פה זה לא ארה"ב

שוב הגיע המופע העונתי של תאטרון האבסורד של בג"ץ, הזרוע הביצועית של בית המשפט העליון של מדינת היהודים. אין חולק על כך שאין לבג"ץ כל סמכות חוקית, אפילו לא ברמז, לבטל חוק כלשהו מחוקי הכנסת. מאחר שאין למדינת ישראל חוקה, ודאי הדבר שאין לביהמ"ש סמכות "חוקתית" לבטל סעיפי חקיקיה של הכנסת. מי שטוען שחוקי היסוד הם במעמד של חוקה, משקר לעצמו ומוליך שולל את הציבור. הרעיון שיש סמכות לשופטים שהתמנו על-ידי ועדה לבטל חוקים של נבחרי הציבור, הוא עיוות חצוף ואנטי-דמוקרטי של נוהג דומה הקיים בארצות הברית. אין כל קשר וכל דמיון בין חוסר הסמכות של ביהמ"ש העליון לבטל חוק מחוקי הכנסת, ובין סמכות ביהמ"ש העליון של ארה"ב לבטל סעיפי חקיקה הסותרים את חוקת ארה"ב. לצורך כך, יש להבהיר מספר עובדות בקשר למערכת המשפט הפדרלית בארה"ב.

איזון כוחות בוושינגטון

חוקת ארה"ב אושרה בידי המדינות ובתי המחוקקים שלהן. הוראות החוקה ברורות ומפורטות, ומשאירות מרחב תמרון ושיקול דעת מצומצם לבתי המשפט. ע"פ החוקה, הנשיא ממנה את שופטי ביהמ"ש העליון ושופטים פדרליים אחרים. הסנאט של ארה"ב מחליט אם לאשר את המינוי, לאחר שימוע פומבי. בית הנבחרים רשאי להעמיד לדין את שופטי ביהמ"ש העליון לצורך העברתם מתפקידם. כוחם של הנשיא והסנאט למנות שופטים ולהעבירם מתפקידם יצר איזון כוחות, שבו ביהמ"ש העליון אינו מתערב בחקיקת הקונגרס ובצווים הנשיאותיים אלא לעתים רחוקות. ביהמ"ש מכבד את סמכויות הקונגרס והנשיא למלא את תפקידם כפי הבנתם. ואכן, מבחינה סטטיסטית ביטל ביהמ"ש העליון של ארה"ב במשך כל שנות קיומו סעיפי חקיקה מעטים בלבד. הביטולים נגעו בחלקם הגדול לחוקים שהעדיפו מדינה זו או אחרת בהענקת תקציבים פדרליים. ביטול הוראות חוק מהותיות הוא דבר שכמעט לא קרה ולא עולה על הדעת שיקרה. בישראל, שופטי ביהמ"ש העליון מתמנים על-ידי ועדה ממונה, שאינה מחויבת לציבור. רוב חברי הוועדה הם חבריהם של השופטים בצורה ישירה או עקיפה. חוסר המחויבות של שופטי בג"ץ כלפי הציבור ונבחרי העם מתבטא בגישה יהירה ומתנשאת לחוקי הכנסת והחלטות הממשלה. במקרים לא מעטים, בג"ץ מנסה לנהל את המדינה לפי השקפתו ללא קשר לחוק הקיים, או תוך ביטול חוק שאינו מתאים להשקפת עולמם של שופטיו. בג"ץ מפגין חוסר התחשבותו בעובדה שהוא חסר סמכות לחלוטין לפסול חוק מחוקי הכנסת. נימוקי בג"ץ בפסקי דין העוסקים במחלוקות אידיאולוגיות שאינן משפטיות, הוכיחו פעם אחר פעם, כי שיקולי יוקרה אישיים או אינטרסים אחרים ולא חוק כלשהו, מדריכים אותם בהחלטותיהם.

