"מי שלא ראה את שמחת ל"ג בעומר על קברו של רבי שמעון בן יוחאי במירון לא ראה שמחה מימיו, שישראל עולים לשם המוניות של חגיגה בשירים ובכל כלי שיר ובאים מכל המקומות מערי אלוקינו ומארצות אדום וישמעאל ועומדים שם לילה ויום ולומדים... ומתפללים ואומרים מזמורים"
ש"י עגנון
הילולת שמעון בר יוחאי הנערכת, מדי שנה בשנה, ל"ג בעומר, על ציון קברו של התנא, שמעון בר יוחאי,
ברגעים אלה ממש, מפנה שימת הלב הציבורית לשאלת מקורו של מנהג הילולה זו ושורשיו ההיסטוריים. ההילולה הנערכת, באופן שגרתי, מדי שנה בשנה, בל"ג בעומר, נערכת בציון קברו של רבי שמעון בר יוחאי, בסמוך למירון, כאשר כוונה הדברים הינה לאירוע שמחה ועלייה לקבר מסורתי, רב-משתתפים, המכונה - בשם העממי - '
הילולה' (או '
זיארה'). הילולה זו קרויה (בארמית) בשם: "
הילולה דרבי שמעון בר יוחאיאם כי שורשיו של מנהג ואירוע זה, קדומים יותר.
מקור חגיגת ל"ג בעומר והקשר של אירוע זה למירון, לרשב"י וטעמי מנהגי ההילולה, אינם ידועים בוודאות. על בסיס מספר מקורות היסטוריים, עלו השערות מספר לבסיסו של אירוע ומנהג זה, המתבססים - בין היתר על התפתחות מנהג ארץ-ישראלי קדום, בקשר לעלייה לקברי צדיקים בהר מירון (קדמה לה העלייה לרגל לקברי הלל ושמאי הסמוכים, שהפכה מאוחר יותר לעלייה לקבר הרשב"י); ההשפעת מסורות קבליות שהביאו עולי ספרד שבאו לצפת וחשיבות דמות הרשב"י, ששולבו במנהגים המקומיים הקשורים במירון; ההשפעה אפשרית והשלכות מנהגי הילולה מקבר שמואל הנביא (דוגמת הדלקת אש ותספורת ילדים) שהופסקה -לאחר זמן - באותה תקופה והשפעה אפשרית ממיתוס קודם, שנהג בתקופת יהושע בן נון.
על-פי ההשערה, המנהג של עלייה לקבר הרשב"י התפתח בהדרגה מתוך מנהגי עלייה לקברים אחרים סמוכים. עדויות לעלייה לקברי צדיקים במירון קיימות מסוף המאה ה-11 והחל מהמאות ה-12 וה-13 הדיווחים, חלקם דווחו בידי יהודים וחלקם דווחו בידי ערבים, הממוקדים והמוסרים מידע על-אודות עלייה לקברי הלל ושמאי, כמו-גם מתארים הם נס הופעת מים מתוך סלע.
בל תשחית
מתחילת המאה ה-13 נמסר על השתטחויות על קברי צדיקים בעונת האביב, בעיקר בפסח שני, (מועד החל ארבעה ימים קודם לל"ג בעומר), ואף לראשונה, קיים ונזכר תיאור בדבר עלייה לקברי הלל ושמאי במועד זה. מנהגי ההשתטחויות - שכללו השלכת חפצים ובגדים יקרים לאש - עוררו התנגדות בחוגים רבניים רבים, בשל עבירה על האיסור "בל תשחית" ובשל חשש לעבודת אלילים ולפולחן מתים.בסוף המאה ה-13 קיים דיווח יחיד על חגיגה של יומיים בקברי הצדיקים במירון בפסח שני, ומוזכרים קברי הרשב"י ובנו ולא הלל ושמאי. נס המים לא מוזכר, אך מוזכר מעיין. עם זאת, זהו דיווח חריג ויוצא דופן בהשוואה לדיווחים האחרים מאותה תקופה.
המקור הראשון לעלייה לקבר הרשב"י כיעד עיקרי ביום ל"ג בעומר, הינו מהמאה ה-16. בספרו של רבי חיים ויטאל, תלמיד האר"י, קיים דיווח על ישיבה של שלושה ימים של האר"י ואנשי ביתו בל"ג בעומר, וכן על גילוח שערות בנו, כמנהג שכבר היה נהוג עוד קודם לכן על-ידי מאמינים רבים. מנהגי ההילולה השונים, לרבות מועד ההילולה, נהגו בעיקר על-ידי המוסתערבים. עד המאה ה-17 עוד היו המקובלים מקיימים פולחן הרשב"י במועדים אחרים. יש הסוברים, כי עולי ספרד אימצו מנהג מקומי שנוי במחלוקת, כאשר במאבק התחרותי שהתפתח בין הפלגים השונים, הרי הייתה ידם על העליונה, במאבק.
מסורת המציינת ל"ג בעומר, כיום פטירתו של רשב"י, מופיעה - לראשונה - אצל תלמידי האר"י. לפי תפיסת החיד"א, הרי מסורת זו מקורה בשיבוש בכתבי תלמידו של האר"י, רבי חיים ויטאל: המילה יום "שמחת" רשב"י, הוחלפה, בטעות, ליום "שמת". המסורת קבעה, יום ההילולה כיום פטירתו של הרשב"י, שבו, לפי ספר הזוהר, גילה לתלמידיו סודות ה"קבלה" טרם הסתלקותו.
אין רשימה זו מתכוונת ומתיימרת להקיף נושא דמותו ומעמדו של התנא האלוקי, רבי שמעון בר יוחאי ומעמדו בעולם הקבלה והמיסטיקה היהודית והכללית. עשו זאת - וטוב, בהרבה ממני - מומחים בתחומים אלה. כל מטרתה של רשימה זו הינה - לזרקר בזרקור אור, דק שבדקים - עניין הילולת רבי שמעון בר יוחאי והקשה לל"ג בעומר. הא - ותו לא!
