על מצנע, צניעות וצביעות

"בינואר האחרון, בימים הסוערים של הפילוג בעבודה, קיווה מצנע שגם פרץ ייקח את מיטלטליו, ויעזוב בעקבות אהוד ברק את מפלגת העבודה עם שלושת חברי הכנסת שתומכים בו - איתן כבל, דניאל בן-סימון וראלב מג'אדלה". המובאה לעיל לקוחה מתוך כתבתו של שלום ירושלמי במעריב ("מוסף שבת", יום שישי, 24.6.11) שכותרתה: "פרץ? הוא מארץ אחרת", כותרת הלקוחה מדברים שאמר עמרם מצנע, החותר לכתר יו"ר מפלגת העבודה, ב"שבתרבות" בבאר שבע וכנראה גם בכינוס עם ותיקי מפלגת העבודה שנערך בגבעתיים. מצנע אמר גם אמר את המשפט: "פרץ? הוא מארץ אחרת", וזאת בלי לפרש או להסביר, כי כנראה הנוכחים היו מספיק אינטליגנטים להבין למה הוא מתכוון. ולא צריך שיהיה על זה ויכוח. אבל, האם הוא גם הביע, בקול רם וצלול, את רצונו לראות את פרץ ושלושת תומכיו עוזבים את המפלגה?! אינני יודע. לעניות דעתי, כמי שמכיר ועוקב אחר העיתונאי שלום ירושלמי, אני סמוך ובטוח כי הוא לא נתן פרשנות משלו לשאיפות של מצנע, אלא שמע את הדברים מפי הגבורה או מפי השוליות הסובבות אותו. עמרם מצנע היה מוכר לנו תמיד כמלח הארץ. גיבור ישראל. איש עם ערכים, בדרך כלל. רחוק מצביעות ומלא צניעות. הוא הוכיח את עצמו במסגרת צה"ל הן כלוחם אמיץ והן כמי שערכים ומוסר הם נר לרגליו. הוא היה השני, אחרי אל"מ אלי גבע, שהודיע כי איננו מסכים לדרכם של הרמטכ"ל המנוח רפול ושר הביטחון שרון יבדל"א בכל הנוגע למלחמת לבנון הראשונה ולכן גם התפטר מתפקידו כמפקד פו"מ, תוך סיכון עתידו הצבאי. הוא גם היה אלוף פיקוד מרכז באחת התקופות הקשות ביותר למדינה, והוכיח שם מנהיגות עליונה בשילוב שכל ישר ועמידה על העקרונות. הוא היה יו"ר המפלגה בתקופה שזו הייתה על הקרשים, אבל לא היסס להתפטר כשהבין שיש לו עסק עם נחשים מסוג צפע. הוא היה ראש עיר מצוין בחיפה במשך עשור, והוא הפגין ציונות נטו כשירד לנגב, לירוחם, לא לפני שהתפטר מהכנסת, רק כדי לנהל יישוב קטן, שכוח אל, שמנה פחות מעשרת אלפים תושבים. יש אומרים כי הוא ניהל אותו בהצלחה רבתי, למרות שבמשך חמש שנות כהונתו שם האשימוהו מקומוני הנגב, בעיקר אלה של דימונה-ירוחם-ערד, בהבאת עשרות עובדים ממקורביו (מהצבא, מהמפלגה, מחיפה, ועוד) למועצה, וזאת על-חשבון מקומיים מוכשרים וראויים לא פחות. אז מה קרה לאדון מצנע, שעד לפני מספר חודשים ניהל משא-ומתן להצבתו בראש רשימת השמאל הלאומי שעו"ד אלדד יניב והמחזאי שמואל הספרי מבקשים להקים, שהחליט, מחד-גיסא, להכריז פתאום כי הוא לא עוזב את מפלגת העבודה - "בית לא עוזבים" (מה שמזכיר את שאול מופז), אבל מאידך-גיסא