ישרא-בלוף-קלוף

אתי אלון שוב בחדשות. האם ישחררו אותה, ומתי? תדיר נזרקת ברחוב השאלה ששום שוטר, פרקליט או מנהל בנק, טרם הביא לה תשובה שלמה או מענה: היכן הכסף? במונחים של ימינו מדובר בכמיליארד שקל. זה מרשרש בקולי קולות, גבירותי ורבותי, וזה רושש רבים וטובים בקלי קלות. האם ייתכן שיהודים נאמנים בבנקים, במשטרה, בפרקליטות ובתי המשפט הם מטומטמים כדי כך? זה מזכיר לי סיפור על נוסעת שתבעה חברת התעופה בסך מאתים אלף דולר בשל אובדן מזוודה אחת. החברה נאותה לשלם מאתים דולר ולשכוח את העניין. הנוסעת העדיפה בית משפט, פרסום ועיתונות אוהדת על כל פשרה. בבית המשפט הציגה הנתבעת רשימת חפצים שהיו לטענת הנוסעת במזוודה שאבדה. החברה הנתבעת הגיעה לאולם עם מזוודה דוגמת מזוודתה האבודה של הנוסעת וחלק מהחפצים שברשימה. לנוכח השופטים הנדהמים התבקשה הנוסעת למלא את המזוודה בחפצים 'שלה'. נדרשו כעשר מזוודות ויותר לאחסן אותו חלק ברשימה... מה זה אומר על כל הכסף שנעלם? או שבאמת היה כסף גדול כזה ו'אחרים' - נורמטיביים ברמה האתית המקובלת בבנק הזה – כיסחו אותו להנאתם הסודית, או שלא היה וכך הצליח הבנק להסוות ולהלבין הפסדים מצטברים מתמיד ולהזדכות באפסנאות שלנו.

רזי ברקני וחברים

רבים מקללים אותו עכשיו, ובאותה נשימה חורכת גם את גדעון לוי, בצלם, שוברי שתיקה ויהודים אחרים. לדעתי, בבוא היום רזי וחבריו יקבלו פרס ישראל ע"ש גבורת ישראל בשדה הברקנים. הם ניצני הקרב על הקיום היהודי במזרח התיכון. הם יזכו לכבוד גדול. זה יתרחש אחרי עכשיו. ואני עומד להסביר לכם - מדוע כל זה: זוכרים אולי את שנת 1948? זו הייתה שנה אכזרית במיוחד. בבית האח הגדול התקבצו שני עמים מופרעים. עם אחד שלא באמת היה קיים וחיפש זהות בכל הכוח, ועם שני שקיבל רק לפני שלושת אלפים וחמש מאות שנה תורה בסיני ועכשיו התאסף שוב בארצו המובטחת כדי להשיל את זהותו. בעולם הרחב של קהל הצופים בחוץ כולם רצו חלוקה, במיוחד הפשרנים היהודים מטבעם. היהודים תמיד ידעו היכן רוב העולם מבקש להשתלב ומה הוא רוצה וצריך בחיים וכיצד הפרוסה המרוחה בחמאה מחליקה מצד לצד. לי, באופן אישי, לא ברור מדוע תמיד הם מזוהים כמיעוט נבזה ומזוהם, מרוח בחמאה ונוצות פוך. אבל ב-48 למרבה הפלא דווקא הערבים התנגדו לכל שמץ הגיון בסיסי. לא שאלתם את עצמכם מדוע? איך בעצם קרה הפלא הזה והתרחש הנס הנפלא שההמונים סירבו בכל הכוח שעמד לרשותם? עכשיו תתבוננו ביהודים ענושים, אנושים ותרבותיים, נאורים ונפלאים כמו רזי וחבריו ואז התעלומה הערבית תתבאר ותהפוך לסתם תעמולה. אנשים כמו רזי וברקאי ניהלו למעשה את קווי הפעולה של ההתנגדות המריונטית הערבית והם עושים זאת באותה התלהבות גם היום. הם אלה המאמצים את אימהות השאהידים המייללות מכאב מול המצלמות אל ליבם-האנושי-האוהב-כל-אדם-באשר-הוא-אדם-בשם-אידיאל-נעלה-ונשגב-של-חיי-אדם. הם אלה המגוננים על ילדים יחפים, אבודים המשליכים אבן ערבית לעת בוקר או ערבית. הם אלה הדורשים מאתנו במפגיע להפגין פשרנות יהודית חמת לב צודקת ומוסרית כדי להיאבק ביצר הרע של השנאה העיוורת. אומנותם להכיל היא מקצועם. הם אלה הגורמים לערבים לחלום חלומות בהקיץ על קץ תל אביב ללא פתח-תקווה ליהודים. הם אלה המשקים את הערבים בסם התנגדות עז ותמריצי מיצים בכל בר בי רב עם אם הדרך. גם להם מגיע מכולנו פרס הוקרה מכובד על כך שיש לנו מדינה מתרחבת, מתפתחת ומשגשגת. חברים, יישר כוח על כך שהערבים עדין מחוץ למשוואה. נצח ישראל לא משקר.

