חרד להנצחה
במהדורות החדשות לאחרונה, בעיתוי סמלי ביותר לקראת יום הזיכרון, צדה את תשומת לב הציבור ידיעה קטנה על החלל האחרון של מלחמת יום הכיפורים, הפצוע הקשה ביותר יצחק דרקסלר, שהלך לעולמו.
אם לא ידעתם, דרקסלר הוא חרדי, שעבר תהליך שיקום ארוך מפציעתו הקשה, והפך לאחד מסמלי המלחמה. אולם למרות פציעתו ונכותו האיש הקים בית לתפארת, היה ממייסדי היישוב עימנואל, והקדיש את חייו להנצחת חללי צה"ל החרדים (אתם קוראים נכון).
הגיעה השעה להתנער מדיעות קדומות וּמסטריאוטיפים שגויים על הציבור החרדי, וּלהכיר בעובדה שרבים מהחרדים מתגייסים לצבא, וּבמהלך מלחמות ישראל השונות המיתו עצמם לא רק באוהלה של תורה אלא גם בשדה הקרב.
אז תכניסו את זה טוב טוב לראש.
הדופק של הציבור
אין ספק שהמוזיקה היא הדופק של הציבור, והמוזיקה הישראלית היא הדופק של הציבור הישראלי. מעֵבר לצלילים המענגים היוצרים אווירה בהתאם לסוּגה (קלאסית מרגיעה, קצבית מעוררת וכך הלאה) אי-אפשר להתעלם מתפקידה החברתי, כמו בפרויקט המסע המוסיקלי המשותף של הזמרים ארצי האשכנזי וּמוש המזרחי - לגַשר בין דורות, מתים כחיים, בדומה לשניים כסמל, כמו גם בין רחל המשוררת הוותיקה, איינשטיין מדור הביניים וטונה הצעיר, וּבין אתרים ותרבויות שונות המזרחית והמערבית. כן, המורשת המוסיקלית הישראלית חיה, נושמת וּבועטת בלי הפסקה.
מעֵבר לכך, המפגש המרתק בין הזמרים ואושיות התרבות (וּבהם הפזמונַאי המחונן המנוח
אהוד מנור) מאפשר הצצה לחייהם האישיים רקעם וטעמם המוסיקלי. וּבעוד מוש, כמשל, משבח את
אהובה עוזרי שעשתה לו בית ספר לשירה, הייתם מאמינים שארצי הוא מעריץ שלה כאֵם המוסיקלית האולטימטיבית של זמרוֹת מזרחיות? כל הכבוד!
פרויקט זיכרון מבורך
יישר כוח למוסף 7 ימים על הפרויקט המבורך, שבּוֹ בני משפחה, חברים, אנשי רוח ויוצרים כותבים על חללי צה"ל ופעולות איבה לאורך 70 שנות המדינה. אולם לא פחות מִשהפרויקט המבורך חשוב לכותבים לשרטט קווים לדמותם הייחודית של יקיריהם וּלהנציחם, הוא חשוב לציבור הרחב, להיכרות עם הגיבורים שמקריבים את חייהם למעננו ועל מזבַּח ארצנו היקרה, לעמוד על מסירותם ושיעור קומתם כדי להנציחם בתודעתנו האישית, הקיבוצית והלאומית. עינינו הרואות מדובר במלח הארץ.
מעֵבר לכך הדבר חשוב כדי לדעת, כי המוות של הגיבורים הקדושים אינו מבחין בין דת, גזע, השקפה פוליטית, דור מעמד וגיל. וּלמרבה הצער הוא מהווה גורם מאַחד, שמי יתן שלפחות יהווה מקור השראה והַעֲצָמָה לאחדוּת בין החיים. ראוי לשים לב לדמותו של השכול הקולקטיבי בטורו של
מאור זגורי, וּלנורת האזהרה של השכול העתידי, חלילה, בטוּרה של מיקה אלמוג.
צל"ש מגיע ליו"ר זק"א, יהודה משי זהב, על הטיפול בקברו וּבהנצחתו של החייל החרדי הבודד באצ"ל, פנחס סולובייצ'יק ז"ל. בעקבותיו קמה כיום עמותה להנצחת זיכרם של חיילים חרדים במלחמות ישראל. מדובר ביוזמה מבורכת, שנועדה להביא לתודעה הציבורית את חללי המגזר, שחרפו נפשם למען העם והמדינה וּמתו לא רק באוהלה של תורה, אלא גם בשדה הקרב. הגיעה השעה להפריך מיתוסים שגויים בנושא חשוב זה.
