מומולדת שמח

בתחילה חשבתי, ששוב זו אחת מהבנות שמנסה להיכנס אליי מתחת לשמיכה בלילה כי היא שמעה רעש של רוחות בחוץ. אני יכול להבין אותן. לא פעם אני רואה כמה כאלו ברחוב מאוחר בלילה. אומנם הן לבושות ונראות כבני נוער, אבל ההתנהגות לא רחוקה משם. הקטנות שלי מגיעות תחת ההגדרה של מבקשות מקלט, ואז כמו בדרום תל אביב, דוחקות אותי לאט-לאט לכיוון הספה בסלון. כרחם אב על בנים? כן, אבות מרחמים יותר, ולכן גם ישנים באלתורים שונים ברחבי הבית, מתעוררים עם כאבי צוואר נוראיים. אבל זה לא היה זה. חשבתי שמדובר בעוד ניסיון של מרתי להשתיק את הנחירות שלי באמצעות מרפק קשוח. יש שקוראים לזה סיכול ממוקד. אבל זה לא היה גם זה. אגב נחירות, לפני כשבועיים קיבלתי במתנה מרופאת ה-אף אוזן גרון שלי, מכשיר נחמד העונה לשם סיפ אפ. במילים אחרות מכשיר שאמור להסדיר את בעיות הנשימה שלי בלילה. נשלחתי למעבדה שבדקה ומצאה שאני אולי חושב שאני ישן בלילה, אבל ל-למעלה מעשר השכמות לשעה אי-אפשר לקרוא שינה, ורעש הנחירות שלי מקביל לרעש אוטובוס בתחנה. אני שומע כל בוקר את האוטובוס המעצבן שמחמם מנוע חצי שעה דווקא מתחת לחלון שלי, ולומר שאני עושה רעש כמוהו, היה נשמע לי די מעליב. מפה לשם הצמידו לי מכשיר לתקופת ניסיון, אני לא התרגלתי אבל זה לא מנע ממני לקנות אותו. מי מחזיר מוצר אחרי תקופת ניסיון? הכרתי חבר חדש - מכשיר הסיפ אפ, שאמור לפי ההבטחות לתת לך שינה רגועה יותר. לא ברור איך רוגע ומסיכה שיושבת לך על הפרצוף הולכים ביחד, אבל מה שכן ברור לי, שאם עד כה לא היו לי הרבה חברים הרי שמכשיר הסיפ אפ דואג לווידוא הריגה בנושא. מי ירצה לצאת איתי לטיול כשהוא יודע שבלילה אני הופך לפיל? ומילא חברים, עכשיו איך אני מסביר למרתי או גרוע מזה לבנות שלי, שלאבא שלי יש לא רק סולם, אלא גם מסיכת חמצן? אני מבין אותן. גם אני הייתי נבהל אם הייתי מגלה באמצע הלילה שאני ישן עם חייזר. אבל זה לא היה גם הסיפאפ, לא מרפק ולא הקטנות שמגיעות אליי כל לילה למיטה. כל אלו לא היו הגורם לבעיות השינה שלי. מתברר שבאיחור של שנה, הגיעו אליי החרדות והמשבר של גיל הארבעים. יום הולדת הארבעים ואחת הגיע, ואיתו מה שהיה אמור לקרות כבר לפני שנה.

"אני בגילכם"

חוץ מבעיות בנשימה בגב ובברכיים, הגיעו גם הבעיות של גיל הארבעים. הזיכרון מתחיל להיות בעייתי. אני מתחיל משפטים במילים "בזמני". או "כשאני הייתי ילד", צומחות לי שערות במקומות שלא אמורות להיות שערות, ובמקום שאמורות להיות שערות אני מגלה שהנשירה גדולה, ואני לא מתכוון למערכת החינוך. אני לא מסוגל לשבת בשיעור יותר מחצי שעה, וכשאני מתכופף אני משמיע קולות של פיראוס. כל אלו לא שוו לבעיה הכי גדולה שלי, שהיא התחושה הזו שאני חי חיים שלמים שאולי חולפים מבלי שעשיתי את מה שאני אמור לעשות. אם זה לסדר את המתלה לווילון בסלון שלי, ואם זה לסדר את התריס החשמלי בחדר השינה שלי. בכל פעם שאני פותח את העיתון אני מגלה שהנה שוב הגעתי מאוחר מידי. אני מגלה למשל ששחקן הכדורסל המוכשר עומרי כספי בן 31, שהדוגמנית ואשתו לשעבר של אייל גולן שממלאת בערך חצי מהעיתון בת 31. היא מופיעה בכמה סדרות טלוויזיה ומפרסמת בין היתר את נעלי גלי. אותם נעליים שילדות שלימה העברתי בלנסות להיפטר מהן ולהגיע לדבר האמיתי - נעלי דיאדורה. אדידס או ריבוק למשל, היו מותג שרק בנים לעובדי ים המלח יכלו להרשות לעצמם. משה ליאון - היום ראש עירית ירושלים מונה למנכ"ל משרד ראש הממשלה נתניהו כשהוא בן 37. בגיל 37 אני לא הצלחתי להיפגש עם ראש העיר של דימונה כדי להבין ממנו מה קורה איתי, ולמה זה לא חלק מהמסלול הטבעי בעיר הזאת שחייל או מי שסיים לימודים גבוהים, ימצא כאן גם עבודה. משה ליאון עוד מסביר ששנה קודם לכן מונה למשנה למנכ"ל משרד ראש הממשלה כלומר כשהוא בן 36. "הם קראו לי לתפקיד. זה לא היה פשוט בשבילי, עדיין לא הכרתי את משרדי הממשלה ואת הכח של משרד ראש הממשלה אבל נרתמתי לתפקיד". אין ספק שמדובר בגדלות מצדו. בגיל שלושים ושש מתקשרים אליך כדי שתמונה למשנה למנכ"ל משרד ראש הממשלה ואתה חושב שזה קצת גדול עליך. חושב, אבל נכנס מיד לתפקיד. יש כאלו שמשתחררים מהצבא ומיד מתקשרים אליהם מהמתנ"ס המקומי כדי לנהל מחלקה. הם מתלבטים ולבסוף מסכימים. אני בגיל שלושים עוד חשבתי שזה בסדר שהמעסיק שלי משלם לי מינימום משכורת, וגם עושה לי טובה ומשלם עבורי את דמי הביטוח הלאומי. שנמשיך? התאגיד הענק שנקרא בר רפאלי בת 34, ובבאר שבע מנכ"ל ארגון 7 הוא בן 29. חברת הכנסת עידית סלמן היא בת 38 וכתב הטלוויזיה עופר חדד הוא בן 36. סתיו שפיר בת 34, ואיציק שמולי בן 39. כשאתה נפגש עם כאלו שמות בגיל שיכול היה פעם לאפשר לך להתנשא מעליהם ולומר להם "אני בגילכם..." זה לא משהו שמוסיף אצלי למצב הרוח, או למונח הרפואי של משבר גיל הארבעים. מצד שני, לפני כחודשיים, אהרון ידלין שר חינוך לשעבר ואבא של עמוס ידלין, זכה לקבל את אות יקיר הנגב כשהוא בסך-הכל בן 93. אז אולי יש לי לאן לשאוף.