אין חולק על כך שהשימוש המוגבר במקורות-אנרגיה הוא הגורם מספר אחת לעלייה המשמעותית בפליטתם של מזהמי האוויר לאטמוספרה ולהרעה ניכרת באיכותו. במזהם הראשי יש לראות את תחנות הכוח של חברת החשמל. מתחנות אלה נפלטים גופרית דו-חמצנית, תחמוצת-חנקן וחלקיקים. מסתבר שתרומת תחנות הכוח לזיהום האוויר בארץ, מדי שנה, מסתכמת ב-75% מהפליטה השנתית הכללית של גופרית דו-חמצנית; כ-40% מפליטת תחמוצת-חנקן וכ-37% מפליטת החלקיקים.
מה שברור הוא שהפתרונות הקיימים כיום בתחנות הכוח בארץ אינם עומדים כלל בסטנדרטים שקבעה הקהילה הבינלאומית. הפתרונות הנחוצים הם ארובות גבוהות, שימוש בפחם דל-גופרית ומערכות-בקרה בתנאים מטראולוגיים בעייתיים.
במדינות המפותחות קיימים מאות מתקנים מיוחדים לסילוק גזי-פליטה, ואלה מונעים למעלה מ-90% מפליטת הגופרית הדו-חמצנית. בארץ, לעומת זאת, קיים מתקן אחד בלבד, וגם הוא מצוי, עדיין, בשלבי-בנייה. ומה שמצער יותר מכל היא העובדה שאין בארץ תקינה, שתקבע בבירור את רמות הפליטה המותרות ואת תקני הפליטה למפעלי התעשיה.
במקום חקיקה ספציפית בנושא עישון הסיגריות, שאינו אלא הרע במיעוטו, יש צורך בחקיקה כוללת, שתקבע את המותר והאסור לגבי פליטת מזהמי-אוויר, כדוגמת "חוק אוויר נקי" בארה"ב. אז, ורק אז, יבוא לציון גואל.
