הוריו של דניאל ויפליך בן ה-16, שנפצע אנושות מהטיל שנורה על אוטובוס התלמידים בגבול הרצועה, לא השתתפו בערב השירה בציבור שהתקיים בסוף השבוע בקיבוץ בארי.
הם לא רקדו עם בכירי קדימה ובראשם היו"ר
ציפי לבני וח"כ
שאול מופז. כשלבני, בלהט השירה מתנשפת מהריקוד, בלחיים סמוקות, מול מצלמות הטלוויזיה של ערוץ 2, הרגיעה את תושבי האזור המסתתרים במקלטים והסבירה להם שאינם לבד.
ראשי קדימה, האחראים לאסון ההינתקות, בעזות מצח מקוממת, מעזים לשיר ולרקוד, כשבמו ידיהם, במעשה נבלה בלתי נסלח, הפכו את הרצועה לעמדה קדמית של אירן ולמחסן נשק וטילים המאיימים על תל אביב. וברוב ביזיון וקצף, בסוף שבוע אחד נחתו על ראשיהם של תושבי האזור קרוב ל-150 פצמ"רים וטילים.
השירה הפתטית הזאת מזכירה את הסיפור על הילד שהביא תעודה שכולה "בלתי-מספיקים" למעט זמרה, עם הציון "טוב מאוד". לאחר שאביו ראה את התעודה הוא העיף לו סטירה מצלצלת וצעק: "עם ציונים שכאלה אתה עוד מעז לשיר?...".
ובאותו עניין: ההצלחה הבלתי צפויה של מערכת "כיפת ברזל" ראויה לכל השבחים, אך חלילה לנו מלסמוך יתר על המידה על שיטת המגננה הזכורה לשמצה מ"קו בר-לב", שקרס כבניין קלפים במלחמת יום הכיפורים.
