אפשר שפעולת הקואליציה הערבית בתימן נמצאת רק בראשיתה, אולם כבר כעת ניתן להסיק מסקנות ראשונות ולהעריך את משמעויותיהן. ראשית, מזה שנים התקשו מדינות ערב להתאחד לפעולה ממשית, ובעיקר למהלך צבאי, להגנה על אינטרסים שלהן. אולם כיום, מאמציה של אירן לחדור לזירות שונות ברחבי האזור ולהרחיב את השפעתה בהן, הם האיום החמור ביותר - לפחות על חלק ממדינות ערב. לפיכך, כבר כעת ניתן לדבר על הישג לקולקטיב הערבי לאור יכולתו להתלכד במהירות וביעילות חסרות תקדים להסרת האיום הגלום, בראייתו, בהגברת ההשפעה האזורית האירנית. אם המהלך הצבאי נגד החות'ים ותומכיהם בתימן יוכתר בהצלחה, ייתכן שהוא יהווה פתח לפעולות צבאיות משותפות גם בעתיד. שנית, הקולקטיב הערבי גילה נכונות לצאת לפעולה צבאית משמעותית גם ללא הובלה אמריקנית, כפי שקרה בעבר גם כשהיה מדובר בהגנה על אינטרסים ערביים. כיום, בלית ברירה, יצאו ממשלות ערביות בראש המחנה כשנוצר בראייתן איום ממשי וחמור על ביטחון מדינותיהן. עם זאת יודגש, כי עדיין מדובר במאבק עם ארגון לא-מדינתי שכוחו אינו כשל מדינה, ובזירה קרובה ומוכרת לסעודים (החות'ים אומנם נהנים מסיוע אירני לא-מבוטל, אך הם רחוקים מרחק רב מהיכולות אליהן הגיע, למשל, חיזבאללה). שלישית, ארצות-הברית עברה גם הפעם למושב האחורי. זאת, בשל רצונה לבודד את המשא-ומתן המתנהל עם אירן בנושא הגרעין מקשיים נוספים ולהביאו לסיומו בקרוב. לפיכך הודיע הממשל שלא יעלה את סוגיית האירועים בתימן ואת מעורבותה של אירן בהם בפני האירנים במהלך שיחות הגרעין. אמנם, ניתן להבחין במעורבותו של ממשל אובמה מאחורי הקלעים של המבצע, בעיקר בשל שאיפתו לצמצם את המעורבות הצבאית האמריקנית במזרח התיכון. אולם התבטאויותיו של הממשל בנוגע להתרחשויות בתימן היו רפות באופן יחסי ומעורבותו הצבאית הייתה "בחתימה נמוכה": מתן סיוע מודיעיני ולוגיסטי (חילוץ והצלה) לכוחות הערביים. מהצד השני, מאחר שהממשל הבהיר שאינו רוצה לקשור בין פרשת תימן לשיחות הגרעין, מותר להניח, כי שיחות אלה לא יושפעו משמעותית מהמתח האזורי, שנוצר עקב ההתפתחויות בתימן ומתשומת הלב המחודשת להתערבות האירנית במדינות ערביות. אף על-פי כן, הממשל נמצא במצב לא נוח, כשעליו להסביר את מאמציו להתקדם במהירות לעבר הסכם בנושא הגרעין, כאשר שוב נחשפה המעורבות האירנית העמוקה במדינות אחרות וכאשר חלק חשוב מהעולם הערבי מתייצב נגד אירן. בנוסף, המבצע המחיש את כוחן הכלכלי והפוליטי של מדינות המפרץ במרחב הערבי. הן עדיין זקוקות לסיוע הצבאי ולגיבוי הפוליטי של מדינות ערביות נוספות, ובראשן מצרים, לשם קבלת לגיטימציה ותמיכה צבאית לפעולותיהן, אולם משקלן במזרח התיכון שלאחר הטלטלה הערבית עלה. הצבא המצרי הוא עדיין החזק בצבאות ערב, אך בעקבות הזעזוע שעבר בשנים האחרונות על מצרים נזקק משטר א-סיסי לסיוע הכספי המאסיבי שמועבר אליו ממדינות המפרץ - מה גם שגם לו יש אינטרס חיוני להשאיר את מעבר באב אל-מנדב, שהוא נתיב המים האסטרטגי המוביל לתעלת סואץ, פתוח ונקי מהשפעה אירנית. לפעלתנות וללכידות הערבית יש להוסיף התפתחות נוספת, הקשורה לאקטיביות של הממלכה הסעודית עצמה. אמנם, כבר מתחילת הטלטלה שסחפה את העולם הערבי בשנים האחרונות ניתן היה לזהות חיוניות במדיניות החוץ הסעודית, לאחר שזו התאפיינה לאורך שנים בפאסיביות יחסית. חיוניות זו באה לידי ביטוי, בין השאר, בכניסת כוח סעודי לבחריין ב-2011. יתרה מכך, בריאד יושב כעת מלך חדש, נמרץ יותר מקודמו, המנסה בדרכים שונות לאחד את המרחב הערבי ולסחוף אחריו מדינות מוסלמיות מובילות במטרה לבלום את התפשטות השפעתה של אירן במרחב. המלך קוצר הישגים לא מבוטלים, ולראיה - הוא הצליח להביא גם צדדים ניצים במחנה הסוני, טורקיה ומצרים, לתמוך במהלכיו בתימן. חשיבות המיקום של תימן מבחינה מדינית וכלכלית תימן אינה מדינה ערבית חשובה במיוחד, אולם חשיבותה היא במיקומה - קרבתה לערב הסעודית, שעמה יש לה גבול שאורכו 1,800 ק"מ, ולמיצרי באב אל-מנדב (השער הדרומי לתעלת סואץ וגם לישראל). תימן, היא גם אחת מכמה זירות, שבהן ניטש מאבק על צביונו של המזרח התיכון בין אירן וגרורותיה לבין הגוש הסוני-מלוכני. בראיית הסעודים, אם אירן תבסס את השפעתה בתימן, הם יהיו מוקפים משני צידיהם על-ידי אירן, העלולה להתסיס ביתר קלות את השיעים הזיידים בערב הסעודית גופא. יתרה מכך, תימן היא זירה גלובלית למלחמה בטרור הסוני הרדיקאלי, לאחר שאל-קאעידה הקים בה את בסיסו העיקרי בחצי-האי ערב. אלה גם הסיבות לכך, שמזה שנים אירן משקיעה מאמצים ביצירת מאחז השפעה בתימן, כאשר בסיסו הוא הקשר השיעי למורדים החות'ים. לאחר שאירן הקימה שני מוקדי השפעה לעבר הים התיכון - בלבנון, באמצעות חיזבאללה, וברצועת עזה, באמצעות חמאס - חשוב לה ליצור מוקד דומה בתימן לעבר ים סוף. מוקד זה אמור לשמש אותה ליצירת לחץ כלפי ערב הסעודית, לא רק מכיוון צפון-מזרח, אלא גם מכיוון דרום-מערב. למעשה, דגם המעורבות האירנית בתימן דומה לזה שהיא בנתה בעירק: סיוע בכסף, בנשק ובאימונים צבאיים למיליציות חמושות מקומיות, במגמה להפוך אותן לגורם כוח מרכזי במדינה, שיהיה תלוי בה. לפיכך, ברור שהמהלך הצבאי בהובלת ערב הסעודית ובהשתתפות מדינות ערביות נוספות אינו רצוי לאירן, משום שהוא מכוון במידה רבה נגד מעורבותה בתימן ועלול להוביל אחריו מהלכים קולקטיביים נוספים, לא רק צבאיים, במוקדי השפעה אירנית במרחב הערבי. לבסוף, בצאתה למערכה לקחה על עצמה ערב הסעודית מידה של הימור, שכן היא אינה יכולה כעת להרשות לעצמה לצאת כשידה על התחתונה במאבק על סף דלתה. פעילותה הצבאית עלולה להזמין תגובה אירנית כואבת - על-ידי החות'ים עצמם או על-ידי אחרים. אירן לא היססה בשנים האחרונות לנסות ולפגוע בנכסים סעודיים בממלכה עצמה או מחוצה לה. (זכורים בהקשר זה ניסיון החיסול של השגריר הסעודי בארצות הברית ב-2011, וכן מתקפת הסייבר האירנית ששיתקה את מערך המחשוב של ערמק"ו, ב-2012.) בפעולתה זו, מבקשת ערב הסעודית לקטוע את החתרנות האירנית בגבולה הדרומי וכן להרתיע פעילות אירנית נוספת. לא ניתן לנצח את החות'ים מהאוויר. גם אין זו המטרה. מטרתה המרכזית של ערב הסעודית היא להחזיר את החות'ים לשולחן המשא והמתן על עתיד תימן באמצעות מנוף הלחץ הצבאי. מטרה משנית של ערב הסעודית, היא למנוע שימוש באמל"ח מתקדם - מטוסי קרב וטילי קרקע-קרקע - על-ידי החות'ים נגדה, וכן למנוע את נפילת עיר הנמל האסטרטגית, עדן, לידיהם, שכן בכך ישלימו למעשה את נפילתה של תימן כולה. ייתכן שהחות'ים, במסע הכיבושים המהיר שלהם, הקימו עליהם כוחות חזקים מהם, שיביאו לפגיעה בכוחותיהם ולהסגתם לאחור. ייתכן שאלמלא היו "חמדניים" כל כך, היה עולה בידיהם "לעכל" את תימן בקלות רבה יותר. סיכוייה של ערב הסעודית להסיג לאחור את החות'ים גבוהים יותר מאשר יכולותיה לפעול מול שלוחיה של אירן בזירות אחרות, ולו בשל היכרותה האינטימית עם אלמנטים שונים בחברה ובפוליטיקה התימנית וקרבתה הגאוגרפית של תימן אליה. אולם, על הסעודים לנצל במהירות וביעילות את התנופה הצבאית והמדינית שהם השיגו כדי לנסות ולהגיע להסדר פוליטי - גם תוך מתן השפעה גדולה יותר לחות'ים לעומת העבר. אם לא ישכילו לעשות זאת, הם עלולים למצוא עצמם שקועים בבוץ התימני. המבחן התימני של ערב הסעודית מסתכם לכן בכך: השגת הישג צבאי שיוביל להסדר פוליטי, שעמו הממלכה תוכל לחיות. גם הסדר, שלפיו החות'ים יצאו עם חצי תאוותם בידם בלבד, יהיה מכה לאירן ואולי אף יעניק רוח גבית גם לכוחות הנאבקים מולה בזירות אחרות. לבסוף, במהלך הקולקטיבי בהובלת ערב הסעודית גלום פן חיובי ניכר לישראל. המהלך ממקד את תשומת הלב במעורבות האירנית במדינות אחרות במזרח התיכון ובהשפעתה הגוברת במרחב, והוא מלמד כי האיום הנובע מאירן אינו קשור רק במאמציה להשיג נשק גרעיני, אלא גם בחתירתה הבוטה להפוך למעצמה האזורית המובילה באזור. אין זה מן הנמנע, שהמהלך יסייע ליצירת אינטרסים משותפים בין ישראל למדינות חברות בקואליציה הסעודית.