ולמה שלא נחשוד בכשרים

שופט העליון חנן מלצר, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, היה בעברו איש פוליטי מובהק המשויך למחנה השמאל האידאולוגי השורשי. בתחילת דרכו הפוליטית בשנת 1977 הצטרף למפלגת ד"ש - התנועה הדמוקרטית לשינוי. ד"ש הייתה מפלגת שמאל מובהקת שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת התשיעית והיא קיבלה באותן בחירות 15 מנדטים, אך מלצר לא הצליח להיכנס לאותה רשימה. באותן בחירות זכה בגין בניצחון סוחף, 'המהפך', ומלצר נמנה על המתנגדים להצטרפות ד"ש לממשלת בגין הראשונה. באותן שנים היה פעיל גם ב'שינוי - התנועה החילונית', מפלגה שנוסדה על-ידי אמנון רובינשטיין והתמזגה עם ד"ש בריצתה לכנסת התשיעית. ד"ש ו'שינוי' היו הבסיס האידיאולוגי והאב הרוחני לשמאל הישראלי המתון והרדיקלי כאחד המיוצג כיום על-ידי העבודה ומר"צ. לדעותיו הליברליות נתן מלצר ביטוי מובהק בשנת 1979 כאשר הופיע במספר תוכניות רדיו ותבע הנהגת נישואים אזרחיים ותחבורה ציבורית בשבת, ובמקביל התמנה באותן שנים ליועץ המשפטי של התנועה הרפורמית - יהדות מתקדמת בישראל. עוד הוא שימש ב-1980 כיועץ המשפטי של מחנה רבין במפלגת העבודה, ואף שימש בתפקיד רב-ההשפעה של יו"ר ועדת החוקה של מפלגת העבודה. בתקופת כהונת רבין כרה"מ ויו"ר העבודה מלצר היה פעיל מרכזי במפלגה ואף התמודד ב-1996 בפריימריז של העבודה לרשימת הבחירות לכנסת. כל האמור לעיל אינו אלא רזומה של איש ואזרח מן המניין בעל דעות פוליטיות מוצקות. אין איש בישראל שאינו בעל דעה פוליטית מוצקת, כולנו נותנים לדעתנו ביטוי מובהק מאחורי הפרגוד בקלפי, בשיחות משפחתיות בסלון או ברשתות החברתיות, ואולם לא כולנו נותנים ביטוי לדעותינו באופן אקטיבי וישיר דרך פעילות אופרטיבית באחת המפלגות, בפעילות חברתית יזומה או כחבר כנסת, שר או ראש ממשלה. שופט העליון חנן מלצר היה מנוי בעברו על הסוג השני האקטיבי, שנשא את עיניו למשכן הכנסת לממשלה וביקש לשנות, לעורר השפעה, ליצור אפקט משמעותי לדעותיו ולהנהיג את מלוא הציבור על-פיהן. אני מבקש להבהיר ולהדגיש את מעלתם הרמה דווקא של אלה השואפים לתת ביטוי אקטיבי לדעותיהם ולהפוך אותן לנחלת הכלל. בלעדי אלה לא היו לנו פטריוטים המוכנים לעשות את הכל למען מולדתם. משם באים אומנם הפוליטיקאים שקנו ביושר את דעתנו השלילית עליהם, אולם גם משם באו כל המשוגעים לדבר המוכנים להקריב את עצמם, פשוטו כמשמעו, על מזבח דעותיהם הכנות. השאלה שאני שואל את עצמי, למה שלא אחשוד בשופט העליון מלצר כפטריוט אמיתי המשוגע לדבר ומוכן לעשות את הכל למען ארצו ומולדתו. למה שלא אחשוד במלצר כאיש אמת המאמין בדעותיו ומוכן לעשות את הכל, כולל הכל, ללכת איתן עד הסוף ולהשרישן בחברה. האין זו שאלה לגיטימית?

רוב מוחץ

השאלה הלגיטימית שאבקש להניחה על השולחן, היא מדוע שלא אחשוד כי גם נשיאת בית המשפט העליון מנוייה על אנשי האמת המשוגעים לדבר, המוכנים ללכת עם דעותיהם עד כלות הכל למען החברה ועתידה, ובמסגרת זו מינתה לתפקיד יו"ר ועדת הבחירות דווקא את הפטריוט שחולק עימה, הן את האמת שלו והן את דעותיו הכנות, ומוכן לעשות את הכל כולל הכל להבטיח את קיום נבטיהן בחברה, ולהשגיח מקרוב על כי אותם השורשים ימשיכו לנבוט בקרקעית החברה שלא יסורו ממנה. השאלה הקונקרטית, מדוע נשיאת העליון שהסמכות הבלעדית למינוי יו"ר ועדת הבחירות בידה, מינתה את השופט היחיד בעל עבר מוכח עשיר ואקטיבי, המשויך פוליטית ואידאולוגית לשמאל השורשי. דווקא אותו. אציג עוד שאלה לגיטימית ביותר שמטבעה עלולה לנבוט במגרש ועדת הבחירות. מדוע שלא אחשוד כי למען האמת וקדושתה, תפקיד 'ההשגחה מקרוב' יכניס את המשגיח לפעולה אך במקרי חרום לאומי בו עלול הימין המסוכן לקטוף את הרוב המוחץ של העוגה ולמחוק כל זכר ופתחון פה לאמת, בדיוק המקרה הייחודי עד מאוד שעמד לפנינו, בו הימין החדש עבר את אחוז החסימה כאשר רע"מ ומר"צ עשויים להימחק מרשימת ח"כי כנסת ישראל והגוש הימני יגביה שחקים עד לכשמונים מנדטים מול 40; זהו לכל הדעות מצב חרום לאומי. התהייה היא מדוע עלי לכבוש את השאלה הלגיטימית הזו. את התשובה הנחרצת והאמיצה לכל השאלות הלגיטימיות הקונקרטיות שלי לעיל, מצאתי באחת מחוות הדעת המשפטיות הנוגעת לסוגיית ניגוד האינטרסים, ונכתבה בעטו המחודד של נשיא בית המשפט העליון בדימוס פרופ' אהרן ברק: "איסור זה של ניגוד אינטרסים, הינו לא רק על קיומו של ניגוד בפועל. זהו איסור על הימצאות במצב, בו ניגוד האינטרסים עלול להיווצר". רשימה זו הציגה ספק סביר של חשד לפלילים בוועדת הבחירות. מכוח החשד הזה שחילחל לכל שורות החברה אבקש, מהבמה הפובליציסטית הצנועה שלי להדיח את השופט מלצר מתפקידו ולקיים ספירת מלאי חוזרת תחת עינה הפקוחה של ועדה ציבורית ממלכתית, שתחקור בתום הספירה את עצם המינוי וניגוד האינטרסים.