מוקדש לזכרם של הורי מורי, קלרה ושמעון שטנגר ז"ל, ימתקו להם רגבי עפרם.
עד עצם היום הזה, למרות שחלפו מאז שנים שנים הרבה בוערת על פניי, כתזכורת עולמית, סטירת הלחי העזה שסטר לי אבי מורי, עליו השלום, כשגילה שזייפתי חתימתו, כדי למנוע הבאתי קלוני בפניו ובגלוי. מעשה שהיה כך היה. אותם ימים, ימים של תמימות ויושר שאינם עוד נהוגים, לצערי, כי רב במחוזותינו נהוג היה בבית הספר הממלכתי דתי "בילו", בו עשיתי ימי שחרותי, לרשום התנהגותו של כל תלמיד ותלמיד במחברת יומית אישית. בסופם של כל שני דפים שהכילו מקום לכתיבת הערות המחנך/המחנכת, באשר להתנהלות התלמיד בששת ימי בראשית היה מקום לחתימת ההורה.
חתימת ההורה, בשולי כל דף שני במחברת זו, העידה כי קרא, הפנים והבין היטב ולגופם של דברים מעשיו ועלילותיו של הבן היקיר שלו (בבית ספרי דאז לא למדו, יחד עמנו, גם בנות, רחמנא ליצלן...). בסופו של אחד מהשבועות הסוערים במיוחד שלי, בבית ספרי שהיה שבוע סוער ופרוע, שהביא בעקבותיו מבול של הערות חריפות באשר להתנהגותי בכיתה וחוצה לה לא היה יום שבו לא גדשו הערות המחנך שלי השורות המיועדו להערות אותו יום בשבוע. הגיעו דברים, עד כדי כך, שחשבו המלים, לגדוש סאה ולפרוץ מתחום מסגרת המשכן והמושב שנקצב להם, באותו דף, אל שוליו של אותו דף.
בהכירי ובצפותי מראש, תגובתו הנזעמת והצפויה של אבי-מורי המנוח, למקרא מכלול ההערות אודות התנהגותי והתנהלותי, אותו שבוע, "חסכתי" מאבי ז"ל, קריאת הערות אלה. דבר זה עשיתי, תוך זיוף חתימתו, במקום המיועד לכך, בסופם של שני הדפים, שהתייחסו לאותו שבוע. כך ריציתי מחנכי, בהפיסי דעתו בראותו, בתחילת השבוע שלאחר מכן, חתימתו, לכאורה, של אבי המנוח, במקום המיועד לחתימתו. לימים, כשגילה אבי, דבר זיוף חתימתו זו, "עיבד" הוא אותי סטירת לחי הגונה וראויה, כמתבקש. בניגוד לפסק דינה המאלף והמלומד של השופטת,
דורית ביניש, בדבר איסור הכאת ילדים, בידי הוריהם, עדיין עדיף בעיני אלף מונים "פסק דינו" של אבי מורי המנוח, על פסק דין תקדימי זה, שלה.
לימים, שימרתי זכרו של אבי המנוח, בדרך של אימוץ חתימתו, אחד לאחד, בשינוי קל שבקלים. תחת האות בראשית החתימה, שהייתה האות הראשונה של שמו הפרטי, באה האות הראשונה של שמי הפרטי, שלי. כך הנצחתי וממשיך אני להנציח, מעשה של יום יום ושעה שעה, זכרו של אבי, אם בחתימה על עתירה לבג"ץ, המוגשת לבית המשפט העליון ואם בחתימה על חוזה או כל מסמך אחר, הדורש חתימתי.
אמי מורתי המנוחה, שמעבר לקלסתר פניה שטבעה בפניי, מורשת עולם, טבעה בי מחכמת החיים שלה, אותה רכשה באוניברסיטה של החיים. "חיים", נהגה היא לומר לי, "הישמר לך מגניבה. הדבר אסור בתכלית האיסור!". עם זאת ובאותה נשימה והדבק דברים פנתה היא אליי, לפתע, כשחיוך דשן מכסה פניה מאוזן אל אוזן, הוסיפה ואמרה: "... אבל אם תיאלץ לגנוב סוס, גנוב אותו לבד. שכן, סוסים אינם דוברים השפה העברית ואפילו אינם שולטים ביידיש...". כך סיימה היא המלצתה עצתה זו. פסוקים אלה של חכמת חיים צרופה, שנרכשו בעמל רב באוניברסיטה של החיים, נצרתי, עמוק עמוק, בליבי.
