דמוקרטיה - ביוונית שלטון העם (דמוס - עם, המון; קרטוס - כוח). שיטת ממשל שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על המדיניות. יתירה מכך, לאזרחים יש כח להשפיע בקביעת השלטון, וכן על מדיניותו. הבחירות, הן המדד למי הניצחון, מי ירכיב את הממשלה ולאן היא תנווט ותוביל. ממשלה דמוקרטית - מנוהלת על-ידי מוסדות דמוקרטיים ושמירה על זכויות הפרט. להזכיר את נשכחות היסטוריות - הדמוקרטיה ביוון העתיקה כאשר ראתה עצמה מאוימת מבחוץ, מיהרה למנות "דיקטטור" - לתקופה מוגבלת, כל עוד האויב החיצוני היה קיים ומסרה בידיו, סמכויות אישיות בלעדיות כדי להגן על המוסדות מפני קריסה או מפלה. חלף האיום מעצמו או לאחר ניצחון במלחמה או הסדר אחר - הוחזר השלטון לעם ולמוסדותיו. במשך השנים הדמוקרטיה קיבלה משמעויות שונות ורחבות יותר, ומהמקור היווני נשאר למעשה רק השם והאידיאולוגיה הפילוסופית - שהשלטון בא - מרוב העם אל העם ולמען העם.

סוגי הדמוקרטיה הרלוונטיים - לעניינינו הם:

• דמוקרטיה ישירה - כל אזרח מאזרחי המדינה יכול להצביע, להציע, לדון בהחלטות פוליטיות.

• דמוקרטיה ייצוגית - שיטת ממשל בה מפעיל העם את ריבונותו באמצעות נציגים הפועלים בשמו.

• דמוקרטיה מתגוננת - בפוליטיקה פירושו משטר דמוקרטי הנוקט אמצעים חוקתיים, תקנות, פסקי דין המגבילים חלק מזכויות האזרח - במקרים בהם יש סכנה למדינה, למשטרה וביטחונה.

בארץ הנושא בא לידי ביטוי עיקרי - במלחמתה בטרור. אבל גם אמצעים נוספים, נכונים וחוקתיים בדמוקרטיה מתגוננת, כגון: זכויות אזרחיות, הן של פרטים והן של ארגונים שונים - יוגבלו, יפוקחו, אם הן מסכנות בפעילותיהם את המשך קיומו של המשטר הנבחר ואת בטחון המדינה ואזרחיה. המצב בישראל כיום, כתוצאה מהמצב הביטחוני, הפוליטי, הוא שמעמדנו המבודד כמעט בעולם, הצביעות של הפוליטיקה האירופית והכלל עולמית מביאה את ישראל, בעל כורחה לבחירה בדמוקרטיה מתגוננת, כדי להגן על עצמה, על המדינה ואזרחיה. דמוקרטיה מתגוננתהיא לא נעימה, לא פופולרית, לא נשמעת טוב, לא מצטלמת טוב, לא מנגנת לפי התווים הקלאסיים של האליטיזם השמאלני. קל מאד לתקוף את השיטה שלא תמיד הולכת בתלם, מצמצמת ומגבילה זכויות בתחום האישי, הציבורי, הכספי, בחופש הפעולה ואפילו בחופש הביטוי - אם הדבר הכרחי. החוק נגד החרם הוא דוגמה קלאסית לחקיקה מתגוננת. זה לא חוק החרם, כפי שמנסים להציג אותו, בכוונה ברורה ומטעה. מדובר בחוק נגד החרם של גופים, מדינות הבאים לפגוע בישראל, בחוסנה הכלכלי, במוסדותיה ובביטחונה וע"י כך גם באזרחיה. המתנגדים לחוק השמיעו טענות מגוחכות למדי כשאחת מהן העיקרית הייתה והיננה הפגיעה בחופש הביטוי. ובכן, מדובר בטענות סרק. מותר להפגין, מותר לכל פרט בנפרד ולציבור שמתאסף להשמיע טענותיו אבל כן אסור לו להחרים או להטיל במאורגן חרמות. מותר לכל פרט לא לקנות מתוך בחירה, תוצרת חקלאית מההתנחלויות, כשהוא נכנס לסופר. כמו שמותר לכל אזרח - לא לקנות תוצרת חוץ של מדינות שמחרימות את ישראל. מותר לכל אזרח, אומן, אקדמאי, איש ציבור, לא לנסוע לביקורים בהתנחלויות, אם זה מפריע לו. אבל לא יתכן ולא מתקבל על הדעת שגוף שמקבל סיבסוד כספי מהממשלה שהקימה ותומכת בהתנחלויות, יחרים את ההתנחלות רק בגלל דעותיו הפוליטיות. הרוצה להחרים - יעזוב את הגוף המסובסד ממשלתית ויעשה זאת באופן אישי עצמאי. גוף מסובסד שנותן יד לחרם יש מקום לתבוע אותו בנזיקין כמפורט בחוק, וזאת כל התורה על רגל אחת. תראו לי רבותי המתנגדים מדינה דמוקרטית בעולם החופשי, שיש נגדה חרם כלכלי ופוליטי והיא לא מתגוננת, נכנעת, מקבלת את דעת קהל הבינלאומית הצבועה ולא עושה דבר להגנתה בתנאים כפי שנמצאת ישראל. כאשר ח"כ גלאון (מרץ) - מגישה לכנסת חוק מטעמה להחרים מוצרים מהתנחלויות - האם הכנסת וארגוני הימין, צריכים לשתוק, אסור להם להתגונן. האם אתם באמת מאמינים שח"כ גלאון עושה מעשה דמוקרטי פטריוטי ואילו הימין המתגונן טועה, פשיסטי, לוחמני. נו באמת - תתעוררו!. לדעתי, מי שמחרים את ההתנחלויות החוקיות - שהוקמו ע"י ממשלות ישראל ובגיבויין, משנת 67, בתקופת שלטונם של רבין ז"ל, פרס, ברק ושלטון הימין מאז 77 - למעשה מטיל חרם על מדינת ישראל - שלטונה ומוסדותיה. למשל, ההצעה להשמיע את ההמנון הלאומי - כבר מהגן, בבתי ספר וכמובן גם באוניברסיטאות. עיתון הארץ רואה בכך שטיפת מח לאומנית. אני רואה בכך שטיפת מח ציונית לאומית חיובית כמופיע במילות ההמנון הלאומי "ארץ ציון וירושלים", וכמופיע במגילת העצמאות, ההכרזה על מדינה יהודית, דמוקרטית וריבונית. להזכירכם, פתיחת הלימודים, טכסים רשמיים, שנפתחים בשירת ההמנון הלאומי, מקובל בעולם המערבי ובמיוחד מודגש בארה"ב. על כך אומר עיתון הארץ, אין להשוות מסורת רבת שנים שיצרה מכנה משותף אזרחי מובהק בחברת מהגרים, לחוק המוצע בישראל. אתם הבנתם את זה אז איך לדעתכם, נוצרת מסורת רבת שנים אם לא מתחילים אותה, וישראל אינה ארץ הגירה ובה מגוון עולים מכל פזורי העולם?, ומה רע בהשמעת ההמנון ובהטמעתו מגיל צעיר, שאז בוודאי לא היינו מגיעים למצב האבסורדי של אי השמעת ההמנון, באוניברסיטת חיפה, שמה הסטודנטים הערביים יעלבו - אבל יוכלו לנהל טכסים ביום הנכבה, הנכסה והנחס. המסקנה העקיפה - שטיפת מח לאומנית זה פסול, שטיפת מח שמאלנית - זה נאור, זאת קדמה ואינטליגנציה אוניברסלית.

