ה"מרכז", השמאל והתקשורת אינם מפסיקים להטיף לנו שאי-אפשר לעצור את הקמתה של מדינה פלשתינית בלב ארצנו, במרחק של קילומטרים ספורים מבתינו, מערינו, מהכנסת, וממתקנים אסטרטגיים חיוניים.
הקוראים להקמתה של מדינה זו, שברור לכל שתהיה מדינת-חמאס כמו בעזה, מתנהגים כאחוזי-אמוק. המאורעות במזרח התיכון ובעולם, כמו גם מציאותם של ארגונים נתמכי אירן המתגרענת על גבולותינו, אינם משנים את עמדתם. הם רק חוזרים בסיסמאות נבובות ובלתי מנומקות על כך שהקמתה של אותה מדינה - בלי שיודו שהיא תהיה מדינת-חמאס - היא הדרך היחידה העומדת בפני ישראל. הוזי השלום מנסים להרגיע אותנו שאם יתברר שניסוי המדינה הפלשתינית נכשל, נוכל בכל עת להיכנס לתוכה ו"לעשות בה סדר".
אותם מטיפים להקמת מדינה פלשתינית ביו"ש ובעזה מתעלמים לחלוטין מהכתוב בסעיף 13 לאמנת החמאס, ש"היוזמות [המדיניות], ומה שקרוי פתרונות של שלום והוועידות הבינלאומיות לפתרון הבעיה הפלשתינית, עומדים בסתירה לתפישת העולם של תנועת ההתנגדות האיסלאמית, וויתור על חלק כלשהו מ[אדמת]פלשתין כמוהו כזניחת חלק מן הדת...". הם גם מתעלמים מן האמור בסעיף 9 לאמנה הלאומית הפלשתינית, "המאבק המזוין הוא הדרך היחידה לשחרור פלשתין והוא, לכן, אסטרטגיה ולא טקטיקה", בעוד שסעיפים 19 ו-20 שלה מכריזים על בטלותם של הצהרת בלפור, נוסח המנדט, החלטת האו"ם מ-1947 בדבר החלוקה ושל ההחלטה על הקמתה של מדינת ישראל.
אך חמור מכך: הם אינם מביאים בחשבון מה תהיה מהותה של מדינה כזו, ובפני איזו מציאות נתייצב ביום שלאחר הקמתה.
מדינת עובר
כיום יש למעשה ביהודה, שומרון ובעזה מעין עוּבָּר של מדינה, או "מדינה ערבית בדרך". וכמו שבהריון ניתן לראות באולטרה-סאונד את אבריו של העובר ולדעת בקווים כלליים מה תהיה צורת הוולד שייוולד, כך הם פני הדברים גם כשמדובר במדינות.
כשהיינו אנו "מדינה בדרך" - כלומר מדינת עוּבָּר - הקמנו מערכת בריאות, הסתדרות עובדים, ערים, קיבוצים ומושבים, תיאטרון ואופרה; טיפחנו מערכת חינוך שבה לימדו, נוסף על היצירה היהודית הדתית והחילונית, את מיטב מורשת התרבות המערבית ההומניסטית; למפלגות השונות היו עיתונים, נערכו דיונים על טוהר-הנשק ועל שוויון; דתיים וחופשיים חיו אלה לצד אלה, והחזון היה לייסד מדינה ליברלית ודמוקרטית. ואכן, כשנולדה מדינת ישראל, היא נוסדה כמדינה דמוקרטית, שעד היום, בתנאים כמעט בלתי-אפשריים, שומרת על ערכים הומניסטיים - זכויות-האדם, חרות, שלטון חוק, דמוקרטיה, וכלכלה חופשית.
אולם כיצד נראית מדינת-העוּבָּר מבית היוצר של ערפאת-אבו-מאזן-חמאס? הרי כבר מוכרים לנו די מאפיינים שלה, כדי לדעת איזו דמות תהיה לה אם נאפשר לה לקום:
(א) זו תהיה מדינה נקייה מיהודים. יודנריין. אם חלילה יטעה יהודי ויעבור את הגבול אליה, ייעשה בו מיד לינץ' נוסח רמאללה.
(ב) סכומי הכסף העצומים שמוזרמים לרשות הפלשתינית ממדינות המערב נותבו ומנותבים בעיקרם לשני ערוצים: האחד, לכיסיהם הפרטיים של המנהיגים - כלומר העוּבָּר הפלשתיני מתאפיין בשחיתות - ריקבון בעריסה; הערוץ השני, לרכישה וייצור של אמצעי השמדה ולגידול שאהידים, המכוונים להרוג את תושבי מדינת ישראל. למרות העובדה שבידי אבו-מאזן השלטון האזרחי על למעלה מ-90% מן האוכלוסייה הערבית ביו"ש, ובידי חמאס - 100% מתושבי עזה, הושקע רק מעט ביצירת תשתית כלכלית, תרבותית, חינוכית, בריאותית ופוליטית -שאמורה לשמש מדינה בעתיד. במקום זאת מרבית המשאבים אצלם מנותבים לתכלית אחת: הרס מדינת ישראל.
(ג) באזורים המצויים בשליטה אזרחית של אבו-מאזן ושל חמאס אין עיתונות חופשית, נוצרים נרדפים והאיסלאם הקיצוני הוא הדת היחידה השלטת. זכויות אדם, וזכויות הנשים בפרט, נרמסות. את המתנגדים לשלטון, את המשתייכים לקבוצות מתחרות או את מי ש"נחשד בשיתוף פעולה עם מדינת ישראל" - פשוט מחסלים.