נזכרתי בדברי אמי המנוחה, ימתקו לה רגבי עפרה, כשקראתי כתבתו של איציק וולף, מאתמול ("
מחלקה ראשונה" תאריך 5.9.2017) לפיה, איש העסקים הישראלי אמריקני
ארנון מילצ'ן נחקר באזהרה בשבוע שעבר, בחשד למתן שוחד לראש ה
ממשלה,
בנימין נתניהו. מכתבתו של איציק וולף עולה, כי חקירתו של מילצ'ן שהתקיימה בשבוע שעבר בשגרירות ישראל בלונדון יצאה לדרכה, לאחר שמחומרי החקירה עלה החשד שהוא רצה להסתייע בראש הממשלה בכל הנוגע לעסקים רבים שיש לו בישראל ובחו"ל. עוד מתברר, מכתבה זו, כי חקירת מילצ'ן בלונדון נערכה בצמוד לגביית העדות שנעשתה בלונדון מאיש העסקים
לן בלווטניק. בלווטניק הוא מבעלי
ערוץ 10 והמשטרה בוחנת האם ראש הממשלה היה מעורב במגעים למכירת ערוץ 10 לידיו, באופן שסייע לארנון מילצ'ן, שהחזיק במניות של ערוץ הטלוויזיה, להיחלץ מהשקעתו הכושלת.
איני מחווה דעתי האישית, כלל וכלל, באשר לחשדות החדשים המייחסים לארנון מילצ'ן, בחשד למתן שוחד לראש הממשלה, בנימין (ביבי) נתניהו. דבר זה משאיר אני למיומנותם של חוקרי משטרת ישראל. כל שמבקש אני להצביע עליו, בדבריי אלה הינו, כי שעה שמעשיו של אדם נעשים, על ידו ועל ידו בלבד, ללא כל מעורבותמ עם אחרים אין מי היכול להביא גרסה משלו ולעתים גרסה הסותרת טענותיו של אותו אדם, לרבות טענות בדבר התנהלות והתנהגות, שמייחס הוא לעצמו ומכוח אמירתו הוא ושלו בלבד!
זה גם המקום וההזדמנות הראויה לפרגן לידידי ועורכי,
יואב יצחק. עוד לפני כמחצית השנה ("מחלקה ראשונה" תאריך 11.2.2017) כתב הוא כי: "גרסתו של מילצ'ן, שנמסרה לחוקרי המשטרה והועלתה באחרונה מצד כמה גורמים בתקשורת, כולל בשליחותו, מעלה תהיות קשות". בהמשך, פירט תהיות אלה.
בשולי הדברים כתב הוא, עוד, כי: " ארנון מילצ'ן נחקר עד כה פעם אחת בלבד, שלא באזהרה. חלק ניכר מזמנו הוא שוהה בחו"ל, באופן מכוון, דבר המקשה לזמנו במהירות לחקירה ו/או השלמות. הדעת נותנת, כי מילצ'ן החליט "לזמר", לאחר שנקלע לסיכון לפיו מתנותיו מעשיו עלולים להעלות נגדו חשדות לביצוע עבירות שוחד. שהרי, גם אם לא קיבל תמורה ישירה, למעט עניין הוויזה שסודרה לו בארה"ב תוך מעורבותו של נתניהו, ברי כי עצם חברותו האישית לנתניהו היא היא התמורה הפותחת בפניו עוד ועוד דלתות לשועים בישראל ובחו"ל".
היו לי, בעבר ויש לי, גם כיום, בהווה ויכוחים קשים ונוקבים עם יואב יצחק בענייני דיומא, המצריכים או אינם מצריכים פרסום, ברבים, שמעורב אני בהם. לא תמיד רואים אנו, עין בעין, אולם מקבל אני דעתו שלו, כדעה קובעת, כמי שהינו העורך האחראי של "מחלקה ראשונה".
