בתוך כל פרשת
ינון מגל, שהתפטר מהכנסת בעקבות האשמות חמורות על הטרדות מיניות והתנהגות לא נאותה, משפטים נוסח "ח"כ ממפלגת
הבית היהודי לא אמור להתנהג כך" הצליחו לקומם אותי במיוחד. גם מגל עצמו כתב "ישנם דברים שנאמרו בין ידידים לפני שהייתי חבר כנסת, ולא הייתי חוזר עליהם היום". אמירות כאלה קיפלו בתוכן הנחה מובלעת שמעשים דומים מצד אדם שאינו ח"כ, ואולי גם שייך למפלגה חילונית, היו יכולים להתקבל באופן טבעי ונסלח יותר, מקומם פחות. האם יש טענה הזויה יותר מזו? האם מה שמותר לעורך אתר וואלה, אסור לח"כ? לכו תספרו את זה למוטרדות.
בואו נודה על האמת: רוב רובם של מקומות העבודה שאינם דתיים, מתנהלים בצורה בעייתית (אם להתנסח בעדינות) מצד הקשר בין הגברים לנשים. במהלך חיי עבדתי בכמה וכמה מקומות כאלה - לא רק בתחום התקשורת - ורוב רובם של המקומות לקו באותה בעיה. ראיתי לא פעם מול עיניי הנדהמות הטרדות מפורשות, פלירטוטים חסרי בושה, חוסר היכרות עם הביטוי 'שמירת נגיעה', וכן הלאה. באופן טבעי, כשהאווירה כזו והלבוש של חלק מהעובדים לא צנוע במיוחד (בפרט אם תוסיפו את האווירה הכללית ברחוב, בטלוויזיה, באינטרנט וכו'), כשמחמאות על לבוש ומראה בין המינים הן חלק מקודים חברתיים מקובלים - מה הפלא שהטרדה כזו הפכה להיות משהו אפור, מקובל, שכיח, אפילו טריוויאלי? הרי היא נמצאת כמה סנטימטרים מכל שאר המאפיינים שהזכרנו.
אז הסערה שהתחוללה מעל ראשו של מגל, שהוא כמובן לא צדיק תמים (אלא רחוק מאוד מזה), ואכן טוב עשה שהתפטר. אבל השאלה היא האם תופסים כאן רק את הש"ג, שפרסומו הרב עמד לו לרועץ בנושא זה, או שמא מישהו חושב ברצינות שמקומות עבודה אמורים להתנהל בצורה, ובכן, קצת יותר, איך להגדיר - יהודית. הלכתית, אם תרצו. עם לבוש הולם, שמירת נגיעה בין עובדים, וסגנון דיבור הגון ומכובד, חף מכל רמיזות לא הולמות.
ולפני שתגידו "פעם היה לי בוס דתי שהטריד אותי", או "אני צנועה לחלוטין ולמרות זאת הוטרדתי", התשובה פשוטה. קודם כל, יש לא מעט חולי נפש שיש להיזהר מהם בכל מקרה. אין ביטוח מפני חיות טרף שמקומן מאחורי סורג ובריח. שנית, גם אם יש למטריד כיפה, זה לא אומר שהוא דתי באמת. דתי הוא מי שמתנהג כדתי ושומר על ההלכה - לא מי שרק מתלבש כדתי.
מעניין אותי האם כל הנשים והגברים שמוחים (בצדק כמובן) כנגד תופעת ההטרדות, יתחילו בעצמם להתנסח באופן יותר צנוע בחברת עמיתים ועמיתות לעבודה; האם כולם יתחילו להתלבש באופן צנוע שמשדר לסביבה שאליהם יש לפנות באופן הולם; האם הם ישמרו נגיעה מול עמיתים בעבודה, ובאופן כללי יתנהגו באופן מכובד יותר, שלצערי לא מאפיין כיום מקומות עבודה רבים. ועוד לא התחלנו לדבר על דיני ייחוד. אני לא מאשים כמובן את המוטרדות, אבל קחו בחשבון שיש דבר פעוט שנקרא אווירה. ויש עוד משהו: אין אפוטרופוס לעריות. כולם יכולים ליפול, משני המינים, ולכן חובה לשים גבולות קשיחים וברורים.
השאלה הפשוטה והמתבקשת:
האם אנחנו מוכנים, כחברה, לאמץ קוד התנהגות סביר וצנוע, כדי לצמצם את התופעה ולקבל הגדרות ברורות יותר למה מותר ומה אסור - הגדרות שימנעו הרבה מבוכות, כאבי לב ודברים גרועים יותר?
כל עוד החברה הכללית לא תתעורר ותבין שלא מספיק רק לתפוס סלבס או אנשים מוכרים, אלא להחדיר את המודעות הזו בכל אפיק ולכל עובד - ממוסכניק, דרך פועל ניקיון או מרצה באוניברסיטה, ועד לראש הממשלה - הדיבורים הבוטים במקומות עבודה יימשכו, וימשכו אחריהם דברים גרועים אחרים. מגל היה צריך את התיקון שלו, אבל לצערנו, הוא אחד מתוך כמה מיליונים שאין להם גבולות ברורים. התיקון לא אמור להסתיים בו בלבד, אלא רק להתחיל ממנו. האם זה יקרה? כל עוד היהדות, ההלכה וקוויה האדומים לא נמצאים בתמונה, אני מניח שאתם מנחשים לבד את התשובה.
