היינו בגימנסיה "הרצליה" ולחשנו בחרדת קודש את שמה של מרסל ניניו, שהלכה היום לעולמה והיא בת 89. כמו גם את שמותיהם את ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר, ולאחר מכן מאיר מקס בינט. הם נהרגו במצרים בפרשת "עסק הביש" והיא, ועוד חברים, ישבו בכלא. 14 שנים. עד 1968.
תמונת מצב, 1954:
דוד בן-גוריון פרש לשדה בוקר. מפלגתו לא שמעה בקולו ומינתה תחתיו את ראש הממשלה
משה שרת. שר הביטחון היה פנחס לבון. באותה עת לחץ שליט מצרים גמאל עבד אל נאצר לסלק את מחנות הצבא הבריטיים מאזור תעלת סואץ. ישראל לא הייתה מעוניינת שהאנגלים יצאו כי נאצר הכריז שיפתח בסיבוב שני למלחמה בה.
במטכ"ל עלה רעיון עיוועים ילדותי ומטופש להפעיל רשת של מרגלים יהודים, שיפוצצו מוסדות אמריקנים ואנגליים במצרים כדי שלונדון תסתכסך עם קהיר ותסרב להתפנות. היהודים המצריים האלה אומנו על-ידי ישראל לריגול, לא לפעולות אלימות. הם נתפסו (ממליץ לקרוא היום ראיון מעולה של ד"ר
רונן ברגמן עם אדם מעולה אברהם דר שהקים את הרשת מטעם אגף המודיעין של צה"ל ב
ידיעות אחרונות).
בישראל הייתה תדהמה. הרמטכ"ל משה דיין היה בסיור עבודה ממושך בארצות הברית. הוא כבר שמע פעם את הרעיון המטופש מפי ראש אמ"ן בנימין גבלי ואחד מקציניו הבכירים מוטק'ה בנצור, והורה להם לגנוז אותו. אבל דיין היה מעבר לים במסע מקצועי בארצות הברית. רק כאשר הרשת נתפסה טרחו וסיפרו לראש הממשלה הכושל בתולדות ישראל שרת על הפעולות. עתה פרצה מריבת עולם - "מי נתן את ההוראה"? ראש אמ"ן גבלי או שר הביטחון לבון? שרת בעליבותו לא פיטר איש מהם. הקים ועדת שניים (
יצחק אולשן ויעקב דורי) והם לא ידעו לומר מי נתן את ההוראה. שבר.
שאלה פלילית
ראשי מפא"י נזעקו לשדה בוקר והחזירו את בן-גוריון לכהן כשר הביטחון בממשלת שרת עד לבחירתו מחדש ב-1955. לבון הלך הביתה. גבלי הונע למקום אחר. סוף פרק א'. אחרי הבחירות חזר בן-גוריון לראשות הממשלה. בינתיים הגיעו לאמ"ן מפקדים אחרים (יהושפט הרכבי, יוסק'ה הראל) וגילו מסמכים שהוכיחו כי גבלי שקרן. הם סיפרו על כך ללבון, שבינתיים התמנה למזכיר ההסתדרות. ב-1960 ביקש לבון מבן-גוריון שיטהר את שמו, שכן גבלי אשם. בן-גוריון סירב. לא הוא הכפיש את לבון ולא הוא יכול לטהרו. ראוי שלבון יפנה לוועדת חקירה משפטית, שתטהר אותו.
איני נכנס כאן לניצול שעשו רבים בפרשה. האופוזיציה בראשות
מנחם בגין - כמובן; יגאל אלון שלא סלח לבן-גוריון את פירוק מטה הפלמ"ח - כמובן; ראשי מפא"י שחששו כי בן-גוריון מקדם מאחרי גבם את משה דיין ו
שמעון פרס - כמובן; ומשה שרת שלא סלח לבן-גוריון, שלא הכלילו בממשלתו מאז 1956 - כמובן. בריבוע ברור לגמרי כי התעורר כבר דחף בשורות מפא"י להיפרד מבן-גוריון (ביבי נוטה לומר כי הוא מכהן יותר שנים מבן-גוריון. כן ולא. בן-גוריון עמד בראש העם היהודי מאז תחילת שנות ה-30' והוביל את המאבק להקמת המדינה ובעיקר ניהל את מלחמת העצמאות הקשה מכל ואת מבצע סיני המוצלח מכל, בתחילת שנות ה-60' מלאו כבר כ-30 שנים לשלטונו עם הפסקה קצרת מועד בשדה בוקר).
הפוליטיקאים התנגדו לוועדת חקירה משפטית. הם רצו לטאטא את "עסק הביש" מתחת לשטיח ולהמשיך הלאה בלי לנקות את הזוהמה. בן-גוריון לא בדיוק יזם את הטיהור, אבל אם לבון רוצה טיהור עליו לפנות להליך משפטי לכאורה. בתפישתו של בן-גוריון לא פוליטיקאים יכריעו בשאלה פלילית זו.
לפיכך הקימו הפוליטיקאים ועדה מגוחכת של שבעה שרים, שזיכתה את לבון ובלי להרשיע את גבלי. ככה זה נראה כאשר פוליטיקאים מתנהלים כשופטים (לשימת לב חלק מראשי הליכוד בימינו). לפיכך בן-גוריון פרש. כאמור, לדעתי ממילא רצו להיפרד ממנו. אבל העילה האחרונה, הקש ששבר את גב הגמל, היה מאבקו למען שלטון החוק. הוא כרע ונפל בו, לרעת כולנו.
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]