עם זאת, ככל שנוגעים הדברים לפרסום דעותיי שלי בבלוג שלי לא התערב יואב יצחק, מעולם (בכפוף לבדיקת אפשרות צפויה של הגשת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, בגין דברים אלה או אחרים), בכתיבתי, גם אם נגדה היא במובהק אינטרסים כלכליים ואחרים שיש לו. הואיל וכך ודווקא בשל כך חושב אני, כי זכאי וראוי הוא לפרגון, על דברים נכונים ונכוחים, הצופים פני עתיד, היוצאים תחת ידו.
ומהתם להכא ולענייננו אנו. משל הסוס שהביאה אמי מהאוניברסיטה של החיים, פותח על ידי, למודל "הנחקר השתקן". "דעו לכם", אומר אני לא פעם ללקוחותיי, המזומנים לחקירות משטרה, בעניין חשד לעשיית מעשה פלילי, זה או אחר. "החוק אוסר עליכם לשקר, אולם הוא אינו מחייב אתכם לדבר, בכפוף למשמעויות החוקיות של שמירה על זכות השתיקה". ואז מביא אני בפניהם סיפורו של אשר ידלין, שמונה לנגיד בנק ישראל בידי ראש הממשלה המנוח,
יצחק רבין.
בעקבות הפרסום על מינויו של אשר ידלין לנגיד בנק ישראל, דיווחה המשטרה לממשלה על שמועות שנפוצו על שוחד שקיבל ידלין. המשטרה פתחה בחקירת החשדות ולא נמצא בסיס לשמועות. אולם במהלך הבדיקה טענה חווה ארליכמן שאשר ידלין ביצע עבירות שונות של מרמה ושוחד. לדבריה של ארליכמן לא נמצא עדות מסייעת, אולם עדותה זו הספיקה ליועץ המשפטי לממשלה דאז, פרופ'
אהרן ברק, להורות על העמקת החקירה נגד ידלין, ללא הגבלת זמן.
האגדה, המיתוס והפולקלור המשטרתי מספרים, כי מי שהקים ועמד בראש המדור לחקירות הונאה במטה הארצי, שהפך ליחידה לחקירות הונאה, תת-ניצב, בנימין זיגל, שמע ממי מפיקודיו, כי אשר ידלין מתלונן על ריח מציק של נוזל חיטוי ניקוי מסוג "ליזול", בתא בו היה נתון במעצר. בתגובה, הורה הוא לפנותו מתאו. לשטוף תא מעצר זה, בנוזל ה"ליזול", ממסד עד טפחות ולהשיב, כמו גם להושיב, מחדש, אשר ידלין בתא מעצר "מטופל" זה. האגדה מספרת, כי בעקבות ריח עזד ומציק זה, זימן ידלין לתאו, חוקר משטרה, התוודה בפניו על המעשים והחשדות המיוחסים לו ולימים הורשע בדין, בעקבות וידויו זה.
איני יודע אם יש ממש בדברים אם לאו. עם זאת, יש בדברים אלה להעיד, כי שעה שאין ראיות נגד חשוד בפלילים הרי בכפוף למשמעויות המשפטיות של שמירת על "זכות השתיקה" כמעט ולא נתן להרשיעו בפלילים, אם אין נגדו מימצא חיצוני, בדרך של ראיה, אם חפצית ואם עדות מסייעת. הנה תורת "הסוס השותק", שלימדה אותי, אמי מורתי המנוחה, על רגל אחת תורה שלמדה היא באוניברסיטה של החיים, ממנה קיבלה היא תואר פרופסורה לכל החיים, שלא נשללה ממנה, גם עם פטירתה לבית עולמה. רשימה זו הינה עדות מוכחת לכך, כי פרופסורה המוענקת באוניברסיטה של החיים להבדילה מתואר פרופסור, שמעניק סתם אוניברסיטה, מן השורה אינה פוקעת, עם סיום ותום משרת ההוראה באוניברסיטה של החיים והיא שרירה, קיימת ותקפה, גם לאחר המוות.
