אדוני ראש הממשלה!
עשה כמעשהו של
דוד בן-גוריון, פתח את ספר התנ"ך, ולמד ממנו הלכות ניהול עם ומדינה במלחמה. שופטים פרק ה', שירת דבורה, וברק בן אבינועם. עזוב את דוחות המודיעין, הנח בצד את הערכות המצב הצבאיות, וזרוק לפח את עצות אחיתופל שאתה שומע בתקשורת, ואת שירי ההלל של השוטים עם המיקרופון, ופרשניהם חסרי הבינה, המשבחים את "הבלגתך ומתינותך".
צא וקרא את שירת דבורה, צא ולמד מהם, כי אין חדש תחת השמש באלפי שנותיה של ארץ ישראל, מימי יבין מלך כנען ושר צבאו סיסרא, ועד מלחמות עמוד-ענן וצוק-איתן.
ובימים ההם, מספרת המשוררת:
בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת, בִּימֵי יָעֵל, חָדְלוּ, אֳרָחוֹת; וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת-יֵלְכוּ, אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת. חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל - האם לא כך מצבנו היום, בו כל שעל מאדמת הארץ מוכה באש טילים ופגזים, ואנשים נחבאים מפחד הטרור במקלטים, ואינם עוברים בדרכי הארץ? וחמור מכך אדוני, האם חדלו פרזון - הכלתה מנהיגות, ואין ממשל ויד המכוונת את העניינים? בידך הדבר, אדוני ראש הממשלה!
ואם חשבת אדוני ראש הממשלה, שאז לא היו אינטרסנטים כלכליים ופוליטיים, תבוסתנים או סתם משתמטים, המצדיקים את המשך המצב הנואש, מספרת לנו דבורה:
בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן, גְּדֹלִים חִקְקֵי לֵב. לָמָּה יָשַׁבְתָּ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם, לִשְׁמֹעַ, שְׁרִקוֹת עֲדָרִים; לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן, גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב. גִּלְעָד, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן, וְדָן, לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת; אָשֵׁר, יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים, וְעַל מִפְרָצָיו, יִשְׁכּוֹן.
ומהם חקקי-לב אם לא ההססנות של פוליטיקאים מקובעי תפיסות ומנציחי תבוסה, וחקרי-לב של גנרלים אובדי דרך ומובסים, הטוענים "כי אין פתרון צבאי לטרור, ומה שהיה הוא שיהיה"?
ועל אנשי השמאל הקיצוני, מקללי צבא ההגנה לישראל ומחזקי עמלק הפלשתיני, אותם ראינו מכים באלימות מפגינים פטריוטיים שיצאו מולם - כמותם היו גם לפני יותר משלושת אלפים שנה, אותם קללה המשוררת:
אוֹרוּ מֵרוֹז, אָמַר מַלְאַךְ יְהוָה- אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ: כִּי לֹא-בָאוּ לְעֶזְרַת יְהוָה, לְעֶזְרַת יְהוָה בַּגִּבּוֹרִים.
צוק איתן או קנה רצוץ
לא עם שוחר מלחמות אנו, אדוני ראש הממשלה, כי חומת מגן צבאנו, לדך ולחלש. כוח אדיר, כוח גלום בחטיבות צבא ההגנה לישראל, הניצבות עתה בשערי עזה. ולא באש ובחרב כוחנו, כי אם באש האמונה בצדקת דרכנו, במגן שילדינו, נשינו זקנינו וטפנו לא רק ראויים לו, ובחרב אשר בידנו.
ממלחמת העצמאות, דרך מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים הייתה עזה קוץ ממאיר בגופה של מדינת ישראל, סרטן המכלה כל חלקה טובה בארצנו, מדינת הטרור וארץ המרצחים, חוטפי ילדינו וחיילנו.
אזכיר לך, אדוני ראש הממשלה: נלחמנו בסמטאות עזה ב-1956 ויכולנו לה. לחמנו בה במלחמת ששת הימים ובכוח המצרי האדיר שהיה בה והיכינו אותו שוק על ירך, בקרבות העזים והמדממים של עלי אבו מונטאר ועד מוצבי רפיח. לחמנו בטרור המזוויע ששרר בעזה בשנות השבעים, ויכולנו לו; יכולנו לו עד בריחתנו המבישה ב-2005. איש לא שאל אז למה, ומדוע, ולא כיצד ואיך, לחמנו בטרור הפידאיני, לחמנו במצרים, לחמנו בפתאח ובחמאס, כי חייבים היינו להגן על מדינת ישראל מהמרצחים השפלים הללו, שקמו עלינו להורגנו.
תן לצבא פקודה להיכנס פנימה ולהרוג את המחבלים, לאוסרם ולהעמידם לדין על פשעי המלחמה שלהם נגד העם היהודי היושב בארצו. אל תשעה לתבוסתנים אשר מסביבך, אף כי קולם חזק, וצעקתם רמה. הכה בעזה ואל תיחת, הכה בעזה של המחבלים בהלם ובאימה, וחוס כמנהגנו על האזרחים והבלתי מעורבים.
זוהי מלחמת אין ברירה! אטום אוזניך מצעקות המתחסדים והצבועים "בדעת הקהל העולמית" ובתקשורתנו התבוסתנית, כי הגיעה עת מלחמה, ולאחריה תבוא עת שלום, מגן והצלה לתושבי העזה הערביים ולשכניהם היהודים מעברו השני של הגבול. זוהי עת רצון מכלל שכנינו הערביים הרוצים בתבוסת הטרור החמאסי המאיים על הכל.
היה צוק איתן בעת צרה זו לישראל, ולא קנה רצוץ המוביל עמו בדרך חתחתים; צווה את צה"ל: סדין-אדום" בפעם האחת, למען עצור "צבע-אדום" באלף פעמים. זכור את דברי דבורה הנביאה בסייפא של שירתה האלמותית:
כֵּן יֹאבְדוּ כָל-אוֹיְבֶיךָ, יְהוָה, וְאֹהֲבָיו, כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ; וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים שָׁנָה.