ביום שלישי,
דה מרקר מיחזר פוסט מהבלוג של
אורי בלאו, אשר מתאר העברת כספים של 145 אלף דולר, שבוצעה בזמן שנתניהו היה אזרח פרטי.
ייאמר לשבחו של דה מרקר ושל עורכו
איתן אבריאל, כי באותו גיליון פרסם דה מרקר מאמר ביקורתי של הכלכלן דניאל דורון, המסביר מדוע כראש ה
ממשלה נתניהו אינו יכול להקדיש הרבה מזמנו לכלכלה. הוא הרי חייב לטפל בנושאים בוערים כמו אירן, אובמה, תוצאות האביב הערבי, וזאת בעת שרוב הפוליטיקאים, כולל כמה ממפלגתו, ורוב התקשורת, עושים לו את המוות. התקשורת מקדישה את רוב הכיסוי עליו לעניינים גורליים כמו מיחזור בקבוקים וצריכת גלידה, כלומר להשמצות, אך לא מזכירה אפילו פרשיות שחיתות חמורות הקשורות להרצוג, כמו פרשת עמותות ברק, שהרצוג מילא פיו מים בנוגע להן.
למחרת ציין דה מרקר עשור ל"נאום העשור" של נתניהו מ-2005, בו הוא הצהיר ש"היעד של האוצר בראשותי הוא למקם את ישראל בתוך עשר שנים ברשימת עשר המדינות המובילות בעולם ברמת החיים במונחי תוצר לנפש". נתניהו אכן לא הצליח לעמוד ביעד, ודה מרקר מנתח את הנתונים הכלכליים של 2005 ושל 2015. דה מרקר היה יכול לפרסם את המאמר במלאת עשור לנאום ב-10 באפריל - עשור בדיוק. אבל זה כבר אחרי הבחירות.
ביום רביעי (ה-24.2) דה מרקר קבע שדוח
מבקר המדינה מצא ש"חוסר אכפתיות, חוסר ניהול, חוסר שיתוף פעולה, חוסר מחויבות וחוסר מקצועיות - הם
הסיבה לכשל בניהול ענף הדיור בישראל". בנוסף, "מנגנון התעמולה הליכודי בטח ייצא מגדרו להסביר לנו שהכל בגלל אולמרט" - זאת אומרת, אם "מנגנון התעמולה הליכודי" טוען, אז זה בטח לא נכון. המסקנה, כצפוי, שנתניהו אשם בכל, אם כי ברור שמדובר בכישלון של המערכת הממשלתית הנמשך כבר כמה עשורים, למעשה מאז הקמת המדינה.
למחרת (ה-25.2) פורסם בדה מרקר מאמר בכותרת "המבקר נתן לנתניהו הנחת סלב", או במילים אחרות - האמת גרועה בהרבה ממה שפרסמנו אתמול. עוד משהו קטן מאותו יום - "דיווח" על כך ששלי יחימוביץ' ו
איתן כבל פרסמו סרטוני סאטירה על סרטון של הליכוד בדפי הפייסבוק שלהם. טוב שדה מרקר הזכיר לנו.
ביום שישי (ה-26.2), מתפרסמים שלושה מאמרים. סמי פרץ מתאר, לאור דוח המבקר, את קבוצות האינטרסים שפועלות נגד הורדת מחירי הדיור, ומציין שנתניהו הוא "הראשון לזהות והאחרון לפתור". שוב, כאילו ניתן לפתור בהינף אצבע. בהגינותו מר פרץ מציין שכל ראש ממשלה אחר היה מתקשה לצאת נגד קבוצות אלה.
גיא רולניק מנתח את ההבטחות הכלכליות שפוליטיקאים מבטיחים בתקופת בחירות, ומעביר ביקורת על כלל הפוליטיקאים. שוקי שדה כותב מאמר ארוך על פקידי המדינה "שלא הצליחו למנוע משרה ו
בנימין נתניהו להשתולל על חשבון הקופה הציבורית".
באותו השבוע דה מרקר התייחס לח"כ הרצוג רק בשלושה מאמרים. בראשון (מה-24.2), מצוטטים דבריו של הרצוג בכנס שדולת הנשים על פערי השכר בין נשים לגברים. בשני (מה-25.2), מדווח שח"כ
אופיר אקוניס מתכוון לטעון כי לבני והרצוג נושאים בחלק מהאשמה למחירי הדיור. דה מרקר מבהיר כי "הרצוג אגב כיהן כשר השיכון 10 חודשים ב-2005, ולבני כמה חודשים ב-2004". במאמר השלישי (מה-26.2) מתוארת מסיבת העיתונאים של לבני והרצוג, בה הם מתחו ביקורת על נתניהו בעקבות דוח מבקר המדינה. רוב המאמר הוא ציטוטים ישירים מפיהם בלי כל ביקורת של דה מרקר.