בשנת 2017 השלימה הפרקליטות מהלך אסטרטגי, קבענו ותיקפנו יעדי העל של פרקליטות המדינה וגיבשנו תוכנית אסטרטגית למימוש יעדי העל ביניהם המאבק בשחיתות השלטונית, פגיעה בפשיעה המאורגנת ובפירותיה ובארגוני הטרור, ועוד. אחד מחמשת יעדי העל של הפרקליטות, לאורם אנו פועלים, היא השמירה על זכויות האדם, אשר אינו פחות מכל יעד אחר שהפרקליטות מציבה לעצמה.
אהבתי את נאומה של שרת המשפטים, והסיפור אותו סיפרה.
ליבו של מי לא יחמץ מסיפורו של עורך הדין "נאמן", כפי שכינתה אותו השרה שקד. רוב דבריך מקובלים עלי.
אין שום ספק שצריך לשמור על זכויותיהם של חשודים ונאשמים.
חשוב לציין כי אנחנו, פרקליטות המדינה, רואים זאת כחובתנו - לא פחות משמירה על זכויות נפגעי עבירה - לשמור על זכויותיהם של נאשמים וחשודים.
עם זאת, נדמה לי שחשוב להזכיר כאן כי יש גם נפגעי עבירה, בין אם מדובר בנפגעי עבירה בעבירות פרטניות, בין אם מדובר בנפגעי עבירה שהם הציבור בכללותו כמו בעבירות שוחד ושחיתות.
ללא ספק, כשמערכת אכיפת החוק פועלת, נפגעים לעיתים אנשים. כאשר עושים צדק לעיתים נפגעים אנשים.
אני מברך על היוזמה לקדם ועדה לצמצום החשש להרשעות שווא.
עם זאת, כפי שנאמר כאן קודם, צריך להיזהר שלא לשפוך את התינוק עם המים. צריך לשמור על האיזונים הנדרשים.
כל שיטת משפט צפונה בחובה גם אופציה לעוול, והשרה וודאי אינה רוצה בהרמת ידיים במאבק בפשיעה.
בסופו של דבר אני מאמין שהמערכת לא הזניחה את זכויות הנאשמים. ישנן הנחיות, כללים ונהלים בעניין זה - לרבות הנחיות היועץ המשפטי לממשלה והנחיות פרקליט המדינה. כמובן תמיד יש מקום לשפר ולשכלל את הקיים.
כעת, אני רוצה למקד את דבריי ביעד על נוסף של הפרקליטות והוא המאבק בשחיתות השלטונית. במסגרת זו הוגשו בשנים האחרונות כתבי אישום נגד אישי ציבור רבים מן השלטון המרכזי, לרבות ראש ממשלה לשעבר, שרים, חברי כנסת, רבנים ראשיים ועוד. פרשות שונות, נוספות, נחקרות במשטרה, אחרות מתנהלות בבתי המשפט, וכמובן חלקן הסתיימו בהרשעות ובעונשים משמעותיים, תוך הרחקת אישי הציבור שסרחו מהבמה הציבורית.
גם נגד בכירים בשלטון המקומי הוגשו כתבי אישום, שנועדו להעביר מסר חד-משמעי לפיו לא נשלים עם שחיתות במישור זה, המועד לצערי לפורענות. חלק מהמקרים כבר הסתיימו בהרשעות, וברובם גם נגזרו מאסרים בפועל לצד קלון; חלק מהתיקים הניבו כתבי אישום, המתנהלים בימים אלה; בחלק מהמקרים אנו בשלב השימוע; וישנן חקירות שעדיין מתנהלות נגד גורמי שלטון מקומי חשובים.
בחודשים האחרונים, לקראת הבחירות לרשויות המקומיות הקרבות ובאות, האמורות להתקיים בעוד כחמישה חודשים, אנו עושים מאמצים משמעותיים, בשיתוף עם אגף החקירות במשטרה, על-מנת להביא לקו הגמר תיקים בהם טרם התקבלה החלטה סופית.
