פרס לטרור

הלקח לא נלמד

שוב נרצחה אישה, והפעם בבני ברק, בידי בנה המעורער בנפשו, שהיה מוכר לרשויות בריאות הנפש. למרבה הצער האישה לא לבד. הכרונולוגיה של הרציחות יודעת לא מעט מקרי רצח שהתרחשו על-רקע נפשי. השאלה היא איך זה שהפסיכיאטרים המטפלים בהם לא איבחנו את מסוכנותם, ולא אישפזו אותם במחלקה סגורה, או ששיחררו אותם לחופשי, ובכך לא מנעו רצח מיותר של בן משפחה או אחר בידיהם. עד כה הצטבר רקורד עשיר של מקרים כאלה, שהתבררו כקטלניים, ועדיין פסיכיאטרים ופסיכולוגים לא למדתם מהניסיון העגום את הלקח הנדרש? זו היא רשלנות רפואית ומקצועית בלתי אחראית ממדרגה ראשונה. ואולי עליכם לעבור קורס מזורז באבחון מסוכנות של מטופלים ולרענן מאפיינים ונהלים בנושא הקריטי? או שמא דרושים קריטריונים מחמירים וקפדניים יותר למינוי אנשי בריאות הנפש? לתשומת לב שר הבריאות יעקב ליצמן ואיגוד הפסיכיאטרים.

תופעה אנומלית

בראיון בכלי התקשורת אמרה מנהלת ארגון 'בטרם', ששיכחת פעוטות ברכב היא תופעה העלולה לקרות לכל אדם, ולכן יש להצטייד באביזרים טכנייים למניעת התופעה העלולה, כפי שראינו למרבה הצער, להיות קטלנית. צר לי להביע דעה לא פופולרית ובלתי תקינה פוליטית. בניגוד לדעתה אני סבורה כי שיכחת תינוקות זו תופעה אנומלית ובלתי טבעית. איך הורים יכולים לשכוח את פרי ביטנם (יותר מאשר את הארנק או הפלאפון) ולהמיט עליו אסון, כשהוא לוהט ברכב? נדמה לי ששלל האביזרים המוצעים לא רק שלא ימנעו את התופעה האנומלית הזאת אלא עלולים אף לקַבֵּעַ אותה. למותר לציין שתינוק או פעוט הם בעדיפות ראשונה, לפני כל הטלפונים ו'העסקים הבוערים', ואין להשאירם לבד אפילו לא לרגע. יש ליצור איתם גם ברכב קשר עין, דיבור, ותקשורת אנושית. אין לתת לגיטימציה לתופעה החמורה. צריך לבער אותה מן השורש בדרכי הסברה, תוך הגברת המודעות הציבורית לחומרת התופעה. ובא לילדי ישראל גואל.

צדק סלקטיבי

רינו צרור הוא ללא ספק עיתונאי הגון, המתיימר להצטייר ככזה, כאיש ישר ולוחם צדק. אז איך זה שבראיון עם הח"כ הערבי פרג' ממרצ בגל"צ הוא שיבח אותו על דרישתו הפומבית מראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, להתנצל בפני הערבים על הריגת 13 מתפרעים במהומות אוקטובר 2000, ושום מילה מפיו לא נשמעה על גורמי הרצח. האם באמת נשמטו מזיכרונו של צרור הנסיבות החמורות של הירי, כאשר השוטרים הועמדו בפני סכנת מוות בלתי פוסקת מיידוי האבנים והשלכת בקבוקי התבערה של המתפרעים כלפיהם וכלפי עוברי אורח תמימים, שנפצעו ושניים מהם אף נהרגו? ואולי חוש ה'צדק' של העיתונאי השמאלני הלוחם הוא חד-צדדי כלפי האויב בלבד, אך אין לו כל זכר כשמדובר באחיו היהודים הנפגעים? 'צדק' סלקטיבי כבר אמרנו? ואהוד ברק, למען הכיסא הנחשק, בהתנצלותו חסרת הבושה, העניק למתפרעים את פרס הטרור המיוחל על מגש הכסף.