ההוכחה הראשונה למציאות כוח עליון, היא המפץ הגדול בשנת 1977, שהתחולל לאחר 45 שנים, בהם שלטו אנשי מפא"י במוסדות המדינה שבדרך ובמוסדות מדינת ישראל. מפא"י שלטה בברזי אשרות העלייה, בכסף, קבעה מי יקבל עבודה ומי יקודם, מי יזכה בפרסים, מי ייתמך על-ידי המדינה, מי יוכל לייבא סחורה, איזו סחורה וכמה, מי יוכל למכור נשק אפילו לאירן, מי יורשה לפתוח מפעל ומי יזכה לטיפול בריאותי משובח. עוד בימים הראשונים שבהיסטוריה, כשהבית היהודי היה קיים רק בתיאוריה, כשהמוני העולים מאפריקה ומספרד ותימן, הצטופפו במעברות וחלמו על שיכון, ילדיהם נעלמו ונלקחו לאימוץ בלי ידיעתם, צעיריהם עברו שטיפת מוח ונטשו את דרך האבות והאימהות והפכו לבשר תותחים בקו הדם, בעוד מנהיגי מפא"י התגוררו בווילות והפליגו לחופשות החלמה בשוויץ. על הוכחה זו ועל הבאות אחריה, למדתי מספרו של ארז תדמור.
ההוכחה השנייה למציאות כוח עליון, היא ניצחון הלאומיות היהודית על מפלגות השמאל. ממצב של רוב מצביעים בשנות השישים, כיום השמאל של
מפלגת העבודה ומר"ץ איבד את העם היהודי, איבד את עיירות הפיתוח, את החרדים, את הדתיים, את עולי חבר המדינות, את תושבי יהודה ושומרון ואת המעמד הבינוני העירוני. ישראל האמיתית תובעת את ריבונותה מידי האצולה שהשתלטה עליה ודיכאה אותה. תגובת השמאל על אובדן כוחו בקרב העם היהודי, במדינת היהודית, מביא אותו להכריז מלחמת מאסף בעם היהודי, נגד צה"ל, הציונות, זהותה היהודית של המדינה, ארץ ישראל, ערכי המשפחה והלאום.
ההוכחה השלישית למציאות כוח עליון, היא ניצחונה של ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון בגולן ובבקעה, על מחתרת אוסלו ועל חלום הבלהות של הקמת מדינת טרור ערבית פלשתינית נוספת בלב הארץ על גב ההר והבקעה, אותה הובילו
אורי אבנרי,
יוסי ביילין,
רון פונדק, יאיר הירשפלד,
יוסי שריד,
עמוס עוז, דוד גרוסמן, א"ב יהושע,
זהבה גלאון ו
מרב מיכאלי.
ההוכחה הרביעית למציאות כוח עליון, היא ניצחונם של זרועות הביטחון במלחמה נגד הטרור הערבי והמוסלמי, למרות המהפיכה החוקתית הרודנית "הנאורה" של
אהרן ברק בבית המשפט העליון, מאז שנת 1992. הנס הזה מתגלה בספר 'הארנק והחרב', אותו כתב שר המשפטים לשעבר, פרופסור
דניאל פרידמן. בית משפט העליון מתערב בסוגיות ביטחוניות, כך שבמקרים רבים, נמנעת מהמפקדים בשטח האפשרות לנצח ולהשמיד את אויבי העם היהודי והמדינה היהודית. אלה הם דוגמאות בלבד: א. במצבע 'חומת מגן', נאלצו מפקדים בכירים לנטוש את חייליהם בעיצומו של קרב כדי להשיב לעתירות שהגישו ארגוני שמאל קיצוני וערבים פלשתינים. ביטול "נוהל הטלטולים" (1999) וביטול "נוהל שכן" (2005). מניעת סגירת אוריינט האוס (1999), איסור ניתוק החשמל מרצועת עזה (2008). ביטול הסעיף בחוק למניעת הסתננות, שהתיר כליאת המסתננים במתקן שהייה לתקופה של עד שלוש שנים (2013). בג"ץ קעדאן (1995) האוסר להתיר הקמת יישוב יהודי קהילתי ליהודים בלבד, ובכך מאפשר הגירה נמשכת של ערבים ליישובים יהודיים, במטרה להביא לניצחון ערבי דמוגרפי בפועל בערי ישראל. צו על תנאי של בג"ץ אשר מבקש לבטל את חוק ועדות הקבלה, ובכך פותח דלת נוספת להגירה ערבית גם לתוך יישובים קהילתיים כפריים. אישור הבג"ץ להתמודדות סוכן חיזבאללה הערבי ישראלי
עזמי בשארה ומפלגתו
בל"ד, בבחירות לכנסת ה-16. אהרן ברק, ישב בראש הרכב בג"ץ שפסל בשנת 2005 את התביעה להעמיד את המרגל עזמי בשארה לדין באשמת תמיכה בארגון טרור. הסוף ידוע, עזמי בשארה הוא סוכן חיזבאללה, שנמלט בשנת 2007 מן הארץ, לדוחא שבקטר.