חוב לחברה

אולמרט בדרכו לשלם את חובו לחברה. עוד רגע נתעשר כולנו כי האיש בסרבל יחזיר לנו את החוב. כמה, לדעתכם, הוא צריך להרוויח בכלא כדי שהחברה תוכל לקזז את 'חובו לחברה'? האם דרעי באמת 'שילם את חובו לחברה'? מי בממשלה מאשר שהוא אכן שילם את חובו במלואו? יש קבלות? הנה, הוא המשיך לחיות בכלא על חשבוננו וסעד על חשבוננו מדי יום עם משגיחי בריאות וסוהרי כשרות. חובו שם רק הלך וטפח וצמח. בקיצור, הוא החזיר לנו קדחת. גם אולמרט יעשה כמנהגו של דרעי, כמנהגם של רבבות אסירים אחרים ש'שילמו את חובם לחברה' כדברי העיתונאים מהצד הזה של כיפות סורגים. גם אולמרט לא ישלם ולא יחזיר את 'חובו לחברה'. הוא לא יפתח לפנינו את פנקס הצ'קים שלו וכידוע, לדבריו – לא היו המחאות ולא יהיו מעטפות. אולמרט ייצא כפי שנכנס עם אמונה חזקה בלב שהוא חף מפשע וזכאי. זה המנון נדוש של כל עבריין נמלט. גם אולמרט ייחשב עבריין נמלט כי ההרשעה עדין לא תפסה אותו, גם לא החוב, גם לא ההכרה שהוא אשם במשהו, חס וחלילה. אם כך, לשם מה בתי כלא? כדי להרחיק את הנאשם מהחברה. זה העונש. לא מדובר בהחזרת חוב אלא – בעונש פרימיטיבי, לא מזוקק ולא בטיח, שנועד לרפד את יצר הרע העיוור שלנו - את הקנאה. לריפוד הזה מתלווה רגש מתועב ונתעב של נקמה מתוקה, מפנקת ומעדנת, השם ירחם. החברה, גם שלנו, אינה יכולה לשאת בשלוות נפש נאשמים ומורשעים 'חפים מפשע' בתוכה. הוא מקיאה אותם לשולים, למזבלה, במקום לטפל בהם ובעצמה. צריך לשבור ולגרוס אותם כמה שנים בכלא כדי שישפילו מבט טחון כאבק. למען האמת, זה מנהג מבורך שנוקטים בו גויי הארצות ויהודי צריך להתנגד לבתי-כלא ולכליאה של בני אדם. להכניס יהודי לכלא בארץ של יהודים זה תהליך נמשך של חוסר אחריות אישית ולאומית. של בריחה מערכים, ביטול עצמי וקבלת עול גויים. זה ביטוי נאמן נוסף לתרבות של חקיינים חסרי שדרה מוסרית ורוחנית - אבל יהודים רבים בארצנו שואפים להיות עם ככל העמים.

