הַסדר בַּסדר
שדרן בכיר ברדיו תמה לפשר השם 'ליל הסדר', על-רקע הבלאגן ואי הסדר השורר בבית בעקבות האירוח המשפחתי, והעלה אפוא מרואיינת שתעשה לו סדר בנושא.
אינני יודעת אם הדברים נאמרו בעקבות קריצה הומוריסטית או כשאלה מאתגרת לדיון פילוסופי בנושא. מכל מקום דומה שלא צריך להיות מומחה כדי לדעת שהשם ניתן לליל חג הפסח בעקבות הסדר שבו הוא מנוהל.
רוצים תזכורת? קדש (קידוש), רחץ (נטילת ידיים), כרפס (טבילת ירק במי מלח), יחץ (חציית המצה). מגיד (אמירת ההגדה) רחצה (נטילת ידיים לסעודה), מצה, מרור, כורך (את שניהם), שולחן עורך, צפוּן (אכילת אפיקומן), ברך (ברכת המזון), נרצה (לבורא) ותפילת הלל.
הרי לכם שיעור בתודעה יהודית על רגל אחת. אז יש סדר בסדר, נכון?
הכל פוליטיקה
לא סוד הוא שבפוליטיקה הכל אפשרי ואין בה הפתעות. דומה כי יותר מכל פרשת אולמרט-זקן מלמדת שבפוליטיקה אין נאמנות ואין תאומים סיאמיים, אלא הכל אינטרסים. זקן חיפשה שררה, ואולמרט - מִשרת אמון.
עם זאת הפרשה מדיפה ריח רע, ונראה שאולמרט הוא כפוי טובה, שבגד בעובדת המסורה שלו, אשר הייתה נשואה לו לפני בעלה ומשפחתה. זקן הייתה מכורה לעבודה, ומעבר לכך לבוס אולמרט. וזו הייתה גם טעותה - הקרבת חיי המשפחה למען הבוס הבלתי מעורער.
נראה כי בדומה למשל העממי הידוע, היא אכלה את הפרשה בגדול. היא גורשה מהבוס, שבגד בה, וגם תישלח למאסר על מעלליה בפרשת
הולילנד, ומשפחתה, שנדחקה למקום השני אחרי העבודה, אף היא שילמה את המחיר.
ראו הוזהרתן
למרבה הצער בנות רבות נשבות בקיסמם של בחורים פלשתינים, שמפנקים אותן במתנות ומרעיפים עליהן אהבה בתחילה, אך מתברר שמדובר בפיתיון שמסתיים בכי רע ובמסכת אלימות קשה כלפיהן וכלפי הילדים. רבות מהן מצליחות לעזוב במבצע חילוץ לוגיסטי נועז ומורכב, המתבצע על-ידי ארגון 'יד לאחים', ובשיתוף עמותת 'להבה' הדואגת לשיקום הנשים וילדיהן.
נותר רק לקוות שבנות ישראל תלמדנה ממקרים כואבים אלה כמקרים מייצגים, שידליקו אצלן נורה אדומה להימנע מקשר עם בחורים פלשתינים, כדי לא להילכד בדפוס המלכודת המתואר.
דומה שראוי להקשיב לדבריה של אחת הניצולות, ובעיקר למשפט המפתח "אין לי את מי להאשים חוץ מאשר את עצמי". אז למה, בנות, להכניס את הראש למיטה חולה, ולצאת ממנה חבולה וטראומטית? חכָמה אינה נכנסת למקום שפקחים (יד לאחים) יודעים איך להוציא אותה משם, כשהיא כבר עם פגיעות נפשיות, כבר אמרנו?
הכל דיבורים
דומה שמשה כחלון, שהכריז על הנהגת מפלגה, לא לבד. הוא נמצא בחברת פוליטיקאים מדושנים שיודעים לדבר היטב ומיומנים בשפת התקינות הפוליטית. רוממות השררה בליבם, אך בפיהם קיים רק האינטרס הציבורי - טובת העם.
גם כחלון, בדומה לפוליטיקאים אחרים שלוטשים עיניהם לראשות הממשלה, הולך על ה'טיקט' הפופולרי, איך לא, הנושאים החברתיים. ויתרה מכך, גם הוא ממצב את עצמו במרכז המפה הפוליטית. כך הוא סבור שיצליח למשוך אחריו קולות מהימין ומהשמאל כאחד. ואכן הוא לא פוסל שום אפשרות - ממפלגת הליכוד ועד הקמת מפלגה עצמאית, ובלבד שהוא ינהיג (בדרך לתפוס את כסאו של ביבי, כמובן).
יתר על כן, אולי לציבור יש זיכרון קצר, אולם עם כל הכבוד לכחלון, את המהפכה הסלולרית החל קודמו בתפקיד שר התקשורת,
אריאל אטיאס מש"ס. נכון שכחלון הביא לפתיחת שוק הטלפונים הניידים לתחרות, ובכך להורדה דרסטית במחיריהם. אולם מכאן ועד ראשות הממשלה הדרך רחוקה. קצירת הצלחות בתחום התקשורת היא מהקלות ביותר, לעומת שינויים במשרדים האחרים. עובדה כשאטיאס הגיע למשרד השיכון, הרפורמות היו ממנו והלאה. לכן על כחלון לעבור עוד מבחנים רבים טרם יוכיח את היותו ראוי לאמון הציבור במשרה הנחשקת של ראשות הממשלה.
הכל דיבורים (ופוליטיקה) כבר אמרנו?
חג שמח!