מביע משאלה ולפיה היה שמח לו פרץ ושותפיו, כבל, בן-סימון ומג'אדלה היו פורשים מהמפלגה ומותירים לו אותה ללא התמודדות? באמת שאין לי מענה לכך, אבל אני יכול רק לנחש. לא יותר. מבחינתו של מצנע, שמרגיש כמו בבית בסניף גבעתיים, הנשלט על-ידי ההרשקוביצים, הלייבוביצ'ים, הווסרמנים, השולמנים, הוישינסקים והרודנסקים, ייטב לה למפלגת העבודה להישאר עם ברוורמנים, יחימוביצ'ים והרצוגים ולהיפרד מהר, כמה שיותר מהר, מפרצים, כבלים, בן-סימונים ומג'אדלות. מדוע? גם כאן אני רק יכול לנחש: כל השלושה הם, כמו פרץ, מ"ארץ אחרת": כבל ממוצא תימני, בן-סימון ממוצא מרוקאי, ומג'אדלה, אין צורך להרחיב, הוא בכלל ערבי, שזה מזרחי מינוס... ומעבר לזה לא תשמעו ממני שום פרשנות המדיפה ריחות וצבעים... אבל... אופס, כנראה שאכלתי אותה, כי מצנע לא הזכיר את פואד בן-אליעזר, שהוא גם מזרחי וגם יש לו שם של ערבי, רחמנא לצלן. הו, הו, הו. אני בבעיה. ואולי לא. אולי אחרי שמצנע הביס את פואד ב-2003, ואחרי שפואד אמר עליו בזמנו כי הוא יקפוץ אצלו כמו קנגורו, אבל לפני מספר חודשים הלך ל"כנוסא", כלומר למצנע, כדי לשכנע אותו לשוב למפלגה ולהתמודד על תפקיד היו"ר בתמיכתו (של פואד), הבין מצנע כי פואד הוא אולי נטל על המפלגה, אבל נכס בשבילו, כאיש שטח שמחובר לערבים מכפר קרעא, לדרוזים ממג'דל שאמס ולבדואים מרהט. אתם יודעים, אלו שהתפקדו בחמולות ושיעשו מה שהשייח'ים יורו להם. ואני כבר לא מדבר על העירקים מאור יהודה... למעלה משישים שנה אחרי שקמה, על גלגוליה השונים, עדיין רואה מפלגת העבודה במזרחים כמי שמתאימים לעשות את העבודה השחורה בשבילה, אבל לא כמי שראויים להנהיג את המפלגה. תשאלו את פרופסור שלמה בן-עמי, שאהוד ברק מינה אותו בזמנו לשר לביטחון פנים, כדי שיהיה אחראי על בתי הסוהר ודייריהם... ובכלל, מפלגת העבודה מזכירה לא במעט את העם היהודי, שעושה את המוות לגויים שרוצים להתגייר, כאילו הוא מונה מאות מיליונים, ולכן הוא גם מרשה לעצמו לוותר חופשי-חופשי על אלו המבקשים להיות חלק ממנו. נו, איך אמר נפוליאון בזמנו? הם לא למדו דבר, ולא שכחו דבר. בגלל זה הם תמיד יישארו אותו דבר, עם אותו מספר מנדטים: חד-ספרתי. ובמאמר מוסגר נציין, כי המצב בליכוד הוא לא יותר טוב, אדרבה. דוד לוי יכול להעיד על כך מניסיונו האישי. בזמנו, כאשר בגין פרש ולוי התמודד על הבכורה מול יצחק שמיר, מספרים לי חבריי הליכודניקים, כי ותיקי המפלגה, "המשפחה הלוחמת" קראו להם בזמנו, הורו להם להצביע רק עבור שמיר, כי המפלגה עדיין לא בנויה ליושב-ראש ממוצא מזרחי... וזה נמשך עד היום הזה.