פגיעה ברעיון שלטון העם

הציבור אינו יכול להרשות קיומו של מצב שבו המדינה תתנהל על-פי השקפתם או רצונם של שופטים שהציבור לא בחר בהם. בית המשפט אינו רשאי ואינו מתאים לקבוע אם חוק מסוים ראוי או לא ראוי להיות חוק. החלטות מסוג זה, מלבד היותן פגיעה אנושה ברעיון של שלטון העם, אינן חוקיות ופסולות מעיקרן. פסילת חוקים בנושאי המסתננים ושמירת שבת במקומות ציבוריים היא בלתי נסבלת, מאחר שהיא כופה באופן בלתי חוקי ובלתי מוסרי את דעתם של מספר שופטים על חלקים נרחבים מהציבור. התערבות בג"ץ במדיניות הממשלה בעניין החזקת גופות מחבלים; פסילת "נוהל שכן" במהלך פעילות מלחמתית; הטלת איסור על הריסת בתי מחבלים וכדומה - כל אלו הם התערבות חסרת אחריות ביכולת הממשלה להגן על אזרחיה לפי שיקול דעתה, וגרמה לפגיעה בחיילים ואזרחים יהודים. קביעת סדר עדיפות למדינה מתי ואלו בתים להרוס היא חמורה במיוחד, מהווה אפליה נגד יהודים, וגרמה להרס יישובים שלמים ללא הצדקה מוסרית או חוקית. אין הצדקה מוסרית, חוקית או הגיונית לאפשר לבית המשפט לנהל את המדינה במקום הממשלה והכנסת שזכו לאמון העם. השופטים לא נבחרו על-ידי הציבור, אינם נושאים באחריות מינימלית לתוצאות מעשיהם, וחלקם אף אינם ראויים להיות בביהמ"ש העליון. השופטים הראשונים בעם ישראל התמנו בהסכמת העם על-ידי משה רבינו, כאמור בספר דברים: "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם". הם לא התמנו ע"י ועדה בחדרי חדרים, אלא היו אנשים מוכרים לציבור ומקובלים על העם. הכנסת צריכה לחזור למלא את תפקידה וחובתה כבית מחוקקים בלעדי של המדינה. הסמכות למינוי השופטים ופיטורם צריכה להיות בידי בית המחוקקים שנבחר על-ידי הציבור. יש להבהיר לביהמ"ש העליון ולממשלה, שרק הכנסת רשאית לחוקק חוקים, לשנותם או לבטלם. כל עוד הכנסת לא שינתה את החוק, אין תוקף ל"ביטול" חוקים ע"י ביהמ"ש העליון. הכנסת פיסקת התגברות בחקיקת הכנסת תהיה בכייה לדורות. הדבר יהווה הכרה ב"ביטולים" הבלתי-חוקיים של חוקי הכנסת בידי בג"ץ בעבר. גיוס רוב בכנסת שיחוקק מחדש חוק ש"בוטל", יהיה משימה בלתי אפשרית במשטר הקואליציוני הקיים. קרוב לוודאי שבג"ץ יבטל את "פיסגת ההתגברות" מנימוקים "חוקתיים", "מידתיים" וכדומה. על חברי הכנסת לזכור, כי הציבור בחר בכנסת ישראל להיות מחוקק החוקים הבלעדי. הציבור לא הסמיך את בג"ץ להיות מבקר טיב החקיקה של חוקי הכנסת. הציבור גם לא הסמיך את חברי הכנסת להעביר לגוף אחר את האחריות העיקרית שהוטלה עליהם כמחוקקים. הציבור בוודאי לא הסכים למנות גוף שלא נבחר על ידו כמפקח על חוקי הכנסת. נדמה לי שציבור הבוחרים אינו סבור שהכנסת צריכה את ביהמ"ש העליון בתפקיד שמרטף משפטי שידריך אותה מה מותר ומה אסור לה לחוקק. אם חברי הכנסת סבורים שהם לא נבונים מספיק, לא ראויים או לא מסוגלים לחוקק חוקים טובים שהציבור רוצה בהם, אפשר לבטל את סמכות החקיקה של הכנסת ולהקים מחלקת חקיקה בבית המשפט העליון. במקרה כזה אפשר גם לבטל את חלק הארי של תקציב הכנסת ולהשאיר את המוסד הזה כבית הוויכוחים וההצהרות המיותרות של מדינת ישראל.