גם כאן, כתמיד, כתבי אישום יוגשו רק כשימצא שיש "יסוד סביר להרשעה", ובנושא זה כבאחרים יש בכוונתנו להמשיך לבחון את הראיות שנאספו בזהירות ובקפדנות, מתוך הבנה של המשמעות הקשה שיש לקיום הליך פלילי על חייו של אדם. כך אני מנחה את הפרקליטים לפעול. לצד זאת, לא נירתע ממילוי חובתנו לפעול לביעור השחיתות בכל מקום בו היא קיימת.
במקרים בהם יתברר לנו כי אין ראיות מספיקות להגשת כתבי אישום, לא נהסס לסגור את התיק, ובכך נאפשר, למי שירצה בכך, להתמודד בבחירות הקרובות, ללא שתהא עננה התלויה על ראשו בדמותו של "תיק פתוח".
בהקשר זה, של המאבק בשחיתות השלטונית, אני רואה צורך ממשי להתייחס בכנס מכובד זה לסוגיה המטרידה אותנו, הלוחמים בשחיתות, עד מאוד - העדר הוקעה ציבורית מספקת לעבריינים מורשעים ולתופעת השחיתות.
את המאבק בשחיתות יש לנהל בראש ובראשונה בחדרי החקירות ובבתי המשפט. יש לחקור ללא היסוס כל חשד לשחיתות ציבורית. אולם בכך אין די.
ללא הוקעה ציבורית מספקת של התופעה, לא תצלח המלחמה.
אני מבקש לקרוא בפניכם דברים שאמרתי לפני ארבע שנים, בשנתי הראשונה לתפקיד, על במה זו ממש:
"לעיתים נדמה כי רבים בישראל כבר הרימו ידיים, כביכול, "הסתגלו" לתופעות השחיתות, והם מתייחסים אליהן כמעט בשוויון נפש. הדבר נובע, אולי, מתחושת חוסר אונים ומהיעדר אמונה באפשרות לשנות את המציאות; הסבר אפשרי נוסף הוא הגישה הסלחנית, הלעיתים מופגנת, כלפי מי שסרחו. לכך תורמים לעתים גם מי שממהרים להתרוצץ בין אולפני הטלוויזיה, תוך שהם מסבירים - לעתים גם שלא מדעת - כי המעשים שבהם הורשעו האנשים - ואינני מדבר על פרשה כזו או אחרת - הם "כמעט נורמטיביים", וכי מדובר ב"רדיפה". זאת, לפעמים, גם תוך תקיפה ישירה של בית המשפט או הפרקליטות והמשטרה, תוך ייחוס שיקולים זרים לכל הרשויות הללו.
רק ביום שבו מי שהורשע בעבירות אלה יסבול מגינוי חברתי כללי, ולא יקבל יחס "סלחני", "מתחשב", "מבין" וכדומה, נדע כי יש סיכוי ממשי להדברת התופעה. כתבי אישום ופסקי דין אינם מספיקים בהקשר זה. הם חיוניים כמובן למיגור התופעה, אך הם חייבים להיות מלווים גם באוירה חברתית מגנה. לא ייתכן שמי שהורשע בשוחד, יהיה "גיבור תרבות" או "סלב". שינוי כזה של אוירה חברתית התחולל כמדומני בעשור או בשני העשורים האחרונים ביחס לעבירות מין, שהיו נחשבות זוטות, ושינוי דומה חייב להתחולל ביחס לעבירות השחיתות".
לפני ארבע שנים אמרתי את הדברים הללו, אך השינוי המיוחל לא התחולל והדברים נכונים לצערי גם היום.
בעיני, זוהי עובדה מצערת שאנשים שהורשעו בעבירות חמורות של שחיתות ציבורית מוזמנים לאולפני טלוויזיה ולכנסים כמרואיינים "לגיטימיים", ונחשבים בעיני הציבור כידוענים - היינו "סלבים".
