לפני שנים רבות, ולא לפי האגדות, המשק הישראלי היה ממש צמוד דולר. מחירי הנדל"ן היו צמודי דולר, ומחירי חדרי המלון ושלל המוצרים והשרותים שיכול היה להציע השוק הישראלי – היו נקובי דולר.
היו כאלה שפשוט קנו דולרים מעת לעת רק בשביל להחביאם מתחת לבלטות. הנוהג היה שהדולר תמיד עולה ואם לא עולה אז לפחות יציב. הרבה יותר יציב מהשקל המקרטע.
השיא נקבע היכנשהו בשנת 2002 – יותר מחמישה שקלים לדולר אמריקני אחד. 5 שקלים לדולר. וזה היה רק לפני 17 שנים. באותן שנים האינפלציה הייתה דו ספרתית ולכן גם הריבית הייתה גבוהה. הפיקדון הבנקאי היה מניב אחוזים ניכרים. בשונה מהיום שפיקדון מניב שברירי אחוזים.
הדעה הרווחת שהריבית בישראל תמיד תהיה גבוהה משמעותית מהריבית האמריקנית מאחר שבישראל יש פרמיית סיכון שבאה לידי ביטוי בפיצוי הריבית הגבוה.
הימים ההם עברו חלפו להם. האינפלציה דעכה. רמות הריבית של אז, הן בארץ, הן בארה"ב והן בעולם המערבי כולו, נשכחו, וכיום המספרים אחרים לגמרי. בשנה א בכלכלה לומדים שנכס שיתן לך ריבית גבוהה יותר – אותו תעדיף להחזיק. ואם השקל נותן ריבית עדיפה – הוא יועדף על פני הדולר.
הזמן – אפריל 2019, ונכון לכתיבת שורות אלו הריבית על השקל מעניקה יתרון בולט לאחזקתו על פני הדולר ובימים אלו ממש רושם הדולר ירידות שערים ונסחר ברמה של 3.56 שקלים לדולר אמריקני אחד.
מתחילת השנה נפל הדולר ביותר מ–4% מול השקל והסיבות הן ברורות – העלאת הריבית בישראל והעלאת הציפיות להמשך העלאה יצרו גל ומומנטום להתחזקות התהליך. גם הציפיות בשוק האמריקני שגל העלאות הריבית הסתיים, או ממש קרוב לסופו, תורם להתחזקות השקל.
מאידך-גיסא, החשש הוא להתפתחות והרמת ראש של האינפלציה (הערכות כיום הן סביב 1.5% לשנה הקרובה. סביר ביותר) ולכן יש קו עדין שעליו בדיוק נמצא נגיד בנק ישראל – איך לקבוע את תוואי הריבית כך שמצד אחד השקל לא יתחזק יתר על המידה (כמו היום) ומצד שני שלא תהיה הזדקקות לרמת ריבית גבוהה על-מנת לדכא אינפלציה גבוהה. קיומה של אינפלציה מצביעה ברוב המקרים על ההתחממות וצמיחת המשק ולכן שמירה על רמות אינפלציה שנקבעות מראש היא מעשה נכון ואסור להגיע למצב בו מדכאים את הצמיחה במשק על-ידי רמות ריבית גבוהות מדי.
אני לא מקנא בנגיד
באופן אישי איני אוהב לשחק משחקי השקעות במט"ח. אני לא באמת יכול לדעת לאן פני המטבע. לא לטווח הקצר ולא לטווח הארוך. במיוחד לא היום.
רמות הריבית הנמוכות בעולם מביאות את משקיעי ושחקני המטבעות להיות זריזים ואכזריים, ואיפה שיש "בשר" (ריבית עודפת) לשם הם ינווטו את השקעותיהם. בסך-הכל זה טבעי והגיוני.
כמו-כן, צריך לשים לב שהציפיות הן אלו שמזיזות את השווקים. כמו במניות, כמו באג"ח, כך גם בריבית. ציפיות לתזוזת ריבית ישפיעו כבר היום עוד לפני שיקרה באמת משהו. ואם הציפיות יהיו מוטעות? אם הן לא יעמדו ביעדן? חגיגה.
