הידיעה המרעישה בדבר פיתוח רחם מודפס (תלת ממד), משמע שיהיה ניתן תוך כמה שנים לייצר תינוקות ממש באופן שהוא למעשה מכאני, מבשרת את אפשרות היווצרותם בקרוב של יצורי אנוש מסוג שטרם הכרנו. בראש וראשונה תידרש כאן התערבותם של ועדות אתיקה כאלו ואחרות שיחויבו להביע דעתן בנדון ולספק המלצותיהן באשר לשימוש העתידי ברחם המודפס, האם לאפשר שימוש חופשי בו או להגבילו, ואם להגבילו אזי לפי אלו קריטריונים וכו'.
דא עקא שהעברית לעולם לא משקרת. המילה רחמים נגזרת משורש ר.ח.מ. ולפיכך, הדבר המטריד יותר מכל הוא שבלא רחם טבעי, אימהי, לא יהיו עוד רחמים, לבטח לא רחמים של אמת. יתר על כן, אט-אט יהפך הביטוי העמוק כל-כך 'רחמי אם' לעוד ביטוי ישן, לא רלוונטי ובלתי מובן בדומה למשל למילה 'אסימון' ולביטוי הארכאי 'נפל לו האסימון'.
היווצרותם וצמיחתם המאסיבית לתוך החברה של יצורים אשר לא נולדו מרחם-אם, יצורים אשר לא ידעו רחמי אם ואהבת אם מהן, יצורים אשר ממילא יהיו חסרי רחמים באופן טבעי וממילא ככל הנראה גם אכזריים באופן מובנה, היא עניין מאתגר ומסוכן באשר יצורים אלה לא יהיו ממש דומים ליצור הנורמלי והסביר 'אדם' אותו אנו מכירים פחות או יותר, על מעלותיו ומגרעותיו.
אין להיתמם ולשגות בתמימות זו. ההיסטוריה האנושית רצופה דוגמאות של אכזריות אין-קץ מצד ילודי אישה שזכו לרחמי אם ולאהבת אם, מי יותר ומי פחות. ואולם הסכנה הגדולה טמונה בכך שאותן חיות-אדם שהבליחו אי-פה אי-שם והרימו ראש לאורך ההיסטוריה, החל במעשי זוועה ידועים בימי קדם (דוגמאות לרוב במקרא) ועד ימינו אנו עם הגרמנים הנאצים ודומיהם ממשיכי דרכם, ובכך הסכנה היא שמיעוט קיצוני זה יהפך לנורמה ותוך זמן מסוים יהיה לרוב בעולם כולו, עולם נטול רחמים ומלא בוז ואכזריות.
שלום נצחי
ואולם, ייתכן גם שלרחם המודפס ולייצור המוני של אותו יצור נחות חסר רחמי-אם ואהבת-אם, יהיו גם יתרונות של ממש. למשל, יהיה ניתן לייצר את השורות הראשונות של החיילים בחזית, הללו הצועדים אל מול פני המלחמה ומסכנים עצמם עד כדי מסירות נפש ממש ומוות בקרב (זה כמובן לא ממש מוסרי אבל מזכיר במקצת את הייצור ההמוני היום של בהמות ועופות למאכל אדם). אומנם בכך יצומצם עד מאוד עידן הגבורה וההרואיות אבל עמן יצומצם גם למינימום עניין השכול והיתמות באשר לא יהיו עוד כמעט הורים ואחים שכולים ולא יתומי מלחמה.
דהיינו, במידה ויהיה ניתן לייצר קבוצות-קבוצות, מחלקות-מחלקות של ילדים שיקראו בשם קולקטיבי, נניח צבי, צבי א', צבי ב', צבי ג' צבי ד', צבי ה', וכו', או משה, משה א', משה ב', משה ג' וכו', קבוצות של ילדים שיגדלו ויתחנכו בלא הורים, אך ורק בבתי ילדים, אזי כאשר החבר'ה הללו יגויסו לצבא וישלחו אל מול פני המלחמה, והיה כי יפול אחד מהם או יפלו כמה מהם בקרב, לאיש לא יהיה ממש אכפת ועם זאת לא יהיו עוד שכול של ממש ויתמות כתוצאה ממלחמות.
דברים אלו נכונים כמובן רק ביחס לחזית. לגבי העורף, כל עוד ועדות האתיקה יחזיקו מעמד, הפצצות מאסיביות על העורף יגרמו כמובן לאבדות, לשכול וליגון אין-קץ. אולם אפשר לשער כי בסופו של דבר יתמוטטו הוועדות הללו והחברה רובה ככולה תהיה מורכבת מאותם יצורים רדודים ושטוחים, חומרניים להחריד ונטולי רוח - על-אדם? תת-אדם? - ואזי גם בעורף לא יהיה עוד שכול ולאיש לא יהיה איכפת עוד מסבלו של האחר.
ועם זאת, ייתכן בכלל שיהיה זה עולם של 'שלום נצחי' באשר יצוריו המעוותים שנוצרו מרחם מודפס ולבסוף יודפסו בעצמם, יהיו כולם נטולי שייכות של ממש, נטולי אב ואם, נטולי רגשות, נטולי אבות, אמונה, להט אמוני, אידיאות ואידיאולוגיה. משמע, ממילא יהיה זה עולם אימפוטנטי ופריג'ידי, חסר ערנות וחיוניות, אשר ניתן יהיה לעשות בו 'שלום' על-נקלה, שלום רדוד ושטוח שלא יהיה בו דבר אבל גם לא מלחמות...