אך לאחרונה, רגע לאחר שחרורו מן הכלא, מצא לנכון - ראש ממשלה לשעבר - שהורשע בעבירות שחיתות שלטונית חמורות, להתראיין ברבים, תוך השתלחויות בוטות בראשי מערכת אכיפת החוק בעבר - ביועץ המשפטי לממשלה לשעבר, בפרקליט המדינה הקודם, במבקר המדינה הקודם, ובבתי המשפט שדנו בעניינו. לא אחזור על דבריו שאינם ראויים בעיניי ועל הכינויים המבישים שהעניק לכל אלה שדנו בעניינו, אלא אסתפק ואומר שהדברים היו מבזים וחמורים.
עוד באותו יום יצאתי וגיניתי את הדברים וכך עשה גם היועץ המשפטי לממשלה, אבל עובדה היא שהארץ לא רעשה וגעשה ולא הייתה מחאה נרחבת - ולמעשה כמעט לא הייתה שום מחאה- נגד הדברים. עובדה זו מטרידה אותי וראוי לה שתטריד את כולנו עד מאוד.
דוגמה נוספת, מעצם ימים אלה, היא של אדם שזוכה בתום משפט ארוך ועל זיכויו הגשנו ערעור, בהתאם לזכות הקנויה למדינה בדין. זיכוי אומנם היה ואנו ודאי וודאי מכבדים את הכרעת בית המשפט הכפופה להכרעה בערעור שהוגש כאמור, אלא שמיד לאחר הזיכוי החלה מצידו מסכת של השתלחויות אישיות, גידופים והשמצות כלפי פרקליטים נאמנים ומסורים שפעלו כמשרתי ציבור מתוך מטרה לעשות דין אמת בשירות המדינה.
לא ניתן להסכים, ולא נסכים, עם מצב דברים בו כל אימת שתוצאת המשפט היא לטובת הנאשם, מהללים את בית המשפט ומעלים אותו על נס, אך מותחים ביקורת אישית על הפרקליטים; ואילו כאשר תוצאת המשפט היא לרעת הנאשם, מכוונים חיצי ביקורת אישית רעילים הן כלפי בית המשפט, והן כלפי התביעה והמשטרה. ניתן כמובן למתוח ביקורת עניינית על פסק הדין אך יש לגנות ביקורת אישית, המייחסת שיקולים זרים כביכול - לבית המשפט, לתביעה, למשטרה, ולכל מי שמעז לפעול נגד גורמים עתירי כוח.
אך העובדה שאנו, כפרקליטות, לא נסכים לכך, איננה מספקת. אם חפצה החברה בישראל לשמר מערכת תביעה עצמאית שתוכל להילחם בפשיעה, חייבת מערכת זו לקבל גיבוי רחב מכלל שדרות החברה.
אם בכך לא די, הרי לאחרונה התבשרנו על אדם שעמד בראש מועצה אזורית, שהודה במתן שוחד, התפטר מתפקידו, ועתה, בחלוף זמן קצר מאד, הודיע כי הוא מתכוון להתמודד מחדש על ראשות המועצה שבראשה עמד. מדובר באדם שנחקר בחשד לעבירות שחיתות חמורות, בין היתר, של מתן שוחד לגורמים שלטוניים מרכזיים, אותו מימן מקופת ציבור התושבים במועצה שבראשה עמד, שנחתם עימו הסכם עד מדינה, כדי שעדותו תוכל לשמש נגד גורמי השלטון המרכזי להם ניתן השוחד. במסגרת הסכם עד המדינה הוא התחייב להתפטר מתפקידו כראש מועצה, ואכן עשה כן. אלא שלאחרונה, הודיע אותו נותן שוחד, שהוא מתכוון להתמודד בבחירות הקרובות לאותה מועצה, בה סרח.
