הבימאי והפרפורמר המוצלח צביקי לוין ארג משרשרת שירים שהיו להיטים, ופורטים עד היום על הלב, מופע מרנין ביותר, שהתענוג בצפיה בו משכיח את החפירות שאנו חייבים לסבול בימים אלה שלפני הבחירות. המופע מתבסס ברובו על שירים של יהודה פוליקר ויעקב גלעד, שהיו הסיבה לפריצתו של פוליקר לתודעה הישראלית, לאחר חלקו בלהקת "בנזין". בין השירים: "חלון לים התיכון", "עיניים שלי", "סיגל סיגל" של אריס סאן, ו"שיר אהובת הספן" שכתבו יאיר לפיד ורמי קליינשטיין. היה כדאי שיאיר ימשיך לכתוב שירים כאלה, על-מנת להרנין בהם את הקהל הישראלי. השירים היוונים אותם תרגמו גלעד ואחרים כמו צביקי לוין, אביהו מדינה, נעמי שמר וחמוטל בן זאב, או השיר "יפו" שכתבו עמוס אטינגר ודובי זלצר, מושחים את הלב בשמן רגשי, ועצם הביצוע היפהפה מעשיר את החוויה. הן מעצם הכשרונות המוסיקליים הקיימים בין מסיימי מחזור נ"ז, והן בכוריאוגרפיה היפה שעיצב תומר יפרח על-פי המקורית של מיכל שי; המוזיקה הנפלאה שמשמיעה התזמורת החיה שמאחורי הבמה עליה מנצח ומנגן בפסנתר אפי שושני; התפאורה היפהפיה שעיצב זאב לוי עם שפע התלבושות המתחלפות של נטשה מנטל והתאורה הטובה של נטע קורן. בלהקה בולטים בשירתם נווה כהן, גלי יחיעם, בת אל מזוז שכה מרשימה בהופעתה ובהבעותיה, אנה אקהרד בקולה הכה יחודי במעלתו, שלבטח עוד תשמעו עליה ואותה בעתיד הקרוב, דניאל הרוש הפליאה ביכולת שירתה והופעתה כמו הייתה אדית פיאף, מאי פרץ שהייתה כה משוחררת, וכה צולחת להביע ולהרשים ביכולת המשחק שלה דווקא כאן, יותר מאשר בקלאסיקה נוקשה; וכן בלטו ליאור משיח, אלי קריסה התמיר בכושר יכולתו כרקדן מקצועי, וכך גם תומר יפרח עצמו, ובלטה בייחוד כשרון שירתה הנפלאה, האחת ואין שני לה טופז אבדנג שמקסימה את הקהל בשיר "בוקר יום ראשון", וכן לירן ליפשיץ המרשים במראה פניו, שעוד נחון לו עתיד הודות למראהו במתכונת כוכבי הקולנוע הגבריים שהיו פעם.

אמנם ההצגה תעלה רק עד ה-30 למרס, אך מי שיכול להזדרז, יוכל ליהנות בימים אלה ולהתענג מהמופע המקסים.