חקירת ארגוני השמאל

עקרונית, החוק וחקיקה בתחום זה מיותרים שהרי לוועדת חקירה פרלמנטרית, אין כלל סמכויות ביצועיות ויש בכך יותר עניין של מחאה פוליטית מאשר ביצועים מעשיים. אבל יחד עם זאת ראוי שהתקשורת והציבור יקבלו תמונה שלמה וברורה על מקורות המימון של אותם ארגונים החוסים תחת המטריה של ארגוני זכויות האזרח למיניהן. יש בארגונים אלה אנשים טובים ותמימים, ישרי דרך הרוצים בטובת ישראל. אבל האם הם מודעים מאין המקורות הכספיים לכל פעולותיהם, אני בספק רב. התברר לא פעם כי ארגוני קש, עמותות דמה, מזרימים כספים לארגוני השמאל המתנגדים למדיניות של הממשלה, מסיתים נגד המדינה והממשלה ומביאים לישראל נזק עצום כלפי פנים ובעיקר כלפי חוץ. אני מציע לכל הקופצים והזועקים חמס נגד הרעיון לברר מאין זורם כסף, להתעורר, להירגע ולחשוב פעמיים, מאין המימון ומי עומד מאחוריו. אולי החיזבאללה ואולי אחמדינג'אד ואולי ארגוני שמאל קיצוניים אירופיים - תחשבו על זה. איווט ליברמן (ישראל ביתנו) איננו דיפלומט וביטויו אינם עדינים ושימוש בלשון "טרוריסטים" על ארגוני השמאל היה קיצוני מדי ובוטה מדי. אבל כדאי לחשוב אם המימון לארגוני השמאל, כפי שציינתי לעיל - מגיע מארגונים תומכי טרור. רק לפני זמן קצר ביותר ואפילו ביום כתיבת מאמר זה קיבלנו תזכורת מ"המשט" של המרמרה בדמות יאכטה בודדת ומסכנה ועליה ישראלי, עוכר ישראל, שונא ישראל, עם כמה פעילים קיצוניים מצרפת שבאו להפגין, לתפוס כותרות, ועזה ותושביה מעניינים אותם כשלג דאשתקד. ומי לדעתכם מימן את משט המרמרה והמשט שהיה מתוכנן לעזה בימים אלה. ובכן, ארגון טורקי הקשור לחמאס וחיזבאללה - הוא שמימן ומממן, פעולות שונות, ועל כך אסור לעבור לסדר היום. לסיכום, במקום לצעוק חמס כדאי לפעול נגדו בצורה חוקית, כיאה לדמוקרטיה מתגוננת. וסיפור קטן עם מוסר השכל גדול לפני כ-20 שנה, הליגה הערבית, ארצות ערב, מדינות מאפריקה וגם מאירופה החרימו את ישראל פוליטית ומדינית וכלכלית. ארה"ב - חוקקה חוק נגד החרם - הקיים עד היום הזה, מעניין.