"שאלה רטורית" ידקלמו שונאי ישראל מכל המינים תרתי משמע. שהרי גופשטיין, וארגון להבה שבראשו הוא עומד, פועלים נגד קשרים של בנות יהודיות עם ערבים, גויים ו
עובדים זרים ומה לך יותר גזעני מזה?
למי שאינו יודע "להבה" הם ראשי תיבות של "למניעת התבוללות בארץ הקודש" וברוח זו פועל הארגון בתקציבים דלילים ובמסירות נפש. פעילות הסברה, פעילות למנוע, הגשת סיוע לנערות שנפלו בפח ויצרו קשרים עם ערבים וגויים - כל אלה מקצת פועלם של גופשטיין וארגונו. יש ארגונים נוספים העושים במלאכת הקודש כגון "יד לאחים" הפועל לחילוץ יהודיות מהשבי הערבי אליו נקלעו בתמימותן כי רבה, אלא שגופשטיין, תושב חברון, העשוי ללא חת ופועל בהתאם, סומן כמטרה, הוא והפעילים אשר עמו.
האמת, בעבר חשבתי לתומי שבעניין ההתבוללות יש קונצנזוס לאומי רחב. אינני יודע אם טעיתי, מה שבטוח הוא שהמשטינים והמלעיזים כיום הם קולניים יותר, דעתניים יותר ומעשיים יותר. בשנים האחרונות הצליחו גורמי השמאל המעוניינים באיון מאפייניה היהודים של מדינת ישראל והפיכתה ל"מדינת כל אזרחיה" לבצר לעצמם עמדות כוח והשפעה, גם ברשות המבצעת וגם בזו השופטת. התוצאה היא רדיפה בלתי פוסקת של כל מי ששומר על מאפייניה היהודים של המדינה, מניעת התבוללות בכלל אלה.
התבוללות אינה עניין לדתיים בלבד. אומנם במקורותינו נמצא את האיסור, את הגדרים וההגבלות שהטילו רבנן. את ההוראה להימנע מכל מגע שיש עמו סכנה לחיתון עם גוי ואת הציווי להקפיד מאוד בכל אלה, אלא שמניעת התבוללות הייתה מאז ומעולם משימה לאומית, גם בימי הקמת המדינה לפני שבעים שנה ובעשרות השנים העוקבות.
מדינת כל אזרחיה
עוד בגלות הייתה מניעת ההתבוללות משימה לאומית. נער הייתי וגם זקנתי ועודי זוכר סיפורי ההורים על הוריהם המזהירים את ילדיהם: "רק אל תביאי לי גוי". המודעות הייתה גבוהה ובהתאם לכך החינוך. עם הקמת המדינה ובמשך השנים בהיווצר כאן ריכוז עצום של יהודים נוצרו לכאורה תנאים בהם קל מאוד להימנע מהתבוללות. אלא ששוחרי "מדינת כל אזרחיה" אינם מרפים ואף מעודדים את ההתבוללות, בוודאי שהם נלחמים נגד המנסים למנעה.
באשר לעובדת היות ההתבוללות סכנה קיומית לעם היהודי לא יכול להיות ויכוח. השאלה היא האם נצח ישראל הוא עניין חשוב אם לאו. לאסוננו, יש בתוכנו כאלה הסוברים לאו.
בן גוריון היה מודע לסכנת ההתבוללות, בעיקר בתפוצות, והקדיש תשומת לב יתרה לנושא בנאומים, בדבריו בכנסת ואף בהפניית משאבים לטיפול בהתבוללות.
גולדה מאיר הביעה את דעתה באשר להתבוללות באומרה: "מבחינתי, כל מתבולל מצטרף לרשימת ששת המיליונים". כמדומני שהיה זה
אבא אבן שטבע לראשונה את הביטוי "השואה השקטה" בהתייחסו להתבוללות ולסכנות הנובעות הימנה.
מנחם בגין הביע תמיכה באיסור נישואי תערובת משום ש"זה מונע התבוללות בקרב העם". מילים ברורות וחד-משמעיות של מנהיגיה הגדולים של המדינה מאז הקמתה.
ובנצי גופשטיין, תנועת להבה וכל העוסקים בנושא נרדפים כ"גזענים" המסכנים את החברה...
בעוד שבעבר הקצו ממשלות ישראל לדורותיהן משאבים למלחמה בהתבוללות, בעיקר בעולם אך גם בארץ הרי שהיום, באופן בלתי נתפש, המגמה המשפטית היא להילחם נגד הנלחמים בהתבוללות. כך פועלות חלק מהמערכות הפוליטיות וכל המערכת המשפטית להצרת צעדי העומדים על המשמר מפני התבוללות.
מצב בלתי נסבל
עמותות אנטי יהודיות ו"שוחרות שוויון" שבידיהן משאבים כספיים ניכרים, מנהלות מרדף ומלחמת חורמה נגד יהודים נאמנים, רבנים, מוסדות וכל מי ש"מעז" לצאת נגד נישואי תערובת ומניעת סכנת התבוללות (כגון מגורים בסמיכות, עבודה משותפת וכיוצא באלה). אלה מייצרים התראות של יועצים משפטיים, פניות לבג"ץ, נעזרים בתקשורת העוינת את העניין ועוד פעולות כגון דא על-מנת לפתוח שער להתבוללות, שער רחב ככל שניתן. אלה אינם עוצרים גם כאשר בגופים ממשלתיים מדובר וכך מוצאים עצמם פוליטיקאים בעלי כוונות טהורות תחת זכוכית מגדלת הבוחנת ומבקרת כל שקל המועבר למלחמה בהתבוללות.
זה בשעה שרוב העם היושב בציון שומר על מורשת אבותיו ועל המסורת ומזדהה לחלוטין עם המאבק בהתבוללות. הייתי אומר שההתנגדות בעם ישראל להתבוללות הייתה זה מכבר לחלק מה די.אן.איי הקולקטיבי. מה קרה ל"נאורים" החפצים בה, מעודדים אותה, ופועלים נגד הנלחמים בה - אינני מבין עד הסוף. ככל הנראה מדובר בסוג של פגם, אולי גנטי.
כך או אחרת, לאור המצב הבלתי נסבל בו השלטון נלחם במתנגדי ההתבוללות, שומה על כל יהודי להשמיע קול, להירתם לפעילות, ולתרום מזמנו ומכספו על-מנת לסייע בידי בעלי מסירות הנפש לעניין, המוצאים עצמם לא פעם נעצרים, מובאים למשפט, ומבוקרים קשות על-ידי חלקים חולים בחברה המתכחשים לזהותם, בועטים במורשתם ופועלים להיטמע בגויים עד כדי שמד לעמם.
