אני חש בעצמי שאני הולך ומאבד קשר עם המילון הישראלי של היום. את המילים אני מבין מה שהן אומרות פחות. טלו למשל את הצירוף "תוכנית בנט להגברת המוטיבציה לגיוס לצה"ל". כל מילה מוכרת לי. העניין לא ברור. אם מדובר על עידוד הרצון להתגייס לצה"ל, נראה כאילו מדובר בצבא מתנדבים, גיוס מבחירה, מרצון. עד הנה ידעתי כי גיוס הוא חובה. מה עניין מוטיבציה לכאן?
אני קורא עוד ורואה שמדובר בעידוד של המתגייסים להיות נכונים להתגייס "לשירות משמעותי". עד הנה סברתי כי כל שירות הוא משמעותי, אם כי המילה משמעותי היא בדיסוננס גמור, מושאל מעולמות אחרים. מתנדב למד"א עושה שירות משמעותי. מתנדב לסייע ביד ישישים, משמעותי. מתנדב לקלוט עלייה משמעותי. מקדיש חייו לסביבה, לאקולוגיה, למניעת פגיעה בצומח, בחי, באקלים - משמעותי. ילד העומד על סף מעבר חצייה למנוע תאונות - משמעותי. אבל הנה אני ממשיך לקרא ורואה שהמדובר הוא שבמסגרת התוכנית, בסיסים קרביים כדוגמת אוגדת עזה, בא"ח צנחנים, הנדסה קרבית, תותחנים, שריון-חטיבה 188, חיל-הים ומג"ב יאמצו בתי ספר במטרה לחזק את הרצון של התלמידים לעשות שירות משמעותי"!. אם כן שירות בחיל חינוך הוא לא משמעותי. במודיעין, הוא לא משמעותי. ברבנות הצבאית הוא לא משמעותי. בחיל הרפואה הוא לא משמעותי. משמעותי זה יחידות קרביות. סליחה. משמעותי הוא שצעיר בישראל מקדיש שלש שנים מחייו לשרת בצה"ל ביחידה שצה"ל שולח אותו אליה, וצעירה בישראל שנתיים. זה משמעותי, משמעותי מאוד. משמעותי הוא שמנהלי בתי הספר והמחנכים יעמידו את הנכונות הנפשית להקדיש פרק כה משמעותי בחייו של אדם צעיר לטובת הכלל. זה הערך. מדא זה לא ערך וגם הצבא הוא לא ערך. ערך זה שירות הכלל. בנאמנות. במסירות נפש. ערך זה קדושת טוהר הנשק. העשייה בעבור הזולת. זה משמעותי. מכל מקום, לזה שמור הביטוי 'משמעותי'.
הצבא הוא פיקוח נפש. פיקוח נפש הוא ערך. הצבא זה הכל, מערך של לוחמים ושל פקידים, של קרביים ושל גברים ושל נשים . הצבא כולו הוא פיקוח נפש. על נער וחייבים להתחנך להבין את המשמעות של פיקוח נפש. בבית הספר. בבית המדרש. בישיבה. באולפנה. זה הערך. בלי הערך הזה הצבא הוא מקצוע.
בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קנ"א סעיף ו', נפסק שאסור להיכנס לבית כנסת בסכין, לפי שהתפלה מארכת ימיו של אדם והסכין מקצרת. למדו את ההלכה הזאת ממסכת מידות שם מסופר כי לא היו סדין את המזבח בכפיס של ברזל שמא יגע ויפסול שהברזל נברא לקצר ימיו של אדם והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם אינו בדין שיונף המקצר על המאריך.
הערך אפוא זה החיים. לא הברזל. אפילו חייבים משום פיקוח נפש להתחמש בשעת התפילה בימים של איום בטרור, פוסק הרב חיים
דוד הלוי שכיהן כרבה הראשי של תל אביב ב'עשה לך רב',"שהחייב להיות חמוש "לשם כוננות" להתהלך תמיד בנשקו. ולכן, בשעה שנכנס לבית - הכנסת יש להצניע האקדח בין בגדיו ודיו. וכך גם יעלה לדוכן לברך את העם". הכורח איננו מבטל את הערך. הערך משמר את הכורח.
זה חינוך משמעותי. ממנו אסור להחריג לא נער ולא נערה, לא ציוני דתי לא חילוני לא חרדי.
מי שיקבל חינוך המקנה לו דרך ארץ לערך שירות הכלל, להבנה כי מסירות נפש הוא פיקוח נפש, קיבל את ההכנה היותר מעולה לכל שירות, גם לשירות בצה"ל, בכל יחידותיו. סדנת החינוך היא בית הספר, בית המדרש, הישיבה, האולפנה, תנועת הנוער. מן הסדנה הזאת יוצאים הבנים והבנות לכל משימה שיש בה וצורך קיומי למולדת איש ואישה לפי כוחו ולפי כוחה. אין צורך בברזל בבית הספר. במורים. במורות. במחנכים. בכוהני ולויי הוראת הערכים. באלה יש צורך בבית הספר. האליטה, זה כל נערי ישראל וכל נערותיו הלומדים בנעוריהם להעמיד את ערך שירות הכלל, העזרה לזולת, ההקרבה בעבור הטובה הצריכה לארץ וליושבים עליה, כערך עליון.
