חשבתי על נשיא, המדינה ראובן ריבלין כל השנים, לץ חביב, אוהד כדורגל, אוהב לדבר, והרי כידוע גם אויל מחריש חכם יחשב. והוא מעולם לא החריש. אבל נטייתו לעממיות חיבבה אותו על הסובבים אותו. כאשר נבחר לנשיאות עלה בדעתי שאת דבריו יבחר כעת ביתר קפידה. אבל כנראה חש הוא שכורח המציאות מחייבת אותו להשמיע את דבריו, חובתו הנשיאותית מאלצת אותו להתערב ולהביע את דעתו בכל דבר ועניין. נשיא הרי כמוהו כמלך, ושמואל הנביא כבר אמר את דברו על משפט המלך. אז רובי היקר אינו לוקח את בנינו שירוצו לפני מכוניתו, את בנותינו לרוקחות, לטבחות ולאופות, את העם לקצור את קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו, אבל הוא מלמד אותנו מה נכון ומה לא, הוא המוכיח בשער!. הוא הרופא המדייק באבחנותיו, עובדה שלאחר בדיקה קפדנית הכריז: "החברה הישראלית חולה, היא צריכה טיפול", וכל כך למה? סיבות רבות. למשל הפיגוע הקשה בכפר דומא, ריבלין חוץ מהיותו נשיא הוא גם הבלש שרלוק, הוא כבר יודע מי ביצע את המעשה. "בני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש". דיאגנוסטיקה מבית הנשיא, אבל ללא הוראות טיפול, חבל שלא נתן איזה רצפט - זריקות, כדורים, קנביס, פסיכו? כימו? לפחות היה רושם את שם המחלה?...ועוד אמר ש"החברה הישראלית והמדינה מחויבות לחשבון נפש". לפי אבן שושן ההגדרה של חשבון נפש היא "סיכום שאדם עושה למעשיו, ביקורת עצמית". כלומר כבוד הנשיא מבקש שכל אחד מאיתנו ישב בביתו או במשרדו או על ספסל בגן ויפשפש במעשיו. האם היה אותו ערב בדומא בין מציתי האש או מושיטי הגפרור או שופכי הבנזין או כותבי המילה נקמה, בכלל זה עשוי לעזור לקב"ה במאזן המתקרב, שהרי כולנו אמורים לעבור לפניו כבני מרון, וכבר אפשר יהיה להגיש, חצי חשבון. הייתה גם החתונה של היהודייה עם הערבי, האם כבוד הנשיא דוגל בהתבוללות? האם כבוד הנשיא הוא הפאפא מהוותיקן? כי כך אמר: "מחמוד ומורל החליטו להינשא ולקיים את חרותם...אני מאחל לזוג הטרי בריאות, נחת ושמחה". מה בכלל עניינו של נשיא המדינה היהודית בנישואין אלה? הרי קרוב לוודאי שאיננו רץ מחופה לחופה כדי לברך את היהודים הנישאים, אז מה הוא מתעסק בזה? דווקא לאחל את כל האיחולים לנישואי היהודייה עם סוחר הסמים הערבי? לאחר הרצח של שירה בנקי הכריז: "אם יש מי שיכול לפורר אותנו מבפנים זה רק אנחנו". אל מי בדיוק כוונו הדברים ? איש בודד עשה מעשה, ללא שותפים, היש מי שמצדיק את הרצח? מי אלה האנחנו? יכול היה ללכת לניחום אבלים בבית משפחתה של הנערה, ולהסתפק בכך. נוצר פיו שומר נפשו, פושק שפתיו מחתה לו. זה הפך אצלו להרגל, תמיד ללכת צעד אחד יותר מדי. כאשר נהרגו שמונה הנשים בתאונת דרכים מארגון המוראביטאת, הנשים המקבלות כסף כדי להיות מדי יום על הר-הבית ולהתנפל בצעקות, קללות, וגידופים, וזריקת אבנים וחפצים על יהודים העולים להר. הנשיא ידע מי הן ולמרות זאת הביע את צערו ה"כבד" על מותן. "זוהי עת אחדות והתכנסות זמן שעל הקהילה לאמץ את היתומים ולסייע להם להמשיך הלאה, אני משתתף בצער כל המשפחות, הדעת אינה תופסת טרגדיה שכזו, איך, איך, איבדנו ברגע אחד אימהות וסבתות רבות אהובות כל כך". יש אצלנו סוחרי נשים, מכי ילדים, אפילו פה ושם רוצחים ערבים, מדוע איננו מטיף להם שיעבדו על המידות? הרי הוא מסייע בדיוק לאויבים מכל הצדדים שטוענים שהחברה הישראלית רעה ועושקת וכובשת. דברי נשיא מדינת ישראל מתורגמים מיד לשפות שונות, ומגיעים לכל שונא ואוהב ישראל. כאשר הוא טוען שהמדינה אינה נלחמת בטרור היהודי ושבני עמו בחרו בדרך של טרור, ושהחברה היהודית חולה, מן הסתם אומרים הגויים זה לזה - צדיקים אנו מלאכתנו להשמיץ היהודים נעשית בידי אחרים, ועוד הנשיא של מדינת היהודים. האינו רואה ואינו שומע על רציחות של ערבים? על יידויי הסלעים בכל רחבי יהודה, שומרון, ירושלים, על זריקת בקבוקי תבערה. הרי ביום אחד מתקבלות מעל מאה הודעות של התפרעויות ערבים, שכל מטרתם לרצוח עוד יהודי. אז מה עובר עליו בדיוק? אז ככה. אולי גילה את ה"כף" בלהיות נערץ על-ידי קוראי העיתון לאנשים חושבים גילה שלאחר ביטול ההופעה של עמיר בניון, זה משהו שגם גדעון לוי, וגם יונית לוי, סימנו כבר ליד שמו את המילה - אנ"ש. הוא גילה שללכת לכפר קאסם ולהתנצל על ה"טבח", מביא המון חברים כמו לשוט נניח אל בית הנשיא במייפלאואר. נשיאים ורוח וגשם אין. העננים והרוח בישרו גשם, אך הגשם איננו יורד. חשבנו על נשיא שיכבד את המשרה הרמה, והיא תכבד אותו.