נשיאת בית המשפט העליון, כב' השופטת
מרים נאור, הגיבה בחריפות מה קודם תחילתם של חגי תשרי וערב ראש-השנה, על כוונתו של השר לביטחון פנים,
גלעד ארדן, לקדם יוזמה למניעת קידומם של שופטים שיקלו בעונשם של מורשעים בזריקת אבנים. בהודעה שיצאה מלשכתה של נשיאת בית המשפט העליון, נכתבו דברים, כדלהלן:
"הדברים המיוחסים לשר ארדן מתאימים למדינות שלא היינו רוצים להידמות אליהן, ולא למדינתנו כמדינה יהודית ודמוקרטית".
אם לא די בביקורת חריפה זו, שמחתה נשיאת בית המשפט העליון על דבריו אלה של השר לביטחון פנים, הרי בהמשך ההודעה נכתבו דברים ברורים וחריפים יותר, שכוונו נגד יוזמתו זו של גלעד ארדן, למנוע קידומם של שופטים, בגין מתן פסקי-דין, שאינם נושאים חן וחסד מלפניו, תוך קביעה שדרך ההתנהלות של השר לביטחון פנים:
"נוגד את עקרון העצמאות האישית של השופט, שהוא מרכיב מרכזי בכל משטר דמוקרטי, ואת העקרון הקבוע בחוק יסוד: השפיטה, לפיו אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה זולת מרותו של הדין. אם גזר דין זה או אחר נראה לרשות המבצעת קל מדי, הדרך הראויה היא לערער עליו".
בנוסף יצאה נשיאת בית המשפט העליון - בהודעתה זו הפומבית - נגד:
"הניסיון להשמיע לשופטים אזהרה כי אם לא יפסקו כפי שסבורה הרשות המבצעת שראוי לפסוק - לא יקודמו".
תוך שבהודעתה הפומבית הזו של נשיאת בית המשפט העליון, ראתה היא מקום לחדד ולהדגיש, כי:
"שופטי ישראל ימשיכו לעשות מלאכתם נאמנה, ולא יגורו מפני איש".
בהקשר ובהדבק דברים, הרי מן הראוי לציין ולהדגיש, כי לפני קרוב לחודשיים ימים, תבטא ח"כ
רוברט אילטוב, יו"ר סיעת
ישראל ביתנו -
זמן קצר לאחר שנבחן לכהן, כנציגה של כנסת ישראל, כאחד משני חברי הכנסת, בוועדה למינוי שופטים, בראיון שנתן הוא, לתחנת הרדיו: "
גלי צה"ל, בזו הלשון:
"מבחינתי שופט שלא רוצה לשיר את התקווה לא יכול לשפוט במדינת ישראל, מדינת הלאום היהודי. אני לא אמנה מישהו שמתנגד ברמה העקרונית הבסיסית למדינת ישראל כמדינה יהודית. אני לא צריך לתת לזה יד".(ההדגשות וההדגשות, בקו אחד, שלי - ח"ש)
בהמשך לראיון, בתוכנית הרדיו, נאמרו בידי ח"כ רוברט אילטוב - דברים נוספים, במקום אחר, כהאי לישנא:
"...ובמיוחד כשהדברים שאמרתי (בראיון הנ"ל לגלי צה"ל, מיד בסמוך לאחר הבחירות לוועדה - ח"ש) הם דברים צודקים המתייחסים לכך שמצופה משופט במדינת ישראל להזדהות עם ההמנון של המדינה שמכח סמכותה ועל-פי חוקיה הוא שופט..." ההדגשות וההדגשות, בקו אחד, שלי- ח"ש)
על אמירות בוטות, גזעניות
ולטעמי אני, אף אמירות מאיימות ביותר על מי המועמדים והמועמדות לתפקידי שפיטה בעתיד - בחרה המערכת השיפוטית, לעבור לסדר היום. לא פורסמה כל הודעת גינוי, בעניין זה לא מטעם נשיאת בית המשפט העליון ולא מטעם מנהל בתי-המשפט. בעקבות שקט תקשורתי זה ומטעמים אחרים ונוספים, עתרנו, איש יחסי הציבור, בן-ציון ציטרין ואני עצמי, לבג"ץ.
