחו העצור, השרים הצביעו בעד הפרת החוק וקיום האזנת סתר ופשוט קבעו שהצבעתם היא ישיבה חסויה לצרכי ביטחון. 50 שנה חלפו ושיטות הממשלה לצפצף על החוק לא השתנו. האירוע הזה היה בישיבת ממשלה ביום 4 לדצמבר 1960 והאסיר היה אייכמן לפני משפטו. אבל מה שמעניין זה לקרוא דברים שאומר בן-גוריון במהלך הישיבה. הוא לא מתלהם, הוא מודע להפרדה המתחיבת בין הממשלה לבין מערכת המשפט (מה שחלק מהשרים אחרים שוכחים בישיבה) ומדהים לראות איך הוא באמת נותן לנאשם את זכות החפות (בניגוד מוחלט למתרחש בימינו). הוא מתעניין בעיקר במימד ההיסטורי של המשפט, אבל קובע שאם יתברר שיש לזכות את אייכמן מאשמה, כך יהיה ולא יקרה דבר. הדברים מדהימים באיכותם ותוכנם כי מסתבר שלאמירות המוכרות של בן-גוריון על "לא חשוב מה יאמרו הגויים חשוב מה יעשו היהודים", היה עוד נדבך: ובתנאי שייעשה רק מה שצודק לעשות. אתה קורא, וחושב להשוואה על ביבי ואולמרט וברק, ובא לך לבכות. הנה הדברים: "יש לי רק הערה אחת, לא לצד המשפטי, בזה אינני רוצה להתערב. אני מתקומם מפני הנימוק: מה יאמרו הגויים. מה שלא יהיה, אנחנו צריכים להבטיח משפט הוגן, מה יהיה עם היהודים, אפילו עם הגויים, עלינו להיות הוגנים, אבל לא יתר על המידה. אין אנו רוצים שישפטו אותו אם הוא חף מפשע, אם הוא לא רצח אף יהודי אחד, אם לא עשה כל פשע שהוא. לדעתי העונש לא חשוב, האם יש עונש בעד רציחת שישה מיליון יהודים, אבל אנו רוצים לגולל כל הפרשה בפני כל היהודים, כי פרשת היהודים לא נתגוללה, אפילו לא בנירנברג. ג'קסון אומנם הכניס בדבריו פרק חשוב לבעיה זו, אבל לא נתגוללה הפרשה בייחודה וגם מצד איכותה - לא רק שישה מיליון יהודים נרצחו, נרצח לב העם היהודי, מיטב היהדות. גם בשביל העם שלנו, בייחוד בשביל הנוער שלנו, הם לא יודעים מה קרה. זה יהיה המשפט, זה הצדק, אם יתברר שאין לו שום יד באיזה דבר, נשחרר אותו, האם בזאת יש לנו חשד, אם אנו בטוחים בעובדים שלנו - מה הפחדנות מה שיאמרו הגויים, יאמר איזה גוי מה שיאמר. בעצרת האו"ם קם כל שנה מנוול האומר שצריך להשמיד את העם היהודי, על שום עם לא ירשו לו להגיד דברים כאלה, עלינו - מרשים, יאמר גוי איזה דבר, אבל אם זה לא צודק - לא צריך לעשות זאת.