העם היהודי מנצח
ההוכחה החמישית למציאות כוח עליון, היא ניצחון העם היהודי והמדינה היהודית, על סוכנים זרים הפועלים נגדם. בשנים 2015-2012 עמדו הכנסות 27 ארגוני שמאל קיצוני ישראלים על יותר מ-261 מיליון שקלים. מתוכם, כ-171 מיליון שקלים הגיעו במימון ממשלות זרות מאירופה. סכומים גדולים מאוד הגיעו מקרנות זרות, בהן
הקרן החדשה לישראל, קרן פורד, קרן מוריה, קרן האחים רוקפלר, קרנות כנסייתיות ואירופיות. הכסף האסטרונומי הזה מגיע לארגון 'בצלם', ל'שוברים שתיקה', ל'יש דין', ל'עדאלה', ל'אגודה לזכויות האזרח', ל'עיר עמים', 'המוקד להגנת הפרט', 'הוועד הציבורי נגד עינויים', 'רופאים לזכויות אדם', 'גישה', 'במקום', 'רבנים למען זכויות אדם', 'איתך', 'קואליציית נשים לשלום'. ה'קרן החדשה לישראל' מימנה 14 ארגונים האחראים ל-92 אחוזים מהמידע השלילי על ישראל שבא מארגונים ישראלים. ה'קרן החדשה לישראל', היא קרן אמריקנית הפועלת בתקציב שנתי של כ-30 מיליון דולר. זוהי הקרן שמפעילה את פרויקט 'שתי"ל', ופרויקט קיצוני ביותר ושמו 'הטלוויזיה החברתית'. מעבר לסוכנים הזרים שפורטו לעיל, לא נשכח את '
שלום עכשיו', את 'יוזמת ז'נבה', את 'גוש שלום', את 'המכון הישראלי לדמוקרטיה', את תנועת 'קול אחד' שהפכה ל'דרכנו'. לא נשכח את 'אנרכיסטים נגד הגדר', את 'תעאיוש', את 'א.ס.ף' ואת נשות 'מחסום וואטש', שעושות את המוות לחיילי צה"ל.
הוכחה שישית למציאות כוח עליון, היא ניצחון העם היהודי על הפקולטות למדעי המדינה הרוח והחברה ועל התקשורת הישראלית הכתובה, ברדיו ובטלוויזיה, על כת כתריאל שחורי וגיורא עיני בקולנוע הישראלי, על כת התאטרון הישראלי של
יהושע סובול, הלל מיטלפונקט,
שמואל הספרי,
עודד קוטלר,
אפרים סידון וחנוך לוין, על התרבות האמנותית של כת יגאל תומרקין, על הספרות הצהובה של כת עמוס עוז, א"ב יהושע, דוד גרוסמן ויונה וולך, ועל כת
אביב גפן ו
אחינועם ניני במוזיקה הישראלית. קרן הקולנוע הישראלי (וקרן גשר) וקרן רבינוביץ, נכשלו בשטיפת המוחות של היהודים בארץ ובעולם. מבקר הקולנוע
מאיר שניצר מציין בספרו 'הקולנוע הישראלי' כי תעשיית הקולנוע בישראל מתאפיינת, בניתוק מובהק מיהדות, מציונות, מעיסוק בשואה או במסורת ישראל כמקורות השראה. לעומת זאת, הקולנוע והתאטרון הישראלי, כמו רוב התקשורת הישראלית הממוסדת, תומך ומקדם ביקורת חד-צדדית וקטלנית כלפי ישראל והציונות, תוך הזדהות גוברת והולכת עם הנרטיב הפלשתיני, ועם הנרטיב המתירני והלהטב"קי. קרנות הקולנוע הישראלי הקיימות חסומות בפני יצירה יהודית ציונית פטריוטית, חוקי התמיכה בקרנות הקולנוע נוסחו כך שימנעו את הקמתן וכניסתן של קרנות קולנוע חלופיות. את כל הרודנות הזו, מנצח העם היהודי, כשהוא פשוט נמנע מצפייה בסרטים ישראלים, בהצגות תאטרון, במופעים מוסיקליים ואמנותיים, שפוגעים ביהדותו ובציוניותו של היהודי הישראלי, מדינתו וצבאו. ניצחון העם היהודי על התקשורת הישראלית, הוא באמצעות עליית כוחן של הרשתות החברתיות, ירידה בצפייה ובהאזנה לרדיו ברשת ב' ובגל"צ ולערוצי הטלוויזיה העויינים את המדינה היהודית, מנהיגיה הנבחרים וצבאה. לעם היהודי יש את
אפרים קישון ואת המחזאי ד"ר עידו נתניהו, את חגי לובר, את
שולי רנד ואשתו, את '
מקור ראשון', '
ישראל היום', אתר 'מידה', רדיו 'גלי ישראל', ערוץ 20, 'בשבע', עשרות עיתונאים יהודיים נאמנים, פרסומי תנועת 'אם תרצו', 'ישראל שלי', 'עד כאן', 'האגודה לזכות הציבור לדעת', 'NGO מוניטור', פורום 'קהלת', כתב העת 'שילוח', התנועה למשילות ולדמוקרטיה, המכון לאסטרטגיה ציונית, המכללה למדינאות ואוניברסיטת אריאל - האוניברסיטה השמינית בישראל. המוסיקליים שבינינו זוכים לגלריה של אמנים מהשורה הראשונה: לדפנה חסדאי, ל
אתי אנקרי, לאחים בניון, ל'סאבלימינל' ו'הצל', לאחים תור, לאחים רזאל, לאחים בנאי, לישי ריבו, לחנן בן ארי, ובקרוב לניגון מלך מבית דוד.
