למה לא בר רפאלי?

במאמרו "אילו הייתה בחירה ישירה", (הארץ 24.10.12) מתגעגע אלוף בן לשיטת הבחירה הישירה של ראש הממשלה, שבוטלה לפני יותר מעשור. הכותב, שהוא עורך העיתון המסרב לבלוע את הגלולה המרה ולהפנים, כי למרבה השערוריה, בבחירות קובע רצונו של "עמך ישראל" ולא תובנותיה של שושלת שוקן, מסביר כי "בשיטה הנוכחית, בנימין נתניהו מתמודד כמועמד יחיד להנהגת המדינה, (בעוד ש)מנהיגי המפלגות היריבות מתחרים ביניהם רק על סידור הכיסאות בממשלתו הבאה". הוא מסביר כי השיטה הקיימת אשמה, כי היא מקלה על מועמדים אפשריים (טובים יותר, כמובן) להתחמק מעלייה למגרש ולהסתתר מאחורי הסקרים שמעניקים לנתניהו עדיפות מוחצת על פני כל פוליטיקאי אחר במידת "התאמתו לראשות הממשלה". רק אפשרות אחת נעלמה מעיניו של הכותב, שאולי לא בשיטות הבחירה למיניהן האשם... האם לעד נמשיך להאשים את "הרצפה העקומה" בביצועי הריקוד העילג והוולגרי של הפוליטיקה? אולי בכל זאת קיים סיכוי קטן כלשהו כי השיטות הן די בסדר, ורק אנחנו, מה לעשות? קצת פחות... כי אילו היינו "בסדר", היעלה על הדעת שהיינו מאפשריםאת עלייתו "פוליטיקאי מזן חדש", שהוא בעצם שדר ואיש תקשורת (נכון, חתיך ושרמנטי), דוקטורנט שאינו טורח לעבור בחינות בגרות, ומתאגרף מסוקס שלא היה בריא דיו ל"שירות קרבי רגיל", אשר את משרתיו הוא מבקש לייצג, כי בוער בעצמותיו "לעשות עמם צדק"?

ספריית אלכסנדריה החדשה

היעלה על הדעת כי אנשים מסוימים כאן יפליטו אנחת געגוע ל"מנהיגת מפלגה" לשעבר, אשר באמתחתה רקורד של שלל תפקידים, אשר העשייה המצרפית בכולם היא אפס מאופס מעוגל ומושלם? הלא אם על הרמטכ"ל המכהן הנוכחי נפוצה האימרה כי היה נוהג לפקוד על נהגו: "אל תכבה את הרכב, אנחנו תכף ממשיכים מכאן... לתפקיד הבא", כי אז עליה אפשר לעשות פרפרזה: "אל תביאו כיסא ללשכתי... הסיכוי שאספיק להתיישב בו - קלוש". האם יעלה על הדעת כי במצב עניינים נוכחי, שבו התקשורת ממציאה, יוצרת ומריצה מועמדים, תועיל שיטת בחירות כזו או אחרת? ואולי קיימת אפשרות, כמובן קלושה, שאיננו ראויים כלל ל"מועמד הוודאי", בנימין נתניהו? אכן סוגייה קשה. בצר לי אני פונה לעזרת רשת האינטרנט, ומנסה להצטייד במידע, לא מתוך כוונה אמיתית לקרוא ולהתעמק בו, אך מראית העין משתיקה גם את המצפון, מסתבר... אני מנסה להיעזר בתוצאות השליפה של "מנוע החיפוש" גוגל, זה הבונה את תודעת הציבור והמידע הנגיש לו ברשת, מזייף, מפברק ומבשל לנו את "ספריית אלכסנדריה החדשה". במשך כשנתיים תמימות הציגה חברת איחזור המידע העולמית גוגל "תוצאת חיפוש" למילה "כישלון". התוצאה שצצה צפה בראש רשימת 36,900 "ממצאי חיפוש" הייתה "ראש הממשלה נתניהו קורות חיים"... דא עקא, הצצה בשתי שורות תיאור הממצא "כישלון" מניבות את התיאור הבלתי כשלוני בעליל: 1972-1967 - לוחם וקצין בסיירת מטכ"ל; 1976-1972 - תואר ראשון בארכיטקטורה ותואר שני במנהל עסקים ב-MIT, 1978-1976 - יועץ בחברת Boston Consulting Group ... לא ממש עשוי להוות תיאור אמיתי, מדויק, מהימן ונכון מזה למילה "כישלון" בשפה העברית... הייתי מאחל לכל אחד רשימת "כישלונות" שכזו באמתחתו כמו קורות החיים של נתניהו, ואילו למדינה כצרפת לדוגמה, שלא לדבר על "בעלת בריתנו ההיסטורית" - רבע מכישלונות שכאלה לעומדים בראשן. ושוב עולה הרהור, שמא המועמד הנ"ל טוב מדי עבורנו. ואולי, למה שלא נפקיד בידיה האמונות של גוגל (Google) משימה זו? לא אתפלא אם הקשת מילות-החיפוש "מועמד ראוי" ב"מנוע החיפוש" (או אולי מנוע הזיוף והפשע?) גוגל יביא מועמד ראוי בהרבה - בר רפאלי, למשל... למה לא בעצם? האם היא נראית פחות טוב מהמועמד השרמנטי? האם השירות הצבאי שלו משמעותי יותר משלה? למה שלא תוכל היא לייצג חיילי מילואים, בדיוק כמותו? האם לא ישמחו לראותה באה לבקר, להרצות ולעדכן, בעודם משרתים 40 יום כל שנה? עם קריסת העיתונות הכתובה עקב שאיבת הפרסום על-ידי טורף גוגל, מן הסתם איננו רחוקים מתרחיש שכזה. לתשומת לבך, עורך הארץ, אלוף בן.