(ד) מדינת-עוּבָּר זו עורכת - בבתי הספר, במסגדים ובאמצעי התקשורת - שטיפת מוח לדור שלם. היא מחדירה בצעיריה אמונה ש"אין פתרון לבעיה הפלשתינית אלא באמצעות הג'יהאד" (סעיף 13 לאמנת חמאס), והופכת אותם לפצצות אנושיות חדורות שנאת יהודים תהומית. למרות כל אלה משתדלים אנשי מפלגות "המרכז", השמאל, האקדמיה והתקשורת שלנו לשכנע אותנו שאם רק תהיה לרוצחים שכאלה מדינה - יכרתו עימנו ברית-שלום.
(ה) לאוכלוסייה שבשליטת חמאס והרש"פ נערכת שטיפת-מוח לאנטישמיות מן הסוג הגרוע ביותר. ע"פ סעיף 7 לאמנת חמאס, דינו של היהודי בכל מקום בעולם הוא רק אחד: מוות, היהודים אשמים בכל המלחמות בעולם, ובכלל זה בארגון מלחמת העולם הראשונה והשנייה(!). גם הקמת האו"ם, מסתבר, היא עניין יהודי, כדי שבאמצעותו יוכלו היהודים לשלוט על העולם.
תומכי המדינה-הפלשתינית-שבדרך גם מתעלמים ממסע הדה-לגיטימציה שמובילים הפלשתינים בעולם, הקוראת לחרם על ישראל ולחיסולה כמדינת היהודים.
למדינה הפלשתינית שתיוולד תהיה שליטה על גבולותיה, ושום גוף לא יוכל למנוע אותה מכך לאורך זמן. היא תכניס לשטחי ארץ ישראל שיהיו בשליטתה מיליוני ערבים, ועמם רבבות לוחמי ג'יהאד. יתר על כן: לפי סעיף 28 לאמנת חמאס, המדינות הערביות יידרשו לפתוח את גבולותיהן ולהקל על תנועתם של לוחמי הג'יהאד.
רעיונות שווא
"פירוז" מדינה ריבונית הוא רעיון שווא. כשתיוולד מדינת החמאס, יהיה לה צבא עצום ומחומש היטב, וחימוש חיזבאללה הוא דוגמית בלבד. ואם עכשיו קשה לנו לרסן את המיליציות שלהם ואת כמות הנשק שהן מבריחות - לא דרוש דמיון מפותח להבין אלו מאמצים יידרשו מאיתנו כדי להדוף את הפלישה החמאסית לתוך בתינו.
גם הרעיון כי נוכל להיכנס כרצוננו לשטח מדינת-חמאס כדי לעצור את התקפותיה עלינו הוא איוולת. כניסת צה"ל תהיה אקט של פתיחה במלחמה נגד מדינה שכנה, על כל המשמעויות הבינלאומיות הנובעות מכך. הלחימה בה תהיה הרבה יותר מסובכת, מורכבת ומסוכנת ממה שהיא כיום.
המטרה העיקרית
הבחירות ברש"פ מעידות שחמאס אינו תופעה שולית, ושתעמולתו אינה "לצרכי פנים בלבד". גם הרטוריקה ה"מרגיעה", שכאילו תמיכה בחמאס היא בעיקרה בגדר מחאה נגד השחיתות של אנשי אבו-מאזן, הוכחה כעורבא פרח, ומזכירה את האמירות שנשמעו ב-1933 בגרמניה ובעולם, שלפיהן הבחירה בהיטלר נבעה בעיקר מן המצב הכלכלי ולא מאהדת העם הגרמני ל"מיין קאמפף". המתרחש ברצועת עזה תחת שלטון חמאס הפריך הנחה נוספת של השמאל, שהצורך בניהול ענייני מדינה יביא את הפלשתינים לזנוח את כוונתם לחסל את ישראל ולוותר על זכות השיבה. טענה כזו בדיוק נטענה גם כלפי היטלר, והתוצאה הייתה כיבוש אירופה במלחמה איומה והשמדתם של שישה מיליון יהודים. טענה דומה טענו אדריכלי אוסלו לגבי ערפאת, וראינו כמה השקיע הוא ב"ניהול הרשות" לעומת ניהול מלחמת-טרור נגדנו. היום, אחרי ירי הטילים והפגזים הבלתי פוסק על ישובי דרום הארץ, ואחרי המבצעים שניהל צה"ל לדיכויו, ברור שכל התחזיות וההערכות של התומכים אצלנו במדינה ערבית עצמאית בעזה וביו"ש - התבדו, והיו משוללות יסוד.
מטרתם העיקרית של חמאס ושל הרשות הפלשתינית היא אחת: החרבתה של מדינת ישראל, הריגת היהודים שבה, ובעזרת הרצף הטריטוריאלי המוסלמי שייווצר מאירן ועד לים התיכון - הפיכתה לראש-גשר של מתקפת האומה הערבית והאיסלאם על העולם המערבי.
אין צורך להיות נביא כדי לדעת איזו מפלצת תיוולד מן "המדינה העוּבָּרית" הפלשתינית ביו"ש. לא נוכל לחיות עימה בשום צורה של שלום. ואם מדינה זו תשיג את מטרתה - חיסולנו - לא נחיה בשום צורה שהיא.
