את סדר פסח אנחנו פותחים בהצהרה חברתית, הנאמרת בלשון המדוברת בפי העם - השפה הארמית - כדי שההצהרה ומשמעותה החשובה יובנו לכל אדם. זו לשון ההצהרה הפותחת את הסדר - "הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכַלוּ אֲבָהָתַנָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם כָּל דִּיְכְפִין יֵיתֵי וְיֵכֻל (וְיֹאכַל) כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח".
ההצהרה החברתית מלווה בקריאה מוקדמת של כל המסובים - "אֶתְמוֹל הָיִינוּ עֲבָדִים וְהַיּוֹם בְּנֵי חוֹרִין", כשהעורך מוסיף את הקריאה "בִּבְהִילוּ (בִּבְהִילוּת) יָצָאנוּ מִמִּצְרַיִם".
הכמיהה החזקה להיחלצות מעבדות ומימוש חיי חרות משתלבת בהצהרה בדבר כינונה של חברה, המושתתת על אדנים של צדק חברתי. זו הצהרה מכוננת בדבר קיומה של חברה בה לא ישרור עוני ומחסור, בה לא יהיה "לַחְמָא עַנְיָא". ואם קרה הגרוע מכל, שעוני ודלות הם חלק מחיי משפחה, עלינו כחברה מוטלת חובה להתגייס - "שֶׁכָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵכֻל (וְיֹאכַל) כָּל-דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח".
לדעת הרמב"ם, העדר פתיחות ורוחב לב כלפי הזולת, שנמצא במצב סוציאלי קשה, היא תעודת עניות לנו כחברה. לדבריו, סדר פסח ללא פתיחת דלתות ולבבות לנזקק הוא בבחינת - "שִׁמְחַת כְּרֵסוֹ", ואין לו דבר עם סדר פסח.
הפתיחות החברתית אינה נתחמת ב-ד' אמות של החברה הישראלית, אלא היא מחייבת אותנו להתייחס גם אל האחר החי בקרבנו, גם אם הוא לא מבני עמנו.
בחג הזה מציין עם ישראל את היותו גֵּר בארץ מצרים. כשם שאנחנו בהיותנו גֵּרִים תבענו בכל מחיר לשמור על זהותנו הלאומית, כך עלינו להיות פתוחים כלפי הַגֵּר החי בתוכנו התובע לשמור את זהותו הלאומית .
האזכור של עובדת היותנו גֵּר בארץ זרה, בארץ מצרים, מחייב אותנו כעם, שזכה לבנות את חייו במדינתו ליחס של אהבה לַגֵּר הַגָּר בתוכנו. מוטלת עלינו החובה ליישם בחיי היום יום את תמצית ההוויה של פרשת "קדושים" בספר ויקרא פרק י"ט , 34 - " כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ, כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיכֶם".
גם השנה בסדר פסח אעלה על שולחן הסדר המשפחתי את הקריאה, שתודעת הגר - כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם - תנחה אותנו במעשה היום יומי החברתי שלנו. גם השנה בסדר פסח אדגיש את המופת של אברהם אבינו בדרך התנהלותו והתנהגותו עם בני הארץ החיים כאן בארץ , אליה הוא בא לבנות את חייו - "גֵּר וְתוֹשָב אֲנִי עִמָּכֶם" (בראשית כ"ג, 4). אברהם בחייו מסמל דרך - דרך ויחס של מתן כבוד והערכה לכל אדם שחי בארץ הזו, אליה הוא בא לחיות עם בני משפחתו.