נזכיר, כי עד מדינה הוא עבריין שהתביעה מצאה כי קיים אינטרס ציבורי משמעותי בהקלה עימו על-מנת להביא לדין עבריינים משמעותיים יותר, אולם עדיין, מדובר בעבריין.
אינני מתכוון להתייחס כאן לשאלה המשפטית האם אדם כזה יכול להתמודד מבחינה חוקית. אני מתכוון להתייחס לתופעה החברתית, ולעובדה כי הודעה כזו מצדו, עברה כמעט ללא כל תגובה. התנהלות מעין זו של עבריין, המבקש לשוב לתפקידו הציבורי החשוב, משל לא היו דברים מעולם - אין לקבל, בראש ובראשונה במישור הציבורי. אני סבור שמבחינה ציבורית, מוסרית וחברתית, זוהי תופעה כמעט בלתי נתפסת - והייתי מצפה שתהיה תגובה ציבורית, לרבות של נבחרי ציבור מכהנים ולרבות של ראשי רשויות מכהנים - שתוקיע את הרעיון הזה. העובדה כי רעיון שכזה לא מגונה מקיר לקיר, מעידה כי לא באמת הפנמנו את חומרת עבירות השחיתות.
לכך אוסיף, כי בימים אלה, בהם אנו מצויים בעיצומו של מאבק קשה בשחיתות השלטונית ישנם גורמים המנסים לרפות את ידינו, להצר את צעדינו ולצמצם את הכלים העומדים לרשותנו במלחמה בשחיתות. זאת, בין היתר, גם באמצעות הצעות חוק שונות ומשונות שחוששני כי לפחות חלקן מכוונות להיטיב באופן לא שוויוני עם קבוצה מסוימת של נבחרי ציבור.
כלפי חוץ, יוצאים נבחרי הציבור המציעים את הצעות החוק הללו והתומכים בהן, בראיונות לתקשורת בהם משודר מסר לפיו הצעת החוק שזה עתה הונחה על השולחן מטרתה להיטיב עם כלל הציבור, עם כלל החשודים או עם כלל הנאשמים. אולם ממבט קרוב, הרי שלרוב, בין הצעות החוק הללו להטבה לכלל הציבור, החשודים או הנאשמים- אין כמעט ולא כלום. הצעות החוק הללו עוסקות לעיתים בנושאים שוועדות ציבוריות מקצועיות ישבו על המדוכה זמן רב והגישו המלצות מקצועיות מתאימות, אלא שלפתע, המלצות אלה היו כלא היו.
לכך אוסיף, כי אנו בפרקליטות, רואים חשיבות רבה בקידום זכויות חשודים ונאשמים. נרתמנו ונוסיף להרתם לצעדים הוגנים ומידתיים בקידום זכויותיהם. אולם אל לנו לשפוך את התינוק עם המים.
סוף דבר, אנו נוסיף לפעול בכל דרך להטמעת חשיבות המסר הציבורי שבהוקעת השחיתות. אולם בפעילות שלנו ושל המשטרה- כשהיא לעצמה- אין די.
חיוני בעיני שנבחרי הציבור - מכל המפלגות - יתנו יד למאבק בשחיתות ויצטרפו אלינו במלחמה זו.
חיוני בעיני שלשכת עורכי הדין, ראשיה וחבריה- יתנו יד למאבק בשחיתות ויצטרפו אלינו במלחמה זו.
חיוני בעיני שכלי התקשורת יתנו יד למאבק זה, ללא קשר לזהות האדם החשוד בשחיתות, האם קרוב הוא לליבם אם לאו.
אשר לנו- אני מבטיח לכם: לא נירתע ממילוי חובתנו.
הפרקליטות תמשיך לקיים חובתה, בעקביות, בנחישות ובמקצועיות, אך גם בזהירות רבה, שכן בדיני נפשות עסקינן.