בעתירתנו ביקשנו לפסול כהונת ח"כ רוברט אילטוב, כחבר בוועדה למינוי שופטים, בשל אפשרות ממשית למשוא פנים וגם/או עקב קיומה של דעה קדומה; ביקשנו מבג"ץ לקבוע שהחלטת יו"ר הכנסת, ח"כ יולי אדלשטיין, שלא לקיים הצבעה בכנסת לבחירת מחליף לח"כ רוברט אילטוב כנציג הכנסת בוועדה למינוי שופטים, הינה החלטה שניתנה בחוסר סבירות קיצוני, היורד לשורשו של עניין, מהווה חריגה קיצונית, על פניה, ממתחם הסבירות ומנימוקים נוספים ונתבקש אף צו ביניים, בדרך של צו מניעה זמני, המורה על השהיית דיוני הוועדה למינוי שופטים, שהייתה אמורה לבחור - בסמיכות זמנים - מועמדים ומועמדות לבתי-משפט מחוזיים ובתי-משפט שלום וגם/או בדרך של צו מניעה זמני, המורה על השעיית חברותו של ח"כ רוברט אילטוב בוועדה למינוי שופטים, עד למתן הכרעה סופית, בעתירתנו זו.
בג"ץ נמנע מלהוציא צו ביניים, כבקשתנו. ישיבת הוועדה למינוי שופטים התקיימה - בהשתתפות ח"כ רוברט אילטוב - כחבר הוועדה ובעל
זכות הצבעה בה, כיתר חברי ועדה זו ובכללם שלושת שופטי בית המשפט העליון והם נשיאת בית המשפט העליון, כב' השופטת, מרים נאור.
למרות שבין המועמדים לכהן כשופטי בתי-המשפט המחוזי, נכללו גם מועמדים מהמגזר הערבי, לא נבחר - בישיבת וועדה זו - שום מועמד מהמגזר הערבי לכהונת שופט בית משפט מחוזי.
בשבוע החולף ניתנה תגובתם המשותפת של יו"ר הכנסת וח"כ רוברט אילטוב לעתירתנו, בה נתבקשה דחיית העתירה, על הסף ולחלופין, דחייתה מנימוקים, שפורטו בתגובה זו. נצטט למען ההגינות,
מלוא הנטען והמפורט במכתבו זה של ח"כ רוברט אילטוב שנשלח לעו"ד
איל ינון, בקשר לדברים שאמר הוא, המהווים בסיס לעתירתנו, שצורף לעתירה, בו כותב הוא דברים, בזו הלשון:
"א. משמעות הדברים המיוחסים לי בעתירה אינם כפשוטם. אמרתי, כשם שחשבתי,ואני חושב גם היום, כי תנאי מקדמי לכהונתו של אדם בתפקיד רם המעלה של שופט במדינת ישראל,
הוא המחויבות שלו לערכי יסוד של השיטה המשפטית והחוקית של המדינה. בעניין הדברים המובאים בעתירה, הדגש מבחינתי היה על חובת האמונים של המועמדים לשפיטה להיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית".
בהמשך מכתבו של ח"כ רוברט אילטוב - שצורף לתגובה המשותפת של יו"ר הכנסת ושלו, לעתירתנו דנא - כותב הוא, עוד, כי:
ב. אני לא שופט בתחרות זמר. לא השירה היא החשובה בעיניי.
מי שמפרש את דבריי כפשוטם חוטא לאינטליגנציה וליושרה. ברור לכל השומע ולכל הקורא, כי הכוונה הינה לדברים המהותיים והעמוקים בנמצאים בסלע היסוד של המדינה:
היות המדינה מדינה יהודית ודמוקרטית, דמוקרטית ויהודית, על כל המתחים הפנימיים בין שני חלקיו של מושג זה.
ג. על-מנת לשבר את האוזן אבהיר, שבאותה מידה לא הייתי דן במועמדותו של שופט שמצדיק אנרכיה או כזה ששולל את שלטון החוק (אם כי למועמד כזה מניה וביה הייתה התבונה לא להציג מועמדות מלכתחילה).
