דין, דין דינה

פליאה אלבק שימשה במשך שנים בתפקיד מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה. ב-1993 היא הודחה מתפקידה על-ידי שר המשפטים דוד ליבאי, על-רקע דברים שהטיחה בחיים אורון, בהם הטילה ספק בנאמנותו למדינה, לאחר שביקש לקבוע פיצויים לערבים נפגעי טרור. היא הואשמה בכך שהיה אסור לה כעובדת מדינה להעביר ביקורת על נבחר ציבור. על-רקע ביקורת פנימית 'עפה' פליאה אלבק מתפקידה. והנה את דינה זילבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, איש לא קרא לסדר עד אתמול, למרות כל-כך הרבה פגעים שפגעה, למרות שיש לה ניהול פוליטי משלה, המתלווה אליה בכל פסיקותיה ועבודתה. היא רואה עצמה כחלק מקובעי המדיניות, היא 'מצפצפת' כאשר מדי יום 'אמונתה' השמאלנית מתנגשת בזו של הממשלה, היא לעומתית להתנחלויות, היא מנסה לעצור חוקים ההולכים לקראת ההתיישבות ביו"ש ועוד ועוד. ביולי 2015, כשוועדת השרים לחקיקה אישרה הצעת חוק של ח"כ סמוטריץ, זילבר זעמה. היא העבירה למרב מיכאלי חומרים שיסייעו לה להסביר מדוע החוק הוא רע. דובר על החטיבה להתיישבות הפועלת כגוף ביצועי שעוסק ביישום מדיניות הממשלה ביהודה ושומרון, בגליל ובנגב וכאשר הוכנה בממשלה טיוטה ליישום החוק, היא ניסתה בכל מאודה שלא לתת לחוק לעבור, כדי לחנוק את החטיבה. היא השמיטה ציטוטים שלא נראו לה, המציאה הלכות שלא היו ולא נבראו, והכול שלא בתום לב. היה זה לאחר צוק איתן, אז, החליטה הממשלה לסייע לישובים הסמוכים לרצועה בסיוע כספי רחב. החטיבה להתיישבות הייתה אמורה לבצע חלק מהעבודות, אבל גברת זילבר הורתה לעצור את הכספים לחטיבה. הם פנו לאחר זמן לראש הממשלה וסיפרו על מעללי דינה שעצרה את העבודות הדחופות לשיקום הישובים בעוטף עזה, דהיינו- שיפור הדרכים, שיפור המיגון, מערכות החשמל. הם הלינו על מאבקי כוח ובקשו את התערבות הממשלה. המכתב הועבר לזילבר, והיא הצביעה על החטיבה להתיישבות ככזו שאין לה קשר בריא עם הממשלה... ו'סיפרה' שבכל מקרה, שרי הממשלה אחראים לעיכובים, וידה לא במעל. אבל כשנערך מפגש בין ראשי המועצות, אמרה שהם יבצעו את העבודות וניסתה ל'זרוק' את החטיבה להתישבות. ראשי המועצות דחו את הרעיון, בהסבירם שהחטיבה מבצעת את העבודות, לעילא ולעילא, וגם במחירים זולים ביותר. רק לאחר שסירבו הם עצמם, לבצע העבודות, ודרשו בתוקף שתשחרר כבר את הכסף שאושר לכך, ומוחזק אצלה זמן רב, רק אז, הואילה לשחרר טיפין טיפין ולאפשר לעבודות לצאת לדרך.

מלחמת חרמה

מאחר שהיא שוטמת את ההתישבויות ואת פיתוחן, היא ניסתה לשים מקלות בגלגלים גם לחברה לשיקום הרובע היהודי לבין עמותת אלע"ד (אל עיר דוד). החוזה העניק לאלע"ד את הזכות להפעיל את הגן הארכיאולוגי שבעיר העתיקה בירושלים. הגן מצוי בשטח שבין שער האשפות לכותל הדרומי של הר-הבית. העמותה מפעילה במשך שנים עבור רשות הטבע והגנים את הגן הלאומי עיר דוד, ואי-לכך נמצאת העמותה באופן תדיר על הכוונת של שורת ארגוני שמאל המנהלים נגדה מלחמת חרמה. מה עשתה זילבר? היא פנתה למנדלבליט אז מזכיר הממשלה, והסבירה כי לממשלה אסור לאפשר לעמותה לקבל זכויות במתחם כשהיא ממציאה הלכות ופסיקות שעוד לא נולדו. היא הביאה בכל עניין את דעותיה הפרטיות, את שיקול דעתה הלא אוביקטיבי, כאילו באחוזתה הפרטית עסקינן. היא מכניסה את עצמה לכל עניין ואפילו על החוק שיזמה שרת התרבות "נאמנות בתרבות" היה לה נאום חריף ותוקפני, כשהיא מספרת לנו שפתאום צצים חדשים לבקרים, חוקים חדשים כמו, משילות, נאמנות, מה שמסמן את הבריות, אם צרים הם, או ידידים... מה אכפת לך אם מובאים מדי יום חוקים חדשים? מה עניינך כאן? האישה הזו הרי בתפקיד של יועץ, זה הכול. ועל חוק ששרה מבקשת להעביר היא מבטאת את דעתה האישית, וכלל לא את עמדת הממשלה, אז על מה היא מקבלת משכורת? היועץ המשפטי לממשלה, הוא כשמו יועץ, והיא משנה ליועץ, אז איך ייתכן שעד היום למעלה מארבע שנים שרדה בתפקידה, כשכל הוויתה, היא לחבל בממשלה ובחוקיה, להביא את תפיסתה הפוליטית? והיועץ אוי היועץ, ממי הוא ירא כל כך, כשהוא אומר שהוא צריך לבדוק ולבחון את התנהלות זילבר. הרי היא נמצאת לפנייך מדי יום, במשך ארבע שנים, ועדיין לא גיבשת דעה? על לא כלום פוטרה פליאה אלבק אחרי 24 שנים. עורכת דין, שהתנהלה ברגש, בנועם ובלויאליות. אז אם יעז היועץ לעמוד לפני דינה וחבריה בעולם המשפט, אין אלא לייעץ לו: דין, דין דינה.