העולם הזה

השבוע הקשבתי לאורי אבנרי, לוחם פלשת לשעבר, מצהיר בטלוויזיה שהתאספנו (החלוצים) בארץ ישראל כדי להמית ולהספיד את הדת היהודית. אבנרי היה מאז ומתמיד ציפור שיר, מעין כנרית במכרה זהב, מזהה תרחישי אסונות מתקרבים. הוא נשאל מדוע לדעתו הסכים בן-גוריון לפשרה עם החרדים והסכים לכך שתלמידי חכמים לא ישרתו בצבא. הייתה לו תשובה טובה. מי בכלל נתן סיכוי ליהודים הזקנים והאבודים האלה ולדת שלהם? הם היו מעטים והישוב בארץ היה בטוח שיתפוגגו במהרה מעצמם והדת תמות. הבלון היהודי הצטמק וכל האוויר כבר יצא מתוכו. הוא עצמו, אבנרי, היה בגיל 10 תושב נהלל ובית הכנסת שראה לנגד עיניו היה איזה צריף עלוב בקצה תחום המושב. רק כמה זקנים כפופים התנדנדו לעברו לעת ערב... צריך להבין. לארץ הגיעו בימים הרחוקים ההם מהפכנים משולהבים שברחו מפני הצאר הרוסי והמשטרה החשאית שלו. היה להם חוש צדק חדש וכובש לבבות. אלה שהגיעו לארץ למודי ניסיון ומשופשפים היו. כבר ליבו את גפרורם בהמון הגויי הפרולטרי לכדי מהומות דמים בערים הגדולות של מזרח אירופה ועיצבו שם פוגרומים לתפארת – לא תאמינו - באחיהם בני ישראל. הסיסמה שלהם היתה: הרגו ביהודים כדי להיפטר מממשלת הצאר הצרוריסט. היהודים היו בעיניהם חומר בעירה מסואב כמו הצאר כי הם היו, השם ירחם, חרדים ודתיים עד לשד עצמותם. כלומר, שחורים עם זקן, פאות וטלית. משהו לא מוגדר שמשתרך מתוך עבר אפל, בזוי ונתעב. לארץ הגיעו היהודים הצעירים בלי אלוהים, ללא הדת היהודית. כמה מהם אימצו אל ליבם את דת העבודה, אחרים לקחו לריאות אידיאלים נשגבים יותר. הם נעשו קומוניסטים, סוציא-ליסטים, אידיא-ליסטים. בקיצור – ליסטים. כשייפו את כוחו של בן-גוריון לחתום בשמם הסכם עם החרדים היו בטוחים שהנה שוב הוא מלסטם את בני הגזע הגווע. יודעים כמה שנים חזה להם הישוב? שאל אבנרי בראיון את המנחה, עשר, חמש עשרה שנה. הדת היהודית הולכת למות, זה מובן. הוא התכוון כמובן לבני אדם, אבל עדיף להרוג רעיון ולא אנשים. השואה כמובן האיצה את תהליך הגסיסה. אז מה יש לנו עכשיו, מר אבנרי? הכל התהפך עליך ועל בן-גוריון. הכל התהפך על התנועה הקיבוצית. אפילו מחנה העבודה שהקים את המדינה הפך למחנה ציוני בניסיונו לשבת על נערות בבל. אתה עדין רוצה שהדת היהודית תמות והערבים יבואו בהמוניהם - אבל המציאות, מה לעשות, הולכת אחורנית. העולם הולך קדימה לעבר אובמה ודאעש – אבל מדינת ישראל צועדת אחורנית לעבר ארץ-ישראל. הרב הקדוש הכהן קוק הרגיע את העולם התורני הנסער בארץ ישראל והבהיר להיסטוריה היהודית את יעודה. הוא אמר, הבחורים הצעירים האלה, אוכלי טרפות ונבלות, בועלי נידות וקטינות הם קדושי העם הנלחמים על תקומת ישראל. וכך היה. אני מצדיע לבן גוריון וחבריו החלוצים. הם הפכו את ההיסטוריה היהודית גם על עצמם.