ד. ההמנון הוא ביטוי של ערכים אלה, לא ערך בפני עצמו. נראה לי שהדברים ברורים מאליהם עד שאיני מוצא טעם להשחית מילים בביאורם. אמת, ההמנון כולל מוטיבים יהודיים, אבל כך גם מגילת העצמאות, דגל
המדינה, טקס הדלקת המשואות ביום העצמאות, טקס האזכרה המרכזי ביום הזיכרון. ועוד ועוד. מה לך דוגמה טובה יותר מסמל המדינה המתנוסס מעל לראשו של כל שופט במדינת ישראל ואשר מבוסס באופן חופשי על נבואתו של הנביא זכריה?
האם נאמר שגם את הסמל הזה צריך להוריד מטעמים של שוויון וחופש דת?
ה. חשוב להדגיש:
אין שום קשר בין זהותו האתנית או הדתית של המועמד לבין ערכי היסוד של השיטה המשפטית שבה הוא אמור לכהן. אם הוא אינו מכבד את ערכי היסוד של השיטה, הוא פסול בעיניי לכהן בה כשופט, בין שהוא יהודי, מוסלמי, או נוצרי.
מי שמקבל על עצמו את ערכי היסוד של השיטה שלנו ראוי, אפריורית, לבחינה עניינית של כישוריו כשופט, בין שהוא יהודי מוסלמי או נוצרי.
ו.
ייחוס מגמות גזעניות לדברים הללו מבוסס על תפיסה שהיא עצמה גזענית, ולפיה, לכאורה, מי שהוא מוסלמי או נוצרי אינו יכול להיות מחויב לערכי היסוד של המדינה. אני דוחה בשאט נפש גישה זו, כפי שצריך לעשות כל אדם נאור ומפוכח במדינה.
ז. סוף דבר, מבחינתי, בפרשיה זו: בחברותי בוועדה למינוי שופטים אני רואה עצמי מחויב לסדר היום שבו אני מאמין ושלאורו נבחרתי לכנסת (מטעם הכנסת - לוועדה למינוי שופטים):
כל אזרחי המדינה שווים. שווים בזכויות וגם בחובות ואין לך חובה בסיסית יותר מאשר כיבוד ערכי היסוד שעליהם הושתתה מדינת ישראל". (ההגדלות, הדגשות וההדגשות, בקו אחד ובשני קווים, שלי- ח"ש)
לדעתנו אנו, הרי בכל הכבוד הראוי למילים המכובסות, בהם משתמש ח"כ רוברט אילטוב - עתה, בדיעבד ולאחר מעשה - אין הוא חוזר בו מאמירותיו, המהוות לדעת כותב שורות אלו ולשותפו לעתירה לבג"ץ, איש יחסי הציבור, בן ציון ציטרין,
אמירות ודעות גזענות של ממש, גם אם מנסה עתה ולאחר זמן ח"כ רוברט אילטוב, לרכך אותן ב"פרשנות יצירתית" משלו. האמירות שנאמרו על-ידו, בראיון בתחנת הרדיו "גלי צה"ל ולאחר מכן, היו ונשארו אמירות גזעניות, ככל שינסה לרככן ו"לפרשן" כל עוד לא יחזור הוא מהן, בגלוי ובמפגיע. כך נביא ונציג גם עניינו בפני בג"ץ.
במאמר מוסגר נשאל ונתמהה, בכל הכבוד הראוי מדוע "הקפיצו" דבריו של השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, את נשיאת בית המשפט העליון, כב' השופטת, מרים נאור, עד שראתה לפרסם - בעניין זה - הודעה פומבית מטעמה ועל דבריו הגזעניים של ח"כ רוברט אילטוב -
מהם לא חזר הוא בו, עד עצם מועד כתיבת דברים אלה, למעט ניסיון כושל, בכל הכבוד הראוי "לפרשם" כמוצע במכתבו ליועץ המשפטי של הכנסת - עוברת היא, באדישות-מה, לסדר היום ואפילו מוכנה לשבת עמו כחברה באותה וועדה למינוי שופטים, בה ישבו, שניהם, לפני מספר שבועות, עת בחרו הם - בצוותא חדא, אם כי אישה ואיש, לפני מצפונה ומצפונו הוא, שופטים ושופטות לבתי-המשפט המחוזיים ולבתי-משפט השלום.
