על ההבדל המהותי בין המשכן - שעליו מושם דגש בפרשת "תרומה", ובין בנית בית המקדש, שעליו מתייחסת בהרחבה הפטרת השבוע - עמד הפרשן הקדמון יונתן בין עוזיאל של התורה לארמית.
רבים מבקרים את המתרגם על חרות יתר שהרשה לעצמו בכך, שתרגומו רווי נימות פרשניות. אך גם המבקרים את התרגום מצאו ענין בתרגום הפסוק בפתח פרשת תרומה - "וַתְּדַבַּר אֶל בְּנֵי יִשְׁרָאֵל: וַיִּקְּחוּ לִי תְּרוּמָה, מֵאֵת כָּל אִישׁ יִדְּּבֵנוּ לִבּוֹ תִּקְּחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" (שמות כ"ה 2).
המתרגם לארמית יונתן בן עוזיאל כותב: "מִן כָּל דִּיתִרְעִי לִבַּיהּ וְלא בְּאַלְמוּתָה תִּסְבוּן יַת אֶפְשָרוּתִי". התרגום לעברית:
"מאת כל מי שיתעורר לבו, ולא באלימות, תקחו את תרומתי !!!".
התרגום לארמית של יונתן בן עוזיאל לא ירד אלינו מספירות שמימיות, הוא נחצב בדם לבו של מתרגם, שיש לו מודעות חברתית המתמודד עם מציאות חיים קשה. המתרגם והוגה הדעות מגלה רגישות למראות של חיי היום יום. מכאן תוספת הלבוש הסוציאלי של תרגום הפסוק עם עוצמת הרגישות החברתית והתרסה -
לא לאלימות שלטונית כלפי המוני העם.
יש המבקרים מתרגם, שהוסיף נדבך הגותי לתרגום. אני מכבד עבודה הגותית-לשונית, ששימשה כלי ביטוי לסולידאריות חברתית, המשלבת קריאה לרשויות החוק להיות רגישים כלפי אזרח פשוט ולא לנהוג בניכור, כי ניכור שלטוני הוא סוג של אלימות.
התרגום לארמית מבהיר, שניכור לאדם הפשוט מצד שררה שלטונית זו אלימות שיש להוקיעה מחיינו. מתרגם התורה לארמית מתייחס לבניית בית ראוותני על-ידי המלך שלמה, שהעדיף הפגנת עוצמות שלטוניות בבית מהודר ומוזהב ולא משכן עם עולם של רוח כלפי פנים.
המתרגם רואה בבית המקדש המהודר סוג של אלימות,
כי הבנייה נעשתה באמצעות "שְׁלוֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלוֹשׁ מֵאוֹת הָרוֹדִים בָּעָם הָעוֹשִׁים בַּמְּלָאכָה". לזאת יש להוסיף "שָׁרֵי הַנִּיצָבִים לִשְׁלֹמָה אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה". נגד גילויי הרודנות יצא העם למאבק שהבשיל בימיו הראשונים של רחבעם בן שלמה בדרישה - "הָקֵל מֵעֲלֵינוּ" (מלכים א' י"ב 10). התשובה המתנשאת "אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בְּשׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בְּעַקְרַבִּים" (שם, 14) גרמה למרי אזרחי, שביטויו הראשון היה רגימת שר האוצר, אדורם אשר על המס - "... וַיִּרְגִּמוּ כָּל יִשְׁרָאֵל בּוֹ אֶבֶן וַיָּמוֹת ...". (שם 18).
אלימות שלטונית, אותה מגנה מתרגם התורה לארמית, אינה רק התרסה נגד שלמה המלך ובנו רחבעם, אלא זו קריאה לנו, יש כאן צו 8 המחייב אותנו הקוראים למאבק גם באלה הימים. מאבק נגד מציאות של עובדי חברות כוח אדם ללא ביטחון תעסוקתי וללא תנאים סוציאליים מציאות שהתפשטה והתרחבה בשנים האחרונות. זו קריאה למאבק נגד הפרטת נדבכים חברתיים כמו רווחה וחינוך. זו קריאה לא להיות אדישים, שהון אנושי יקר משלם בחייו ובנכויות גוף על פיגומי הבניין.
