"קשה מאוד לנהל דיון נקי על הדברים האלה באווירה הנוכחית, שבה שום דבר לא ענייני ולאיש אין שום יכולת לקיים חשיבה מורכבת", מתלונן ליבסקינד. "קשה מאוד להתנהל בהגינות בשיח שבו אתה מבין שחלק גדול מההתקפה על נתניהו לא קשורה לממצאים של הדוח או של בית הדין לעבודה, אלא לעובדה שרובה הגדול של העיתונות פשוט רוצה לזרוק אותו לכל הרוחות":
את
רביב דרוקר מאשים ליבסקינד בכך שרוצה לחקור את "ביביטורס" ממניעים לא כשרים, של הפלת ראש הממשלה. גם את הלחץ שמופעל מצד עיתונות השמאל על היועמ"ש
אביחי מנדלבליט לא אוהב ליבסקינד: האם הוא ייחשב כאיש הגון אך ורק אם יחליט לפתוח בחקירה נגד נתניהו? "סחיטה רגשית", מסכם ליבסקינד.
ליבסקינד קורץ ל
בן כספית, עמיתו ב
מעריב, אשר טען שיש לחקור את מי שניסו, לטענת כספית, "לתפור תיק של הטרדה מינית ל
מני נפתלי". "אני הייתי אחד מהם" מתוודה ליבסקינד, תוך שהוא מדגיש כי נהג בזהירות הנדרשת בתלונה אשר הגיעה אליו לפני כמה שנים, ושגם אם יתברר כי מני נפתלי עשה כן, זה לא משליך על אמינות/אי אמינות טענותיו ביחס ל
שרה נתניהו;
תפירת, הוא מסביר, תיק לא הייתה פה. המתלוננת, סווטלנה גורודיצקי, בכלל לא רצתה להתלונן. המשטרה ביקשה ממנה. תיק שנסגר אינו מלמד כי מלכתחילה הייתה עלילה, מסכם ליבסקינד. הוא תוהה כיצד כל ארגוני הנשים המקושרים לשמאל מאמינים לכל מתלוננת, כשמדובר בטענה על הטרדה מינית, עד שזה מגיע לניגוח של ביבי, ואז הכללים, לשיטתו, משתנים.
הוא נזכר באורלי רביבו, המתלוננת בתיק קצב. גם אצלה המשטרה סגרה את התיק, וזה לא פגע במאום באמינותה בעיני התקשורת. איפה ואיפה כבר אמרנו?
