אחת הסוגיות הלא פתורות במשפט הישראלי, היא שאלת היטל המס על העסקת בן זוג זר של אזרח ישראלי. חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל, 2003, קובע שמי שמעסיק עובד זר חייב לשלם מס שיכול להגיע עד 20% מהכנסתו השנתית של העובד. החוק מוסיף וקובע שעובד זר הוא מי שמוגדר כך בחוק
עובדים זרים.
בישראל חיים בני זוג זרים שנשואים לאזרחים ישראלים או נמצאים אתם ביחסים של ידועים בציבור ונמצאים בהליך מדורג מטעם משרד הפנים. בהליך זה שיכול להמשך כמה שנים עוקב משרד הפנים אחר היחסים בין בני הזוג ואם הוכח להנחת דעתו שהיחסים הם אמיתיים ניתנת לבן הזוג הזר אזרחות ישראלית או תושבות קבע.
בדרך כלל מקבל בן הזוג אשרת עבודה כמה חודשים לאחר התחלת ההליך המדורג והוא רשאי לעבוד בכל עבודה שימצא לנכון. דא עקא שכאן הוא נתקל במכשול בלתי צפוי. מעסיקים רבים סבורים, שבן הזוג הזר הוא עובד זר שיש לשלם בגינו היטל והם מסרבים להעסיקו או שמסכימים בתנאי שכר נמוכים מהמקובל.
החוק אוסר "לגלגל" את ההיטל על העובד הזר אך חוק לחוד ומציאות לחוד. התוצאה היא פגיעה קשה בזרים ובבני זוגם הישראלים שמוצאים עצמם מפרנסים יחידים.
מה הדין אם כך? כאמור החוק להבראת כלכלת ישראל, מפנה להגדרת עובד זר בחוק עובדים זרים. ס' 1 לחוק עובדים זרים מגדיר עובד זר - "עובד שאינו אזרח ישראל, או תושב בה". השאלה היא האם בן זוג זר איננו תושב ישראל. חוק עובדים זרים איננו מגדיר מיהו תושב ישראל. המונח "תושב ישראל" מופיע בחוקים שונים ואי-אפשר לומר שיש לו פירוש אחיד. יש אם כך לקבוע מיהו תושב ישראל לעניין חוק עובדים זרים.
אחד הכללים בפרשנות חוקים הוא שחוק יש לפרש באופן שיעלה בקנה אחד עם המשפט הבינלאומי. המשפט הבינלאומי מכיר בעקרון של איחוד משפחות. המדינה מחויבת לאפשר איחוד משפחות על-פי עקרונות המשפט הבינלאומי והנחיות משרד הפנים שמסדירות את ההליך המדורג הותקנו כדי לעמוד בדרישות הללו.
הטלת מס על העסקת בן זוג זר חותרת תחת עקרונות המשפט הבינלאומי משום שהיא מונעת איחוד משפחות. מעסיקים לא רוצים להעסיק בני זוג זרים, והתוצאה היא שאיחוד משפחות איננו אפשרי או קשה מאוד לביצוע. אזרח ישראלי שירצה להנשא לזרה יתקשה מאוד להגשים את רצונו אם בת הזוג לא תוכל לעבוד ולסייע בכלכלת הבית.
התוצאה אם כך שתושב ישראל לעניין חוק עובדים זרים כולל גם את מי שנמצא בהליכים להסדרת תושבותו. מה שמאפיין עובד זר הוא היותו שוהה זמני בישראל. היסוד הזמני לא קיים אצל בן זוג זר. הוא הגיע לישראל כדי להשתקע בה. גם מקריאת החוק עצמו עולה שהמחוקק לא התכוון להגדיר בני זוג זרים כעובדים זרים. לדוגמא- לפי החוק המעביד חייב להסדיר לעובד הזר מגורים הולמים למשך העסקתו. יעלה על הדעת שהמעסיק יצטרך לדאוג למגורים לאישה שנשואה לאזרח ישראלי ויש לה בית?
ודבר אחרון- המוקד להגנת הפרט הגיש עתירה לבגצ נגד רשות המיסים על כך שחייבה מעסיקים לשלם היטל על העסקת פלשתינים שהגיעו לישראל במסגרת איחוד משפחות. רשות המיסים הסכימה לתת להם פטור והעתירה נמחקה.
אין שום הבדל עקרוני בין המקרים הללו משום שלשני המקרים יש בסיס משותף. אין לראות בזרים שהגיעו לארץ כדי לחיות עם בני משפחתם, עובדים זרים.
לסיכום, דעתי היא שאין בסיס לדרישה להיטל העסקת עובדים זרים בגין העסקת בני זוג זרים, שנמצאים בהליך מדורג, וראוי שרשות המיסים תוציא חוזר בעניין זה, כדי להסיר את הספק.
